מודיעין איילון 01.09.23

האתגר של נופר ) נולדה עם שיתוק 24( נופר שלומי מוחין והיא מתניידת באמצעות כיסא גלגלים, אבל זה לא מנע ממנה להגשים חלום ולהפוך לסייעת הוראה היום ‰ בבית ספר אלונים בעיר (שישי) היא פתחה את שנת הלימודים הראשונה שלה בעבודתה החדשה, והמסר שלה הוא אחד: "אם בנאדם רוצה משהו, הוא יצליח"

שי אלבלינג \\ צילום: קובי קואנקס

ו � ) ת 24 צעירה ( נופר שלומי , שבת מודיעין, נכנסה הבוקר, שישי, בהתרגשות אדירה אל מתחם בית הספר היסודי "אלונים", הממוקם בשכונת מוו ריה בעיר. עבור שלומי, הסובלת משיתוק מוחין ורתוקה לכיסא גלגלים מאז ילדותה, מדובר בהגשמה של חלום, שבמסגרתו היא הפכה, לאחר תהליך הכשרה מיוחד שעברה, לסייעת למחנכות כיתה א' בבית הספר. סביר להניח, כי גם עבור התלמידים החדשים שפגשו אותה בשעת בוקר מוקו דמת היה זה אירוע מרגש, אחרי שנפגשו עם שלומי לפני כמה חודשים בגן החובה בו התחנכו, בסמוך לסיום שנת הלימוו דים הקודמת. שירות לאומי באלונים "התרגשתי מאוד בשבוע האחרון, וחיו כיתי בכל יום כדי להתחיל את השנה ולפגוש את הילדות והילדים", אומרת שלומי, "ואני בטוחה שתהיה לנו שנה נפלאה, שנת לימודים מיוחדת מאוד". שלומי, שסיימה בשנה שעברה קורס הכשרה מיוחד המשותף למכללת דוד ילין לחינוך בירושלים, האגף לשירוו תים חברתיים בעיריית מודיעין ועמותת "גוונים" הפועלת לשילוב של אנשים עם צרכים מיוחדים בקהילה, היא אחת מכמה עשרות צעירים שסיימו בשנים האחרונות את הקורס, המכשיר בעלי צרכים מיוחדים לתפקיד עוזרי הוראה. למרות שהיא סובלת ממגבלה לא פשוו טה, עמדה שלומי בכל משימותיה בקוו רס, וכל מי שפגש אותה מספר כי מדובר בצעירה יוצאת דופן, חכמה ורגישה, בעלת כוחות נפש אדירים. 20 "גדלתי בתל אביב ולמדתי עד גיל בבית ספר לחינוך מיוחד בתל אביב, גם אחרי שעברנו לגור במודיעין", מספרת שלומי, אחות בכורה לאח ולאחות, ובתם של ריקי ושרון. "סיימתי את הלימודים וחיפשתי מקום שבו אוכל לעשות שיו רות לאומי, והגעתי לבית הספר אלונים במודיעין". מה עשית במהלך התקופה הזו? "עבדתי עם ילדים מכיתות א' ו־ב', עזרתי להם בהבנת הנקרא, ובכל מיני דברים שהם היו צריכים, כמו שליחויות ועוד דברים קטנים". "הייתי שם שנתיים, ואלה היו שנים משמעותיות מאוד מבחינה הקבלה שלי כצעירה שונה. זה היה מרגש ומקסים, כי יש מקומות שלא מקבלים כל כך מהר

אנשים שונים, ושם זה קרה מאוד מהר. זה קרה כי מצאתי שם אנשים נחמדים. אפשר להגיד שמצאתי את הבית השני שלי, המשפחה השנייה שלי, והיה לי כיף ממש". חיים ביבס מתגייס לאחר שסיימה את תקופת השירות הלאומי, הרגישה שלומי רצון עז להמשיך ולעבוד בבית הספר, אלא שהיא הבינה כי ללא הכשרה מתאימה או אישורים, היא לא תוכל לעשות זאת. כמי שמאז ילדותה לא נתנה למגבלות ולקשיים לעמוד בדרכה, החליטה שלומי לבצע בעצמה צעד אמיץ. "הלכתי לעירייה, הגשתי בקשה שיפו תחו לי תקן לעבוד בבית הספר, ואמרתי להם שהיה לי כיף ושזה ממש חשוב", אומרת שלומי. "לשמחתי, ראש העיו רייה, חיים ביבס, שמע על זה, פגש אותי, ואמר לי באופן אישי שזה בטיפול, ואני אקבל את זה, גם אם זה ייקח קצת זמן". למזלה של שלומי, ביבס ואנשי האגף לשירותים חברתיים החליטו לאמץ את הרעיון של שילוב בעלי צרכים מיוחדים במסגרות החינוך בעיר, ומי שלקח על עצמו את הובלת הפרויקט היה חבר מוו עצת העיר, מחזיק תיק השירותים החבו רתיים, עמיעד טאוב. קורס בירושלים לפני למעלה משנה נרשמה שלומי, צעירות וצעירים עם 18 ביחד עם עוד צרכים מיוחדים, לקורס ההכשרה שהו תקיים במכללת דוד ילין, אותו סיימה בהצלחה רבה. "קורס ההכשרה היה חשוב מאוד, ועם עוד צעירים במצבי קיבלנו כל מיני כלים לעבודה בהוראה, זה היה מצוין", היא אומרת. איך הסתדרת עם הלימודים בירוש־ לים? לא היה לך קשה? "היה לי קשה מבחינת הנסיעות, כי זה

פותחת שנה הבוקר, כשהגיעה למסדרונות בית הספר, פגשה שלומי עשרות מתלמידי כיתות א' בבית הספר, ובמהלך השבוו עות הקרובים הם יבלו שעות רבות יחד. תלמידים בסך 40 "אני מקבלת בערך הכל. אני אהיה איתם במהלך השנה והם חלק ממני ואני חלק מהם, ואת חלקם היכרתי כבר", אומרת שלומי בהתרגשות. כמה פעמים בשבוע תגיעי לבית הספר? "אני אגיע לבית הספר כל יום. אני נוסעת לשם עם כיסא הגלגלים מהבית שלי. זה לוקח עשר דקות וזה לא קשה לי פיזית בכלל, וכל עוד מקבלים אותי, שום דבר לא קשה לי". ואיך באמת מקבלים אותך הילדים? "התלמידים לומדים לאט לאט שזה שאתה על כיסא גלגלים לא אומר עליך כלום. אני לא אשכח שבשנה שעברה במפגש איתם, ביום להעלאת המודעות לאנשים עם מוגבלויות, שמתי את היד שלהם בצבעי גואש, יצרנו ביחד, וזה היה מיוחד ממש".

היה רחוק, אבל נסעתי עם המטפלת שלי ברכבת, והייתי מזמינה רכבת מראש, כי לא כל הרכבות נגישות, אבל החלטתי לא לוותר, וכמעט ולא פספסתי". וחומר הלימוד עצמו? נתקלת בק־ שיים? "זה היה קשה, כי היה הרבה חומר ללמוד, והיה קושי פיזי ומנטלי כי הייתי צריכה להתרכז במשך הרבה שעות, ולא כל החברים בקורס היו מסונכרנים איתי, אבל בכל זאת הצלחתי, נלחמתי על המו קום שלי, והצלחתי כמו גדולה". מה את חושבת שגרם לך להצליח בת־ נאים הלא פשוטים האלה? "הרצון שלי להצליח, לעסוק בתחום הזה, זה היה מעל הכל". ואיך המשפחה הגיבה לנחישות הזו שלך? "הם תמכו מאוד, כמו תמיד, מאז שהייתי ילדה. עברתי כמה ריאיונות לפני ההכו שרה כדי לראות אם אני מתאימה, וכשהו תקשרו מהמכללה ואמרו שאני מתאימה אבא לא ממש האמין, הוא היה מופתע, אבל כמובן ששמח מאוד, ובטח אמא, שכל הזמן נמצאת לצידי ותומכת בי".

"אני על המגבלה: לא מסתכלת על החיצוניות שלי, אלא על מה שיש בתוכי. אני מביטה לתוך עצמי, על מה שאני יכולה לתת"

8

1.9.2023 ˆ ידיעות מודיעין, איילון