מודיעין 12.5.23

ולדימיר לוברסקי השבוע בביתו. "חשוב לי לשמר את הזיכרון של רונן"

"המחבלים מכריזים על עצמם כלוחמי חופש, אבל אנחנו מתייחסים אליהם כאזרחים עם זכויות, או כאדם נורמטיבי שרצח" "בכל פעם שאני שומע על חייל שנפצע או נהרג, התחושות קשות ומחזירות אותי למקרה הנוראי בו רונן נפל. זה כל פעם צובט בלב מחדש"

הכלא, וכמובן עונש מוות נגד מחבלים שפלים". הפנקסים של רונן זמן קצר לאחר האסון, מצאה משפחתו של רונן ז"ל פנקסים אישיים בהם כתב את מחשבותיו, שם הוא יצר סרגל ערכים בהם ניסח לעצמו מודל חיים: "לעשות עם עצמך חושבים כל סופשבוע או כל יום מה נתת השבוע, כמה נתת השבוע מעצמך, איך ניתן לשפר ומה לשמר". רונן למד בבית הספר היסודי שפרינצק ובתיכון קציר. "הבן שלי התחיל לכתוב , לקראת אימון לכושר 15 בערך בגיל קרבי", מספר האב ולדימיר, "הוא היה ילד רגיל לחלוטין, אבל בזכות התמדה ונחישות הוא הגיע תמיד הצליח להגיע לאן שרצה. בעודו נער רשם מה הרגיש, מה חווה, מה צריך לשפר. אחרי זה המו שיך לכתוב גם בצבא מה הוא רוצה לטפח בנפשו, סוג של ניתוח הרגשות שלו, כמו 'תרים ת'ראש, הכל בסדר', ועוד מכתבי עידוד לעצמו. הוא אף פעם לא חשב שמיו שהו בכלל יראה את המכתבים האלה". רונן נלחם להגיע ליום הסיירות ולעו התגייס 2016 בור את הגיבוש ובנובמבר לצנחנים. ולדימיר מספר, "לאחר מותו, הקמנו עמותה לזכרו ולהנצחת מורשתו של רונן, ובעקבות הפנקסים שמצאנו אחרי נפילתו, אנשים בנו תוכנית חינוו כית, ובין שאר התכנים השונים, ישנו גם המרוץ העממי".

/ שי שגב // צילום: קובי קואנקס /

הוא לא חודש קל חודש מאי עבור משפחת לוברסקי מרחובות. גם סמוך מאוד ליום הזיכרון, גם יום האזכרה במלאת חמש שנים לאסון שבו הרג בנם סמ"ר רונן לוברסקי ז"ל בפעילות מבצו עית, וגם האירועים שמתקיימים לזכרו, כמו המרוץ שיתקיים ביום שישי הבא, שמפעילות עיריית רחובות ועמותת "לאורו" שהוקמה לזכרו של רונן. חמש שנים חלפו מהיום שבו מחבל במו חנה הפליטים אל עמרי ליד רמאללה, השליך לוח שיש לעברו של סמ"ר לוו ברסקי, לוחם דובדבן, ופצע אותו אנוו שות. הוא הורדם והונשם במשך יומיים, ואז נקבע מותו. המחבל אסלאם נאג'י נידון למאסר עולם ובית משפחתו נהרס על ידי צה"ל, אולם הרשות הפלסטינית בנתה אותו מחדש. בימים בהם המצב הביטחוני בשיאו וסוגיית החזרת גופות מחבלים שוב עולה לכותרות, אביו של רונן, ולדיו מיר לוברסקי, לא רגוע בכלל. "אמנם חמש שנים עברו, אבל בכל פעם שאני שומע על חייל שנפצע או נהרג, התחוו שות הן קשות ומחזירות אותי למקרה הנוראי בו נפל רונן", אומר השבוע ולו דימיר ל"ידיעות רחובות". "זה כל פעם צובט בלב מחדש, כי הכאב על אובדן בן הוא עצום. יש לך בן שהוא חייל המסור

"אני לא יודע מה המצב היום, אם הם שוב בנו את הבית. כבר הספקתי לעו קוב – כי זה פשוט לא נגמר", מספר לוברסקי. "לצערי הרב ישנם עוד בתי מחבלים שנבנו וייבנו מחדש, ועוד לא נהרסו כלל. אנו ניאבק על כך שבית של כל מחבל, אם ייבנה - ייהרס שוב ושוב. "אסור בתכלית האיסור לתת לטרור להרים ראש. על כל מחבל פוטנציאלי לדעת כי כל מעשה טרור יגרום להרס ביתו המיידי, גירוש משפחתו והטלת עונש מוות עליו. המחבלים צריכים לדעת – לפגוע בנו זה לא משתלם ולא כלכלי. חייבים לשנות את המו שוואה". האם יש בכלל טעם בהריסת בתי מח־ בלים? "הרס בתי מחבלים זה חשוב, כי כל כך מעט אמצעים הרתעתיים נשאו רו כדי להילחם בטרור, והריסת בתים היא אחת מהם, וגם על פי כל הגורמים הכי אפקטיבית. זה התו חיל עוד כפקודה בתקופת המנדט הבריטי, וזה אקט הרתעתי שמגוו בה גם על ידי בית המשפט העליון". לוברסקי מוסיף: "ממשלת ישראל צריכה לפתוח במלחמה עיקשת בטו רור, קידום חבילת הרתעה אשר תכו לול הפסקת החגיגות שלהם בבתי

לעמו ולמולדתו, ואף התנדב לשירות קרבי. אין דבר יותר קשה מאשר להיות אב שכול". לשנות את הענישה ו � ) הוא חבר בפורום "ב 56 ולדימיר ) חרים בחיים" של המשפחות השכולות. לוברסקי טוען כי הוא אינו משויך לשום מפלגה, זה עניין עקרוני, אבל כן פעיל בפורום משפחות שכולות שיש לו אג'נדה: "אנחנו נלחמים נגד הטו רור, לא משנה איזו ממשלה בשלטון, ומנסים לקדם מספר ערכים שחשובים לנו", ומדגיש: "בלי להיכנס לפוליטיו קה – ההיגיון שלי פשוט ביותר: יש להו חיל עונש מוות על מחבלים. מחבל מת לא יכול להיות משוחרר, אסור לאפשר לו לחזור למעגל הטרור. הם מכריזים על עצמם כלוחמי חופש, אבל אנחנו מתייחסים אליהם כאזרחים עם זכויות, או כאדם נורמטיבי שרצח, אבל אנחו נו צריכים להתייחס אליהם כצבא זר". כחלק מגזר הדין של בית המשפט בעקבות הירצחו של רונן ז"ל, נקבע כי ייהרס ביתו של המחבל שרצח אותו. אלא שבמציאות, צה"ל הרס את ביתו, הרשות הפלסטינית בנתה את ביתו מחדש, וצה"ל הרס אותו שוב.

24

12.5.2023 ˆ ידיעות מודיעין, איילון