מודיעין 24.06.22

אבימור קינן עברה לגור על ספסל בגינה בצפון תל אביב 17 בגיל השנים הקשות שלה כללו משברים נפשיים, ‰ והתמכרה להרואין אבל רגע לפני שהמסך של חייה ‰ נתק מהמשפחה וחובות כבדים היא חגגה את 7 השבוע בלבונטין ‰ ירד, המוזיקה הצילה אותה הניצחון שלה בהשקת אלבום הבכורה שמתאר את המסע המורכב

ליעד ורבר / / צילום: ריאן

עברה לגור ברחוב אבימור קינן . היא ישנה בגינות 17 כשהייתה רק בת ובבנייני רפאים. כמה חודשים לאחר מכן היא כבר הזריקה לעצמה הרואין בפעם הראשונה. במשך שנים הייתה מכורה לסמים והתנתקה ממשפחתה. את סיפור החיים המורכב שלה, שבסופו ניצחון היא תרגמה לאלבום בכורה עם שירים שכת ־ בה והלחינה. בחמישי שעבר היא הופיעה בלבונטין. "זו ממש סגירת מעגל מבחי ־ נתי", היא אומרת השבוע. "הכאב נגמר אצלי בדיוק ביום שבו האלבום יצא שזה ." 33 גם היום שבו חגגתי יום הולדת הדבר הראשון שתופס את מי שמביט בה אלה ניגודי הצבעים בשיער. בצד אחד הכי בהיר שיש והצד השני שחור משחור. חצויה. "הלוק הזה הפך להיות הסמל שלי. אור ואפלה", היא אומרת. "זה קרה די במקרה. ביום שהתחלתי ללמוד מוזיקה ברימון, החלטתי שבא לי לבוא עם לוק מיוחד. הלכתי לספר ואמרתי לו תעשה מה שבא לך, הוא הש ־ תגע וצבע לי את השיער בשחור ולבן ובינתיים לא בא לי לוותר על הלוק הזה שכל כך מאפיין אותי". "בלילות השמיים דולקים, למטה בלי מעצור, כשאין מה להפסיד קל לבחור, דם שקוף מתנקז אל הבור, הזוהר פורץ לתוכי, במחט שתתפור את הסוף". (מתוך השיר "כדור") זה לא מובן מאליו שחלק ניכר מבני משפחתה נכחו בהופעה בלבו ־ נטין אחרי הקרע הגדול שנמשך כע ־

בתל אביב. הייתי ילדה עדינה ותמי ־ מה והתחנה הבהילה אותי, אז לקחתי אוטובוס לצפון תל אביב. התמקמתי בגינה ציבורית. נראיתי כמו ילדה פריקית, אז אף אחד לא הסתכל עלי או התעניין. בערך חודש ישנתי על ספסלים. ההורים שלי קיבלו התראות שאני בסדר דרך האחיות שלי שהייתי מתקשרת אליהן מידי פעם". היא מס ־ פרת. נשמע מאוד קשה לעבור פתאום לגור לרחוב. "נכון. הייתי בודדה, לא היה לי כסף ושרדתי בעזרת גניבת אוכל ממכולות וסופרים. חודש אחרי שהגעתי לגי ־ נה, הכרתי נערה מבית אמיד שהוריה כמעט ולא היו בבית. התחברנו והיא שיכנה אותי לזמן קצר ביחידת הדיור שלה". אבל דווקא במקום המוגן הזה, החלה ההתדרדרות לסמים הקשים. "בבית הזה התנסיתי בפעם הראשונה בהרואין. פחדתי להזריק לעצמי אז אחד החברים שהיו שם הזריק לי. מה ־ חוויה הזו נכתב השיר 'כדור'". נשמע כמו חוויה 17 הרואין בגיל קשוחה ביותר. "אני באמת נמחקתי מצד אחד ומצד אחר, זה היה הרגע הכי טוב שהיה לי. הרגשתי בגן עדן, כאלו נגעתי בא ־ לוהות. יום אחרי זה כבר ברחתי מיחי ־ דת הדיור כי נבהלתי מהמעשה. אבל המצב רק החמיר. עברתי לאזור הת ־ חנה המרכזית ורק חיפשתי את המנה הבאה". אחרי המנה הראשונה היא הזריקה לעצמה עוד ועוד הרואין עם אנשים מפוקפקים ובמקומות מפוקפקים. "היום אני רואה נרקומנים שזרוקים

צילום: רועי מעיין | בהופעה השבוע בלבונטין

"כתבתי שירים מאז שאני זוכרת את עצמי וגם ציירתי המון. הזיכרון הרא ־ שון שלי מהמוזיקה הוא ששרתי בסלון מול המשפחה את 'תשמור על העולם ילד' ואילו הם הריצו עלי צחוקים. היום אני טופחת לעצמי על השכם שנולדתי הכרתי חברה 17 עם בטחון עצמי. בגיל שניגנה על גיטרה, למדתי לנגן בעצ ־ מי ואז התחזק הקשר ליצירה".. אבל הלימודים בתיכון רמלה לוד לא היו פשוטים והיא הפסיקה להגיע לבית הספר בכיתה י'. "באותה תקופה גיליתי שאני נמשכת גם לבנות, מה שהגביר את הדחייה כלפי. גם בבית המצב היה קשה. הרגשתי כמו כבשה שחורה שאף אחד לא יודע איך לא ־ כול". הבעיות הגיעו לנקודת רתיחה שגרמה לה לעזוב את הכל והמסע שלה לעבר התהום החל. "באותו ערב עליתי על אוטובוס והגעתי לתחנה המרכזית

שור. היא נולדה ברמלה לאבא איש תקשורת ולאמא גרפיקאית ויש לה שלוש אחיות. "משפחה מסורתית", היא אומרת. "הייתי חייזר במשפחה. תמיד הייתי שונה. ילדה אומנותית שחיה בתוך הבועה של עצמה. גדלתי לצד ילדים מבתים קשים של הורים בכלא או מכורים לסמים. בתוך הדבר הזה הייתי פרח עדין ומתוק וזה הוביל לדחייה חברתית. ילדים אחרים צחקו עלי", היא אומרת ולוקחת שאיפה עמוקה. "לבת מצווה שלי למשל אף אחד לא הגיע, היה לי 'הקיץ של אביה' ולקראת המופע בלבונטין אותם פח ־ דים חזרו לי. הילדה הדחויה שוב כאן והיא חששה שלא יגיעו אנשים למו ־ פע. בדיעבד המופע היה מוצלח ומרגש והקהל בהחלט הגיע". איך התחיל הקשר בינך לבין עולם המוזיקה?

"השיא של התחתית היה ביום בו פיטרו אותי מהחנות בדיזנגוף סנטר. הייתי רעבה ומאוד רזה, חזרתי ברגל בוכה לפלורנטין והתפללתי שמישהו ירגיש שאני רעבה ויציע לי אוכל"

46

24.6.2022 ˆ ידיעות מודיעין, איילון