עמק 26.07.24

ערן ברנשטיין. "בן לא היה רוצה שהבית יתפרק"

שעות עד שפינו אותם כי השטח לא היה סטרילי והייתה בו לחימה. הגופות היו רקובות ומצחינות ומה שקיבלנו היה משהו לקבורה". אצא להפגין תשעה חודשים חלפו והמשפחה עדיין לא מעכלת את האובדן. "אנחנו עדיין לא מעכלים שבן לא מגיע. אנחנו בארבע קירות וכל אחד מתמודד בדרכו. לירון חזרה לבית הספר וזה לא פשוט אבל היא סיימה את כיתה ט' בהצטיינות גדור לה יותר. רביד עושה מועדפת באלביט והוא גם מתמודד בדרכו. הוא לא מוותר. אשתי ממשיכה לעבוד מהבית עם התכר שיטים שלה ואני חזרתי ללמד קראטה. זה מאוד מחזק אותי אבל כשאנחנו בבית האסון הוא גדול. הוא לא נתפס. אני בגיל והייתי בפיק כזה של החיים, כל כך 50 מאושר. אני לא מאמין שהגעתי לתהום כל כך עמוקה. אף אחד לא הכין אותי לזה. אני חי במדינת ישראל ויודע שאר סונות קורים כל הזמן אבל אתה לא רוצה להאמין שזה יקרה לך". כשאתה שומע על המחדל המודיעני שקרה שם מה עובר לך בראש? "אנחנו נמצאים בקבוצת ווטסאפ שחר ר � משפחות של נ 400 ברים בה קרוב ל - צחי נובה. כרגע בזמן מלחמה החלטנו לא לעשות מעשי קיצון. נופלים כמעט כל יום חיילים שבעצם הם התגובה למה שקרה. אבל אנחנו לא נקבל את זה שעור לם כמנהגו נוהג ושהכול יחזור להיות כמו שהיה. אני במקצוע שלי יודע שאם קורה משהו לתלמיד אני אחראי ויש פה אחראים מרמה של מפקדים שהיו בשטח, קציני מודיעין, מפקדים בכירים כמו , מפקד אוגדת 8200 ראש אמ"ן, מפקד עזה, מפקד פיקוד דרום, הרמטכ"ל, שר הביטחון, ראש המוסד, ראש השב"כ, ראש הממשלה, שרים ועוד. כולם אשמים". על מי אתה הכי כועס? "אבא שלי ז"ל אמר לי תמיד שכדי לחיות פה אנחנו קוברים במקרה הטוב את ההורים ובמקרה הרע את הבנים, הנכדים והנינים. אין בן אדם אחד אשם, אנחנו רוצים לחיות במדינה הזאת ויש כוחות גדולים שלא רוצים שזה יקרה, אבל במחדל הספציפי הזה הם ידעו בליר לה שמשהו קורה, הם היו צריכים לפזר את המסיבה הזאת. אף אחד לא התייחס אנשים. עזבו 4,000 למסיבה עם אותם כמו צאן לטבח". אתה גם דורש שתהיה ווע־ דת חקירה ממלכתית? "בוודאי והיא תהיה. אף אחד לא יוותר. אבל אם לא תהיה אני יכול להעיד על עצמי שאני לא אשלים עם זה. בפעם הראשונה בחיי אני אצא להפגין ואעשה את כל מה שצר ריך. אי אפשר לחזור למה שהיינו. צריך

"הוא אמר לי שהוא יורד לעוטף עזה כי שם המסיבה. זה היה לי מאוד הגיוני כי אנשים חיים שם והצבא 7- שלנו עד ה באוקטובר נתפס בעיניי כחזק. בפסטיבל היו כמעט שוטרים 70 ואנשי ביטחון, מי האמין שמשהו כזה יכול לקרות"

מה אתם יודעים על נסיבות הירצחו? "ככל שהזמן עבר הגיעו לידינו ציר לומים. הצלחנו להגיע לסרטון וידאו . ראינו שהוא 232 שהוא בורח בכביש הגיע לרכב ואז הוא ברח ליער של רעים, שם הם התחבאו. מישהו צילם אותו ואת חבר שלו יורדים באיזושהי נקודה כלפי מטה ואז מישהו מהחברים שמע יריות מהאזור שלו. אחרי זה הוא כבר לא ענה לטלפון. כנראה שהוא נקלע לאיזשהו מארב של מחבלים שהר תחבאו בשיחים. אני הגעתי כמעט חצי שנה אחרי לשטח ושחזרתי את האזור שהוא הגיע אליו, שבו הוא נרצח, כי חוקרי המר שטרה לא עשו את זה. אני לא אדע לעולם מה קרה בדקות האחרונות לחייו, אלא אם מישהו יחשוף תיעוד של וידאו. אין תיעוד של איסוף הגופה ואין ניתוח שלאחר 36 המוות. הם היו בשטח זרוקים כמעט

במחסום הסבירו שיש קרבות בשטח של המסיבה ואי אפשר להיכנס, אז הלכנו לחפש פצועים אנונימיים בבתי חולים". בכל הזמן הזה הייתה בך תקווה שהוא בחיים? "כן. בן היה לוחם בצבא וחגורה שחורה בקראטה. רצינו להאמין שאולי הוא מתר חבא ואולי הוא ניצל. במהלך יום ראשון, לאחר שגילינו שהוא לא בין הפצועים האנונימיים, חשבנו שהוא נחטף. אני לא רציתי את זה, אבל אשתי התפללה שהוא יהיה חטוף. ביום ראשון בשעה אחיינית שלי הודיעה לי שהטלפון 17:00 של בן בתנועה. אני חשבתי שהוא עצמו בתנועה, אבל היא הבהירה לי שסביר להניח שהגופה בתנועה ופשוט מפנים אותה מהשטח. אני ורביד הבנו שהנורא מכל קרה, אבל לא אמרנו לאשתי כלום. השארנו את התקווה שאולי משהו יכול להיות. ביום שני בלילה קיבלנו את הבר שורה הקשה באופן רשמי".

"צלצלתי לבן והוא לא ענה. זה כבר היה בבוקר. בדיעבד הוא כבר לא היה 8:30 ב אז בין החיים". מתי הבנת שהוא בסכנה ושמשהו רע קורה שם? כשחברים שלו אמרו 8:30-8:45 "ב שהם לא יודעים איפה הוא ואיפה אור זיו, חבר ילדות שלו מעדי. בהתחלה חששנו שהם אולי חטופים, מתחבאים או פצור עים. בערב הרגשנו שזה לא אופייני לו. לא יכול להיות שהוא לא יוצר קשר. אז אמרנו לעצמנו שהוא אולי פצוע מאוד קשה או שהוא נחטף. לא רצינו להאמין שזה גרוע יותר. בלילה החלטנו אני והבן שלי רביד לנסוע לעוטף. הגענו לשם לפנות בוקר. היו שם מחסומים של הצבא. ראינו גופות של מחבלים מוטר לות בצדי הכביש, ראינו רכבים אזרחיים ורכבים של כוחות ביטחון מנוקבים בכר דורים והפוכים. הבנו שזה בכלל לא מה שחשבנו. משהו גדול קרה פה. החיילים

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

חיפה 26 כתובתנו: בעלי המלאכה 054-3337202 : ‰ לפרסום 04-8746080 ' טל orit-z@yedtik.co.il

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: ליאת שרון / מנכ"לית: גיא בן יהושע עורך ראשי: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה:

7

ידיעות העמק ˆ 26.7.2024