מודיעין 24.06.22

הפרלמנט

"אומץ להוציא ספרים". טליה | אליעזר וספריה צילום: אמנון פרי

הסופרת שכותבת למרות המגבלה | חולון

, כי באיראן 11 ) עיוורתמלידהתושבתחולון, לא ידעה לקרואעד גיל 75( , טליהאליעזר מולדתה לאהיהסיוע לעיוורים ‰ כשעלתה לארץ נחשפה לכתב הברייל ועולמההשתנה ‰ היא למדההוראה ועבדה כמורה, ולאחרונההוציאהאתספרההשני "פרצתי כל דלת שנטרקה בפניי"

למרות שאין ערובות מה יקרה ולא ידוע לי על בני משפחה עם עיוורון, אני ובעלי החלטנו יחד לא לקחת את הסיכון". לצד ההחלטה יוצאת הדופן התרחש אירוע משמעותי בחייה שממילא גרם לה להיות מוקפת בילדות. "אחי הבכור, שהיה גדול ממני בשנתיים, נהרג בתאונת דר י כים והותיר אחריו שלוש ילדות קטנות בנות חמש, . הוא לא היה רק אחי, אלא גם חבר טוב של 13 תשע ו־ בעלי, והוא תמיד אמר שאם חלילה יקרה לו משהו, מבחינתו אנחנו אחראים על בנותיו והוא רוצה את הדרך והחינוך שלנו. כמובן שאשתו היא האמא של הבנות והיא זו שגידלה אותן, זה לא היה במקומה, אלא לצידה, וגם היא כבר נפטרה לפני חמש שנים". אליעזר למדהתואר ראשון בתלמוד ובחינוך והוציאה תעודת הוראה מאוניברסיטת תל אביב. במשך השנים לימדה תושב"ע בבתי ספר על־יסודיים, ובין השאר לימדה תלמידים בבתי ספר בארץ ובלוס אנג'לס. "כל תקופת הלימודים שלי שילבתי עבודה במשרה מלאה במשרד הרישוי בחולון. אלה היו שנים עמוסות עד כדי ייאוש, אבל לא נכנעתי. לא קל למורה עיוורת להתקבל לעבודה במערכת החינוך, אך לא ויתרתי, עקפתי כל חומה שחסמה את דרכי ופרצתי כל דלת שנטרקה בפניי, עד שהוכחתי את כישוריי ויכולתי". ספר ראשון ושני כשפרשה לפנסיה מוקדמת היא החלה ללמד בה י תנדבות בכמה מסגרות, ובין היתר עבדה כמדריכה ב"דיאלוג בחשיכה" במוזיאון הילדים בחולון מאז הוציאה 2016 שנים. בשנת 13 פתיחת המקום, לאורך

את ספרה הראשון, "מבוך חיי", אוטוביוגרפיה בה היא מספרת על הדרך האמיצה שעברה כדי ליצור לעצמה חיים של סיפוק והגשמה עצמית. "תמיד קיבלתי פרגון על הכתיבה והתוכן שלי, אבל ההחלטה להתחיל לכתוב הייתה דווקא בעידו י דם של הסופר אהרון מגד ורעייתו, עידה צורית מגד, שביקשו לכתוב ספר על ילדה עיוורת. הם פנו אליי במסגרת התחקיר כדי לשמוע על ההתמודדות בחיים והקשיים של ילדה עיוורת. הם ביקשו שאכתוב קטע. מאוד התרגשתי לכתוב לכאלה סופרים, אבל הם ממש פרגנו לי ועודדו אותי לכתוב וכך קיבלתי את האומץ להוציא ספרים". לאחרונה הוציאה את ספרה השני, "אגדה או מציאות" ‑ קובץ של שבעה סיפורים קצרים בהוצאת "חותם". כל אחד מהסיפורים מתרחש בעו י לם שונה מזה של האחרים, אך השתלשלות האירועים בחייהם של הגיבורים, בין אם נולדו באיראן, בישראל או בארצות הברית, מוכיחה שרגשותיהם של כל בני האדם דומים. "אלה סיפורים ששונים בתוכנם ובמשמעות שלהם, כל אחד עם כיוון אחר", היא מסבירה, "אבל בכולם יש חוויות מחיי היום־יום שקורות לכולנו". כיום אליעזר פעילה במסגרות חברתיות ומקצו י עיות כמו "סופרות יוצאות איראן בישראל" ובפרויקט הארצי "הפגת בדידות לאזרחים ותיקים", אך יש לה עוד פרויקט בקנה. "לאחרונה אני מסייעת בפ י רויקט של המשרד לשוויון אזרחי שנועד לתעד את חיי היהודים באיראן. זה קורה במסגרת ראיון תיעודי, וכך אפשר להכיר אותנו עוד קצת. לכבוד שבוע הספר אירגנו מפגש סופרים מאיראן ראשון מסוגו ואנחנו תמיד מתפתחים ופעילים". ¿

חופית כהן־אולאי י � ), תושבת חולון עיוורת מל 75 ( טליה אליעזר ר ו � לישראל עם אימה מעיר מ 1959 דה, עלתה בשנת וחצי. עד אז לא ידעה 11 לדתה טהרן, כשהיא רק בת לקרוא וקינאה במי שיכלו ללמוד מספרים ועיתונים. כיום היא חוגגת את צאת ספרה השני. "באיראן לא היו אמצעי עזר לבעלי מוגבלויות, לא בתי ספר ייעודיים ולא הכוונה, בטח לא לילדים עיוורים. אני זוכרת שכמהתי לקרוא, כי כולם קראו עיתונים וספרים וזה שיגע אותי שאני לא יכולה לדעת ולחוש כמו כולם. הייתי נוגעת בדף ולא מבינה מאיפה הם משיגים את המידע הזה שאני לא מצליחה לגלות". בישראל התמקמה משפחתה בחולון והיא למדה בבית חינוך עיוורים בירושלים בתנאי פנימייה. "היה לי מאוד קשה להתרחק מהמשפחה", היא נזכרת. "גם עברנו לארץ חדשה וגם לראשונה בחיי חייתי בת י נאי פנימייה, אבל אז המורה הניחה את האצבע שלי לראשונה על דף ברייל והכל היה שווה את זה, כל ההקרבה הייתה שווה את הרגע בו הבנתי לראשונה איך קוראים". תעודת הוראה כשבגרה, נישאה אליעזר, אך קיבלה החלטה אמיצה. "בעלי יליד רומניה. הוא רואה, אך הבנו שהעיוורון שלי ככל הנראה גנטי. הוא נובע ממחלת רישתית והוא מולד. לכן קיבלנו החלטה מתוך הסכמה שלא להביא ילדים לעולם כדי לא להעביר את זה הלאה.

"תמיד קיבלתי פרגון על הכתיבה והתוכן שלי, אבל ההחלטה להתחיל לכתוב הייתה דווקא בעידודם של הסופר אהרון מגד ורעייתו"

32

24.6.2022 ˆ ידיעות מודיעין, איילון