מודיעין 04.02.22

אבודה במצרים תרבות אילה דקל ממודיעין גילתה בוקר בהיר אחד כי לסבה היתהאחותשנותרה במצרים כשהמשפחהעלתהארצה, שנישאה למוסלמי ונודתה מהמשפחה ‰ מחקירתהמקרה נולד ספרה "הביתההלוך וחזור"

בסיום הלוויית לפני כשנתיים, סבתה, נקלעה אילה דקל ממודיעין, סופ ־ רת, מנחה ומרצה לתחומי יהדות, זהות ומ ־ גדר, לשיחה עם קרובת משפחה, שהובילה אותה למידע משפחתי רגיש, סיפור אותו לא שמעה מעולם, והמקרה שינה לחלוטין את חייה. הגילוי המרעיש היה כי לסבה של דקל היתה אחות שנשארה במצרים במהלך עלייתם של רוב בני המשפחה ארצה , פיסת מידע שהיתה במשך 1954 בשנת עשרות שנים סוד כמוס של בני המש ־ פחה. עוד באותו הערב, בשיחה עם קרו ־ בת המשפחה, הופתעה דקל לגלות את הסיבה לכך שמעולם לא שמעה על האחות הנוספת, והיא העובדה כי ני ־ שאה לצעיר מוסלמי ובחרה להמשיך את חייה כמוסלמית, מה שהביא לני ־ דויה מהמשפחה, שחלק מחבריה היו פעילי מחתרת ציוניים. מאז אותו הרגע, צללה דקל אל תולדות חיי משפחתה, בניסיון להבין מי היא אותה בת משפחה, מה עבר עליה, והאם ישנם קרו ־ בי משפחה, צאצאיה, שאפשר ליצור איתם קשר. בעקבות הפרויקט הגדול שלקחה על עצמה דקל, היא פרסמה סיפור, "הביתה הלוך חזור", המבוסס על חייה של אותה דודה. "זה סיפור פרוזה שיש בו לא מעט נקו ־ דות דמיון לסיפור המשפחתי שלנו", מספרת דקל, "וגם לסיפור חיי שלי, על

אישה שחיה בזוגיות מעורבת, כמוני, מתנחלת לשעבר הנשואה לאדם חילוני, המגלה, כמוני, שיש לה משפחה מוסלמית בארץ זרה". במהלך המחקר קיימה דקל ראיונות עם קרובי משפחה, ובמקביל נפגשה עם אנ ־ שים אחרים החולקים סיפורים דומים, רובם ככולם יוצאי מדינות ערב שאחד מבני מש ־ פחותיהם בחר להמיר את דתו ולהישאר בארץ מולדתו. "סבא שלי עלה לארץ בתקופה בה רוב הקהילה עזבה את מצרים, וסבא רבא שלי גירש את אותה אחות מהמשפחה בגלל המ ־ עשה", מספרת דקל, "ומי שסיפרה לי את הסיפור היתה אחות אחרת של סבא שלי, שהיתה בין היחידות ששמרו עם אחותה על קשר והצליחה אפילו לפגוש אותה אחרי הסכם השלום עם מצרים. היא היתה היחי ־ דה שעשתה זאת, מכיוון שהמשפחה, שהיתה מאוד ציונית, סירבה שידברו על הסיפור. מבחינתם המעשה שהיא עשתה היה להת ־ חתן עם האויב". על הניסינות לאתר את בני משפחתה של האחות המנודה, מספרת דקל: "לא ממש הצ ־ לחתי ליצור קשר עם מישהו, אבל גיליתי שהיא נפטרה בסביבות גיל מאה והיו לה ארבעה ילדים. עוד שמעתי מקרובי משפחה, שלמרות חייה במשפחה מוסלמית היא היתה שומעת את 'התקווה' כל לילה לפני השינה, וקיימה בסתר את יום כיפור וחגים יהודיים אחרים. שי אלבלינג

בירנבוים לצד ציור מעשה ידיו

בונה ויוצר דן בירנבוים, העובד כמפקח ובודק היתרי בנייה באגף ההנדסה של מועצת שוהם, מציג בימים אלה בגלריה לאמנות בתל אביב יצירות אמנות פרי ידיו. לצד עבודתו כמפקח, יוצר בירנבוים מזה שנים, והוא אף מחזיק בתואר בא ־ רכיטקטורה מאוניברסיטת פראט בניו יורק, ואת ציוריו, שחלקם מוצגים כעת בסלון המשותף לאמנות בתל אביב, צייר בהנחיית כמה מורים פרטיים, בהם ג'ון בייל, אבינועם קוסובסקי ואלדד פרבר. התערוכה, ששמה ''מראה מקום", פתו ־ חה לקהל הרחב, והיא תפעל במהלך חודש פברואר. מוצגות בה יצירותיו של בירנבוים ‑ ציורים בגווני שחור ולבן, ושלל צבעים, בהשראה שקיבל מהצומח, החול והאקלים. אוצר התערוכה הוא חגי ארגוב, ובאירוע הפתיחה נכח גם ראש מועצת שוהם, איתן פטיגרו, וחלק מחבריו של בירנבוים לעבודה במועצה. ריקוד של ריפוי שירלי חזן וגרניט ארבל, תושבות מו ־ דיעין ומדריכות יוגה ותנועה, מרחיבות בימים אלה את פעילותן במסגרת שי ־ עורי ריקוד בשיטת "ריו אביירטו" ("נהר פתוח" בספרדית) ‑ שיעורי ריקוד ותנועה בשילוב מוזיקה. השתיים פועלות בעיר מזה מספר שנים ובתקופה האחרונה הן מעבירות את השיעורים, שהם למעשה סדנאות, בסטודיו "סאנגה יוגה" הממוקם במע"ר של מודיעין, תחת השם "תרקדי כאילו אף אחד לא רואה". "ממציאת השיטה, הפסיכולוגית הק ־ לינית ממוצא ארגנטינאי, מריה אדלה של 60 פלקוס, פיתחה אותה בשנות ה־ המאה הקודמת, מתוך ההבנה שלטיפול אמיתי בנפש יש להוסיף את הגוף, את הקהילתיות ואת הביחד", מסבירה ארבל. "השיעורים מיועדים לנשים, ובכל שיעור הבנות רוקדות באופן חופשי, אך מונחה, באווירה מעוררת השראה, שאינה שיפו ־ טית בשום צורה". נשים הלוקחות חלק בשיעורים, מספ ־ רת ארבל, מעידות על אפשרות ל"הבעה אותנטית של עצמן, ועל תחושת שחרור וריפוי דרך הריקוד. במהלך השיעור מו ־ שמעת מוזיקה הנעה בין השקט לקצבי, ונפתח מרחב המאפשר תנועה חופשית באווירה תומכת, ללא מילים".

"קצה חוט". אילה דקל צילום: | והספר חמי מרטין

לרוץ, לחשוב, לכתוב ההשראהשלו היאאצן יפני שהחליט לכתוב ספר על מחשבותשהגיעו בזכות הריצות ‰ מאיר פינטו, אישהייטק ביום־יום ואצן בשעותהפנאי, מוציאאתספרו "על הסלעים" ומגלהאיך רצים וכותביםאת זה

הוא בכלל איש מאיר פינטו מחשבים, שכבר שנים חוזר מהע ־ בודה כל ערב ויוצא לריצה היומית שלו. יום אחד, במקום להתרכז ב"כמה קילומטרים עוד נשאר ומה הקצב", הוא החליט לזנוח את ההתמ ־ קדות במדדים ולהתחיל לחשוב בזמן הריצות. מאז, בכל פעם שחזר הביתה מהריצה הוא התיישב מול המח ־ שב וכתב סיפור קצר בהשראת הרחובות, האנשים והדברים שראה. 24 לאחרונה הוא החליט לאגד סיפורים קצרים לספר אחד משלו. "בתקופת הקורונה התרבו הרי ־ צות וכך גם המחשבות, שהובילו לעשרות סיפורים קצרים", אומר פינטו, שמתנדב בזמנו הפנוי בער"ן - עזרה ראשונה נפשית, ועורך שי ־ חות עם מגוון רחב של אנשים. "זה

גם סוג של 'מעיין נובע' שנותן לי השראה לסיפורים", הוא מספר. מה הקשר בין עולם המחשבים לכתיבה וספרות? "אין קשר בכלל. אבל תמיד הייתי בן אדם של שניהם ואני יודע לע ־ שות את ההפרדה. אני כבר שנים אוהב לכתוב. כתבתי בבלוגים, כתבתי ביקורות מוזיקה. בתקופת הקורונה, כתיבה של סיפורים הפכה להיות חלק מרכזי שהתפתח אצלי. היה לי יותר זמן". איך זה בעצם עובד? "אני רץ ברחובות של מודיעין. ברי ־ צה רמת הריכוז מאוד גבוהה והיציר ־ תיות היא בשיאה. אני פשוט מתנתק מגוף, הוא מקבל עצמאות כזו. הריצה על אוטומט ואני בינתיים מתחבר למחשבות ורואה את הסיפור בראש. אני חוזר הביתה ובתוך כמה שעות מעלה את זה על הכתב ויש סיפור". זה קורה בכל ריצה? "לא תמיד. אתה צריך לבוא בגישה הנכונה לריצה, נקי, לא טרוד, ואז זה קורה".

כשרצים מתרכזים בריצה, בכמה זמן נותר. איך יש לך זמן לבנות עלילה תוך כדי ריצה, שהיא מאמץ פיזי לא פשוט? "פעם באמת הייתי מחובר מאוד לנתונים, למדדים של הריצה. עד שיום אחד קראתי ספר מאוד מעניין של סופר יפני, אצן גם הוא: 'על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה'. הוא מספר שהוא מתחבר בריצה שלו למחשבות שלו ומ ־ ביא כל מיני תובנות לכתיבת הסיפורים והיצירה שלו. וזה בעצם שימש לי השראה מב ־ חינת השיטה. באיזה שלב הבנת שיש פה משהו ששווה לקחת אותו צעד קדימה? "הכנתי רשימה של אנשים שאני מכיר והתחלתי לשלוח להם את הסיפורים שכ ־ תבתי והפידבקים התחילו להגיע, והם היו טובים. זה נתן לי את הרמז שהגיע הזמן להוציא אותם לאור".

כריכת הספר "על הסלעים"

שי אלבלינג

רועי אלמן

4.2.2022 ˆ ידיעות מודיעין, איילון מאיר פינטו רץ

18