מודיעין 10.06.22

אפריכאן ‑ למען הטנזנים הרעיון להקמת עמותת אפריכאן עלה לפני כשנתיים, על ידי קבוצת קצינים משוחררים מצה"ל שטיילו בצפון טנזניה במהלך הטיול הגדול שלאחר השירות הצבאי, והתוודעו למצבם הקשה של קבוצת כפרים במחוז מלינדי שבמדינה. הוקמה העמותה, ששמה לה למטרה להתמקד 2021 בשנת בשיפוץ בתי ספר ובבניית תשתיות מים ראויים לשתייה באיזור המחוז. בראשה עומדים רפי רייקר, טל אנגלנדר ועידן ארד. העבודות בשטח מבוצעות בשנה האחרונה בשיתוף פעולה מלא עם התושבים המקומיים, בראשם אליה מסומבה, תושב המחוז, שלאחר סיום לימודיו האקדמיים החליט להקדיש את חייו לקידום הקהילה בה נולד וגדל. את המימון להוצאת משלחות העבודה ואת התקציב לביצוע המשימות בשטח מגייסים אנשי אפריכאן בקמפיינים שונים לגיוס המונים, המופיעים באתרים שונים ברשת.

גינוסר בתכנון מתווה לאספקת מים נקיים

חברי המשלחת בסיום השיפוץ של בית הספר המקומי

ארוכים, אבל עמדנו במשימה בהצלחה, ואנשי הכפר יוכלו למלא את המאגר במים שיובילו למקום". עזרה לילד במצוקה במהלך השהות באיזור התוודעו חברי צוות העבודה של העמותה לתושבי הכפר, ובמיוחד לתלמידי בית הספר שחידשו, ומפגשים אלה זימנו לגינוסר רגעים מרגשים מאוד. "אני לוקח מפה חוויה אישית ומרגשת, משהו שאשא איתי כל חיי", הוא מספר, "שהחלה במפגש עם אחד התלמידים ‑ ילד לבקן. ילדים לבקנים באפריקה עלולים לסבול ממש, בין השאר בשל אמונות ודעות של הקהילה לגביהם, אבל הילד הזה סבל מבעיות נוספות, בעיקר בהיבט הבריאותי. הייתה לו לקות ראייה חמורה, לא היו לו משק ־ פיים, ובחיים הוא לא יצא מהכפר או פגש רופא עיניים. זה היה פחות או יותר הילד הראשון שפגשתי, ואחרי שהבנתי את מצבו החלטנו שחלק קטן מהתקציב שלנו יוקדש לילד הזה. "גיליתי שבכל חצי שנה מגיע רופא עיניים לאיזור, לעיירה במרחק של שע ־ תיים נסיעה מהכפר בו היינו, והתוכנית הייתה לקחת את הילד לשם". דגל ישראל מתנוסס ביום בו אמור היה הרופא להגיע למחוז, הגיעו גינוסר, הילד ואמו למרפאה, ואח ־ רי נסיעה של שעות גילו כי הרופא דחה את הגעתו בשבוע. "לא התייאשנו, חזרנו לשם אחרי שבוע, הילד עבר בדיקת ראייה, ונאמר לנו שהוא צריך להגיע למרפאת עיניים

התרכזו באגירה ושאיבה של מים. "בשבוע הראשון פה עסקנו בחיפוש מקורות מים ‑ הסתובבנו ביערות וב ־ שלב מסוים הגענו למקור מים, שאותו החלטנו שאפשר לשקם. חברנו לעמותה מקומית שמנסה שנים לפתח תשתיות מים והתחלנו לשתף איתם פעולה בנושא, אבל מהר מאוד הבנו שמסיבות פוליטיות וחברתיות, עניינים בין קהילות, לא נוכל לעבוד עם מקור המים הזה". המשבר הקל לא עצר את חברי הצוות מלנסות ולמצוא פתרונות אחרים למצו ־ קת המים של אנשי הכפר ובית הספר, ובתוך זמן קצר הם מצאו פתרון לבעיה. "החלטנו שהפתרון הכי נכון יהיה לב ־ נות מיכל מים, וזה מה שעשינו, שגם זה לא היה קל כמובן", מספר גינוסר. "יצ ־ אלף ליטר, 25 רנו מיכל מים עצום של שבנינו מבטון בשיתוף עמותה מקומית ופועלים מהכפר". העבודה בשטח, לדבריו, לא הייתה פשוטה. "ביצענו סיעור מוחות, וזה היה שבטים 120 לא קל, כי יש בטנזניה מעל שלכל אחד יש ניבים, ויש שפה משותפת אחת – סוואהילית, ומי שלומד בתיכון לומד אנגלית, כך שזו השפה שדיברנו", מספר גינוסר. "ביום הראשון לעבודה גילינו שיש פועל מקומי אחד שמדבר אנגלית, אז העסקנו אותו כמתורגמן, והוא אפילו הרוויח, כי היה צמוד אלינו ולא עבד קשה מבחינה פיזית". את בריכת המים הגדולה יצרו חברי צוות העבודה והפועלים המקומיים מחו ־ מרים שאיתרו בשטח. "העבודה היא בכלים ידניים ‑ טוריות 650 ואתי חפירה, ואת המיכל הכנו מ־ לבני בטון. הכל עשינו בידיים, כולל חפירת בורות ליסודות. זה לקח שבועות

מסודרת, והמליצו לנו לקחת אותו לאחד מבתי החולים המרכזיים". בהחלטה ספונטנית, תוך שהוא מסביר לאם ולבנה את המצב, נסעו השלושה אל שעות 12 עיר המחוז, מרחק נסיעה של באוטובוס. "הילד עבר בדיקות במרפאה, ולמרות בעיה מורכבת בראייה, הרופאים החליטו לא לתת לו מכשירים לשיפור הראייה, אבל נתנו לו הפניה לפנימייה לעיוורים שנתמכת על ידי הממשלה, מעין בית ספר פרטי שעולה כסף", מספר גינוסר. גם כאן לא אמרו הצדדים נואש, ולאחר סיוע מצד הקהילה המקומית ועזרה של העמותה, הצליח גינוסר להשיג את המי ־ מון הנדרש להעברת הילד לבית הספר המיוחד. "זה היה אירוע סוריאליסטי, שחתם פרק מופלא ומרגש פה במחוז מלינדי ‑ משיפוץ בית הספר, דרך הקמת מאגר המים ועד העזרה לילד המקסים. "החודש הזה היה חוויה אחת אדירה, בה הבנתי המון, כמו למשל שאין שום קשר בין כסף לאושר", מספר גינוסר. "אנחנו נמצאים באחד המקומות הכי עניים בעולם, אין להם דבר כזה 'כסף' ‑ הם חיים בבית עץ, אוכלים מה שהם מגדלים, ומצד שני אלה האנשים הכי שמחים שפגשתי בחיים, מרוצים ממה שיש". ואיך זה מרגיש להיות שם כישראלי? "מילא ישראלים, יש פה אנשים שלא ראו אדם לבן בחיים שלהם, אבל הנוכ ־ חות שלנו מחזקת מאוד את הקשר ביני ־ נו, ברמה שאחרי שבועיים הדגל מתנוסס על אופנוע של אחד התושבים, ועל אחד הקירות בבית הספר ששיפצנו ציירנו דגל ישראל. הקשר בין המדינות התחזק, זה לגמרי מורגש".

עולה להתמודד. "בהתאם לתוכנית שהוכנה מראש, כל אחד מאיתנו קיבל תחום אחריות, ונכון לתחילת השבוע הזה, סיימנו את הפ ־ רויקט שלנו", אומר גינוסר. "שיפצנו בית ספר שלם, הרסנו מבנה ישן ומסוכן שקרס בו קיר, חידשנו לחלוטין שש כי ־ תות, ותחום האחריות שלי בתוך הדבר הזה היה לנהל את פרויקט אספקת המים לבית הספר, נושא מרכזי בכל פרויקט שהעמותה מנהלת במחוז". מחפשים ביערות מיזם חיבור בית הספר והכפר הסמוך למאגר מים קבוע התברר כמשימה קשה עוד יותר ממה שחברי העמותה תכננו. "במשלחת הקודמת שפעלה בשטח אחר במחוז, פרשו מערכת צינורות שחוב ־ רה לברזים, אבל הפעם נתקלנו באתגר חדש, כי בניגוד למה שחשבנו, לא היה מקור מים באיזור שאליו יכולנו להתח ־ בר", מסביר גינוסר. מדוע? "מקורות המים באיזור דלים מאוד, ולפעמים קשה ממש למצוא אותם, וב ־ וודאי שלהגיע אליהם בצורה בטוחה. חשוב להבין את המצב ‑ זה עולם אחר. בפרויקט האחרון, לפני שחברי העמותה חיברו את הכפר למים, התושבים צעדו בכל פעם חמישה ק"מ בשביל להגיע למים שהם לא מזוהמים. אין כאן שום היבט של היגיינה. גם בשטח בית הספר, ילד שהולך לשירותים לא שוטף ידיים כשהוא מסיים, פשוט אין איפה". איזה פתרון מצאתם? "המחשבה המקורית הייתה לאתר מאגר מים ולפתח אותו עבור הכפר, והפתרו ־ נות האחרים שחשבנו עליהם במקביל

33

ידיעות מודיעין, איילון ˆ 10.6.2022