עמק 3.12.21

פחדתי שלא אהיה אמא

שנה היא חיכתה לרגע הזה ולפני שבועיים הוא סוף סוף הגיע ‰ 16 אחרי אינספור ניסיונות להיכנס להיריון שכללו טיפולי פוריות רבים ואכזבות גדולות, טליה חג'ג' מעפולה חובקתשתי בנות תאומות ‰ בריאיון מיוחד היא מספרת על רגעי השבירה, אבל גם על הנחישות והתקווה ‰ "לא ויתרתי, רציתי להיות אמא ולהקים משפחה. היה לי כל הזמן קול פנימי שאמר לי לא להתייאש"

דנ יאל דדו ן / / צילום: שרו ן צור

י � ארוכות של נ שנים 16 אחרי סיונות להיכנס להיריון שלא צלחו, תה י ליך ארוך ומייגע שהיה רווי באכזבות ובכישלונות, סוף סוף הגיע הרגע וטליה חג'ג' מעפולה חובקת בימים אלו שתי בנות תאומות, נויה והדס, שנולדו לפני .) IVF שבועיים בהפריה חוץ גופית ( השבוע היא מספרת על ההתמודדות הלא פשוטה ועל המסע הארוך שעבר עליה בדרך להגשמת החלום. "להיות אמא זה הדבר שהכי רציתי בחיים", היא אומרת. אכזבה גדולה ), תושבת עפולה שעובדת 38 חג'ג' ( י � ל 2006 כסייעת בגן עירייה, נישאה ב י עקב. לאחר שנה של ניסיונות להיכנס להיריון באופן טבעי שלא צלחו, היא התחילה בטיפולי פוריות. "ניסינו הכל מהכל. עברנו רופאים שונים שאף פעם לא מצאו מה הבעיה. קיבלתי כל מיני זריקות והורמונים, כל רופא וההמלצה 10 שלו. עברתי לאורך השנים יותר מ־ טיפולי פוריות. בדרך היה גם ייאוש וע י שינו הפסקות בטיפולים אבל שוב המש י כנו כי לא ויתרתי", היא מספרת. אחרי כל טיפול שלא צלח, היתה אכזבה גדולה כמובן. רגעי הנפילות היו רבים,

היה כשבאחד מהם היא נקלטה להיריון אבל העובר התפתח מחוץ לרחם ובשל הסיכון הגבוה החליטה בעצת הרופאים לכרות את שתי החצוצרות בגופה. "זה הדבר שהיה לי הכי קשה איתו. חוויתי ממש היריון ובבדיקות דם שעשיתי הת י שובה היתה חיובית, אבל לא ראו כלום אז הלכתי לבית חולים והרופאים מצאו שהעובר היה תקוע בתוך החצוצרה. הרו י פאה שטיפלה בי המליצה לי לכרות את החצוצרות והקשבתי לה. אחר כך הלכ י תי לרופא אחר והוא אמר לי שלא הייתי צריכה לעשות את זה", היא נזכרת. אולם, הרצון החזק להיות אמא גרם לה לא להרפות ולהמשיך לנסות. "פחדתי שלא אהיה אמא. עברו לי מחשבות בראש שאני מפסידה שאני לא אהיה אמא כי זה כן מתאים לי ואני אוהבת ילדים. אבל לא ויתרתי, רציתי להיות אמא ולהקים מש י פחה. היה לי כל הזמן קול פנימי שאמר לי לא להתייאש". כשראית באותה תקופה נשים בהיריון, איך הרגשת? "הייתי עצובה שלי זה לא קורה, עד כדי כך שכשהזמינו אותי לבריתות ולמסי י בות לידה לא הייתי הולכת. לא הייתי מסוגלת. הלכתי לרב ושיניתי את השם שלי מטל לטליה, והלכתי לכאלה שאמ י

במיוחד כשמוזרקים הורמונים שמשפיעים על התפקוד התקין של הגוף, אבל חג'ג' מצאה את הכוחות להמשיך ולנסות גם ברגעים קשים של ייאוש. "נכנסתי לדי י כאון בכל פעם שאמרו לי שזה לא הצליח ואין כלום", היא משתפת, "היו תחושות של אכזבה. הייתי מאוד עצובה ובכיתי, אבל בסוף מצאתי תמיד דברים חיוביים שעודדו אותי. אמרתי לעצמי אולי בפעם הבאה זה יקרה ואני אקלט להיריון. הייתי רוקדת קצת ושומעת מוזיקה ומחליטה לנסות עוד פעם. לא התייאשתי. ידעתי לחזור לעצמי, אין מה לעשות, אלה החיים". איך בעלך התמודד בתקופה הזו? "היה לו עצוב לראות אותי אחרי כל אכזבה ואחרי כל זריקה כואבת שעברתי, אבל הוא כל הזמן חיזק אותי ואני חיזק י תי אותו והיינו ביחד. הוא עבר איתי את כל התהליך. באיזשהו שלב הוא התייאש וויתר אבל אני לא ויתרתי, הוא ידע שאני מאוד רוצה אז הוא היה איתי לאורך כל הדרך. הוא בא איתי לכל בדיקה ולכל מקום והיינו זוג ממש חזק". רגעי שבירה הרגע הכי קשה שחוותה חג'ג' במה י לך השנים הארוכות של הטיפולים

רו לי שאני צריכה לאכול אוכל מסוים, ניסיתי הכל". במהלך התקופה הזו ניסיתם גם אופ ־ ציה אחרת כמו אימוץ או פונדקאות? "התחלתי בתהליך של אימוץ אבל הפסקנו באמצע. הבנתי שזה לא בשבי י לי כי רציתי מאוד לחוות את ההיריון. לא חשבתי הרבה ולא פחדתי לעשות דברים, אם אלוהים רוצה הוא נותן ועושה נסים" "באותו יום שנכנסתי להיריון הלכתי להופעה של ליאור נרקיס בעפולה. נהניתי מהחיים והמשכתי כרגיל כאילו אין לי שום דבר. והנה משמים זה הצליח.

10

3.12.2021 ˆ ידיעות העמק