עמק 5.1.24

יוספה עם בנה | רס"ן רועי ז"ל צילום: באדיבות המשפחה

דניאל דדון // צילום: נחום סגל

בדצמבר 12־ בבוקר יום שלישי ה קמו יוספה ויגאל מלדסי מעפולה עם תחושת מועקה בלב. הדאגה לגורל בנם רס"ן רועי, מ"פ בגולני, שנלחם יותר מחודשיים בעזה לא נתנה להם מנוח. באותו ערב התחושה הרעה התאמתה כשהחיילים דפקו על דלת ביתם ובישרו להם את הנורא מכל: בנם נפל בקרב בצ־ פון רצועת עזה. "אני וגם יגאל בעלי הסתובבנו בתחו־ שה לא טובה כל היום. בעבודה אמרו לי שבאותו יום הייתי אפורה. משהו לא היה טוב", משחזרת יוספה את אותו יום נורא. "חזרנו הביתה עם אותה חרדה נוראית של החודשיים וחצי האחרונים, כשאנח־ נו יודעים שהוא בעזה ובסכנה תמידית. בערב התכתבתי עם עדן, החברה של רועי, ושאלתי אותה מה נשמע ואם יש חדש, והיא אמרה לי 'אין חדש, וכל עוד אין חדש זה טוב לנו'. אחרי שניתקנו את השיחה יגאל היה חסר מנוחה, הוא שמע ידיעות על בניין שהתמוטט עם לוחמי גולני והמון הרוגים. אמרתי לו: 'יגאל, לא מדברים על זה בחדשות, אז כנראה שאין שום דבר, בוא לא נלחיץ את עצ־ מנו'. ואז הוא קם לדלת ואמר לי: 'ספי, החיילים פה'. פתחנו את הדלת והוא צעק לחיילים 'תגידו לי, הוא נהרג?'. הבת עמדה במטבח 11 הצעירה אוריה בת ה־ ורעדה. כולנו היינו בהלם. באותו רגע התהפכו לנו החיים". היה מאוד מחויב רס"ן רועי מלדסי ז"ל היה מפקד פלוגה בנופלו. 23 בחטיבת גולני, בן 13 בגדוד בקרב הקשה בסג'עייה בו נהרג, נפלו גם מפקד הגדוד סא"ל תומר גרינברג ז"ל ועוד שמונה לוחמים. "סיפרו לנו אחר כך שזה היה אירוע מאוד קשה", אומרת האם, "כוח אחד נתקל במחבלים ונפגע, ורועי היה בכוח שהגיע לחלץ אותם. כנראה שגם פעולת החילוץ הסתבכה וצלפים ארבו להם מלמעלה. הקשר של רועי היה לפניו, הם היו בסמטה והוא

אמר לקשר שלו לעבור אחורה. הקשר לא הבין למה, כי הוא היה הולך תמיד קדימה, אבל הוא מילא את הפקודה, ואז רועי נהרג מצרור. הקשר סיפר לנו אחר כך שבכך ניצלו חייו". השיחה האחרונה של רועי ז"ל עם הוריו הייתה במוצאי שבת, נר שני של חג החנוכה, שלושה ימים לפני האירוע בו נפל. "הוא התקשר ואמר לנו 'אמא, אבא, אהובים שלי, חג שמח, מה שלומכם'. הוא יצא לתדלק את הכלים והתקשר אלינו לאחל חג שמח ולהגיד 'אני אוהב אתכם'. הוא כרגיל היה חיובי ושמח ומאיר פנים. הוא תמיד היה קורן מאושר, אף אחד לא היה יכול לדעת שהוא בא מימים קשים של לחימה". מלדסי ז"ל נלחם בעזה מיומה הראשון של המלחמה ולא הרשה לעצמו אפילו לקפוץ לביקור קטן בבית. "הוא היה יכול לבוא הביתה כמ"פ, אבל אמר שעד שא־ חרון החיילים שלו לא יוצא הביתה אז גם הוא לא יוצא. הוא היה מאוד מחויב. היה לו מאוד חשוב ומשמעותי לתת דוגמה אישית לחיילים. שלושה שבועות לפני האירוע נסענו אליו ופגשנו אותו. הם היו אמורים לצאת ביום שישי מעזה ואנחנו היינו כבר מוכנים עם הבישולים והצי־ בבוקר הוא התקשר 11 דניות. למחרת ב־ ואמר שאנחנו יכולים לבקר אותו בבא"ח נח"ל בערד. נסענו כמובן, בעלי יגאל הגיע מבית הכנסת, ארזנו הכל ויצאנו לדרך. זה היה מפגש מדהים, היה מאוד מרגש לראות אותו אחרי כל כך הרבה זמן. גם עדן החברה שלו הייתה איתנו, ותומר ואוריה האחים שלו. בסוף הביקור הוא אמר שהם חוזרים רק לילה למחרת לעזה, אז אפשר לבוא לבקר אותו גם למחרת. חזרנו לעפולה, ולמחרת בבוקר קמנו ובישלנו לו את האוכל שהוא אוהב. הכנתי שני סירי קובה ושניצלים ושוואר־ מה, ואת כל מה שהוא אוהב. נסענו אליו ונפגשנו בנתיבות, הוא אכל מהאוכל שלי והיה כזה שמח וצחקנו. זה היה מפגש מק־ סים, לא ידענו שזה יהיה המפגש האח־ רון איתו. לפני שנה בדיוק, לפני שנכנס

יוספה מלדסי. "מצאנו את עצמנו בוכים בלי הפסקה ביום ובלילה"

"הרגשנו שאנחנו שוקעים בימים האחרונים ואמרנו

ריכים אותו, הוא לא חיפש את היוקרה. המפק"צ שלו בפנימייה נפצע בצוק איתן באסון הנגמ"ש, וממנו רועי קיבל את ." 13 הרעל לגולני והוא התגייס לגדוד עד כמה הוא היה גאה לשרת בגולני? "גאה מאוד. הוא כל כך אהב את מה שהוא עשה. הוא לקח את כל התפקי־ דים הכי מאתגרים ועשה אותם בצורה לא פחות ממושלמת. גילינו המון דברים במהלך השבעה, כשאנשים באו וסיפרו איזה מפקד הוא היה: דוגמה ומופת לא־ חריות אישית, מאוד ערכי ורודף צדק. הוא לא היה מוכן שיפגעו בחיילים, והם התייחסו אליו כמו לאבא. הוא היה דמות של אבא עבורם. הדרך הצבאית שלו הייתה מאוד מרשימה. בכל שלב הוא הצטיין אבל תמיד נשאר צנוע, הוא לא היה מספר לנו והרבה פעמים היינו מוצאים את תעודות ההוקרה מגולגלות בתיק עם הבגדים המלוכלכים. אבא שלו היה לוקח את התעודות וממסגר אותן". "הוא היה ילד מושלם, הביא לנו נחת מהרגע הראשון שהגיע לעולם, אף פעם לא היו התנגדויות ו־ויכוחים. הוא היה כזה ילד טוב, כל מה שהיית מדבר אתו

לתפקיד מ"פ טירונים בבא"ח גולני, הוא קיבל שלושה חודשים חל"ת ונסע עם החברה שלו לתאילנד לחודש וחצי. הם מאוד נהנו ואני שמחה שהוא לפחות הס־ פיק לראות קצת עולם וליהנות". הצטיין ונשאר צנוע בפנימייה 14 רועי ז"ל התחנך מגיל הצבאית לפיקוד בבית הספר הריאלי בחיפה וכבר אז, מספרת האם, ניתן היה לזהות בו את המחויבות לשירות מש־ מעותי. "הוא היה מאוד חכם וידע את הוא פשוט בא והודיע 14 הדרך שלו. בגיל לנו שהוא נרשם למיונים לפנימייה הצ־ באית בריאלי. אנחנו לא הבנו מאיפה זה בא לנו, אבל הוא היה מאוד נחוש ועבר את כל המיונים שלב אחרי שלב. מתוך 56 נערים שהתמודדו, נבחרו בסוף 1,500 והוא היה ביניהם". בסיום לימודיו, על אף שהוצעו לו אפ־ שרויות מפתות כמו קורס טיס, שלדג וסיירת מטכ"ל, העדיף רועי להתגייס לגולני. "הוא אמר שהוא רוצה ללכת לתרום תרומה משמעותית איפה שצ־

שאסור לנו לשקוע, כי רועי לא היה רוצה שנשקע. אנחנו מנסים להרים את עצמנו, לחזור לכמה שעות לעבודה עם כל הקושי. אין ברירה, החיים חזקים, ואני לא הייתי רוצה לאכזב אותו"

העמק

אורית קוסטנטינו / עורכת גרפית ראשית: יוסי וקנין / עורך: אורית זילברברג / מנהלת העיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / גרפיקה: שלום חכמון מנהל הפקה ותפעול:

דובר צה"ל צילום: | ‰ משפחת קורין נחום סגל צילום: | יוספה מלדסי בשער:

6

5.1.2024 ˆ ידיעות העמק