עמק עפולה נצרת 14.07.23

צילום: פרטי

"מקווה שאתה שומר עלינו

מלמעלה" שילה אחי היקר

אני לצערי לא זכיתי להכיר אותך הרבה, רק חודשיים ועברנו כל כך המון 4 שנתיים ו־ כאילו אנחנו מכירים מהילדות. לעולם לא חשבתי שאני ימיני, שכל היום צחקנו, אכלנו, טיילנו, רבנו ועוד המון דברים אצטרך לעמוד בירושלים, בעיר שאתה הכי אוהב, ולומר אליך הספד. ביום שישי כשחזרנו כל הצוות מהר הרצל ישבנו כולם בין החדרים איפה שכל הזמן היו אומרים לנו לקפל את פינת הישיבה, ואתה התעקשת שהיא תישאר. ישבנו והעלנו כל כך הרבה זיכרונות, מלווים בהמון צחוקים כמו שהיית יודע לעשות, אבל עם המון דמעות על הפנים. באו אלי כמה אנשים וביקשו שאספר מי זה שילה. עניתי להם שהיית "שילה" ואין לי הגדרה אחרת בשבילך. יש כל כך המון מה להגיד עליך, אבל אני בוחר לספר על הביטחון שהיית משדר סביבך. אני זוכר ממש שלפני שבוע כשהיינו בשכם והלכנו גב אל גב, לא היה רגע שחששתי ואני בטוח שאני לא היחיד. מוזר לצעוק במסדרון איפה שילה בשביל איזה משהו שאני צריך וכבר אף אחד מהצוות לא יענה לי. שילה השותף שלי אני מקווה שאתה יושב למעלה, לבוש בגופיית הסבא שלך, עם כל הצדיקים בגן עדן ושומר עלינו. אוהב המון דניאל ימיני

"היה לך לב כל כך גדול"

שילה אח שלי, שותף שלי, החבר הכי טוב שלי

בהם ולשמור עליהם ועד סתם כבשה עזובה שמצאת בשדה בזמן פטרול. והרמת אותה, ליטפת אותה ואז התעקשת ורבת איתנו על זה שחייבים לקחת אותה למוצב ולטפל בה בכל מחיר גם אם היא של מישהו אבל הסיפור שאני יותר אוהב זה שנסענו יחד לאחר משימה, שכמו תמיד אתה היית המפקד בה, אז כמו תמיד סיימנו אותה בשנייה, נסענו ברכב ופתאום בום, ברקס פתאומי ואתה אומר: "עצרו עצרו" כולנו חשבנו שקרה משהו. אתה צעקת "למי יש חולצה, למי יש חולצה". אז מישהו הביא לך מהרכב, ואתה חוזר לנו עם בז פצוע בכנף אתה מגיע למוצב, לא מוריד ציוד ולא מעניין אותך עכשיו כלום, רק לטפל בבז הזה. אחר כך אתה בונה לו שם כלוב, חותך חזה עוף וירקות להביא לו ותוך כדי מתקשר לאיזה ארגון שיבוא להציל אותו אז שילה איך איך אני יכול לסכם אותך. אין מספיק משפטים מילים שאני יכול לסכם את האדם שהיית את החבר שהיית, את הלוחם שהיית, את השילה שהיית אז פשוט אכתוב ואגיד שהייתה לי את הזכות להכיר אותך ולהיות חבר שלך ולהילחם איתך להיות איתך בכל המצבים. כן, גם כשרבנו ולא דיברנו וגם כשכעסנו אחד על השני, אבל גם זה היה תמיד מידיעה שאנחנו אוהבים אחד את השני תמיד אסיים עם המשפט שאתה כתבת לנו וימשיך איתנו ואיתי לנצח: "צוות לא בוחרים אוהב אותכם בערימות" עוז גואטה

לא האמנתי שיגיע היום ואצטרך להיפרד ממך לתמיד, שיגיע היום שאצטרך לשאת את הארון שאתה נמצא בתוכו ולשים אותו בתוך בור באדמה. לא האמנתי שיגיע היום שאסתכל למיטה למטה ואתה לא תסתכל אלי חזרה, עם חיוך של מה אתה רוצה ממני עכשיו. ליום שאני אלך בפלוגה ואתה לא תבוא ותצעק "גואטוש" ותבוא, תביא לי חיבוק ונשיקה בצוואר כמו שתמיד הייתה נותן. אני יושב וחושב על מה לספר. על הצחוק ושמחת החיים שהייתה לך ועל זה שתמיד ידעת להרים את כולם גם כשהיה קשה, חרא ומגעיל. אתה תמיד באת והצחקת את כולם, עודדת והרמת אותנו אבל דווקא אני חושב שאני אספר על הלב שלך. היה לך לב כל כך גדול. לב אין סופי. כי זה באמת אפיין את מי שאתה היית ואת מה שאני הכי אזכור ממך ומה שהייתי שמח שהיה לי קצת ממך (זה ועוד לא מעט דברים) הלב הזה התאפיין בזה שאין מצב כזה שאין רגילה שאתה לא אומר ודורש שכולם יבואו אליך לצפון לטיול טרקטורונים יחד עם שינה ועל האש ועד שלא כולם באים או כולם יודעים שהם יכולים לבוא אתה לא תפסיק להציע ולהגיד גם אם זה לא נוח לך וגם אם זה לוקח לך מהזמן חופשה של עצמך, תמיד חייב אותנו להגיע אליך הלב הזה התאפיין בזה שכל חיה שמצאת או פגשת נתת לה אהבה כאילו היא שלך, טיפלת בה, דאגת לה וזה לא משנה איזו חיה זאת הייתה - מהכלבים במוצב תפוח שתקפו אותם ואתה היית קם באמצע הלילה לטפל

צילום: פרטי

9

ידיעות העמק ˆ 14.7.2023