מודיעין איילון 14.06.24

משפחת ז'מור. "מרגישים עטופים צילום: | " בחום הרצל יוסף

משפחת באג'טו. "כבר

לא צריך להחביא את היהדות" צילום: | אביגיל עוזי

ותודה לכיפת ברזל ולממ"ד מאוקראינה לבאר־שבע: משפחת ז'מור ), רופאת 26 ), אורולוג, אנסטסיה ( 27 אלכסנדר (אלכס) ( נעים מאוד: ) 5 משפחה, ודוד ( י � והגענו למרכז הקל 2023 "עלינו מאוקראינה באוקטובר מאיפה ולאן: טה 'יעלים' בבאר-שבע". ג � "הייתה התרגשות ושמחה גדולה. הרגשנו שאנחנו מ רגע הנחיתה: שימים חלום לחזור למולדת ולבית שלנו. גם דוד התרגש כמונו, זו הפעם הראשונה שהוא במטוס". "השתתפנו בתוכנית 'מסע למה דווקא עכשיו, באמצע המלחמה: רופאים בנגב' שנמשכה שמונה חודשים. צברנו ניסיון אדיר בתחומי הרי פואה ובהיבטים חברתיים ופסיכולוגיים. תפקיד גדול בחיינו ממלאת האהבה לרפואה והרצון לשיפור ומימוש עצמי, והחלום הגדול שלנו היה לחיות ולעבוד בישראל. היינו בתחילת התוכנית כשהאירועים הטרגיים באוקטובר. זה היה כאב גדול עבורנו, לא יכולנו לחלוק 7 התרחשו ב את הכאב של עם ישראל, כי זו המלחמה הלא צודקת השנייה בחיינו הצעירים. היו לנו הרבה מחשבות - מה יקרה ומה מצפה לנו בעתיד - אבל האמנו שישראל היא מדינה חזקה עם צבא חזק ואנשים עם נשמות ומחשבות טובות". "הרעיון היה זמן ההחלטה ספונטנית או שרעיון העלייה נרקם זמן רב? רב במחשבה. הרגשנו אחריות על משתתפי התוכנית, כי עבור שאר תלמידי התוכנית זו הייתה המלחמה הראשונה בחייהם. היינו חזקים וניסינו להרגיע את כולם. ידענו שישראל תתמיד במלחמה. חלמנו שישראל תהפוך למרכז חיינו וידענו שלעולם לא נצא ממנה, כי זה הבית שלנו והלב שלנו. בתוכנית התנדבנו, הפצנו מידע על האויבים ברשתות החברתיות, והאמנו בחוזקה של ארצנו. לחיות, לעבוד וללמוד, לא משנה מה, זה המוטו שלנו. כולנו שונים, אבל הכוח שלנו הוא בלבבות טובים, וביחד ננצח. לא חשבנו לרגע לחזור לאוקראינה". "הוריו של אלכס גרים בגרמניה בני משפחה נוספים מתכננים להגיע? כי אביו חולה ומקבל שם טיפולים, בינתיים הם שם". "אנשים אוהבים לעזור, משתדלים לסייע לנו, עוטפים הכי אוהבים פה: אותנו בחום, זה מחמם את הלב. וגם: יש כאן כיפת ברזל וממ"ד ואנחנו מרי גישים מוגנים. באוקראינה אין את זה". "הכל טוב". ואוהבים פחות: יעקב לוי

"קיבלנו את תעודת הזהות והתחלנו לבכות" מאיטליה לתל אביב: משפחת באג'טו

"באיטליה לא היה קל להיות יהודים במלחמת העולם השנייה ואחריה, ומשפחתי החביאה את יהדותה. אני חנו במקום הנכון, בזמן הנכון. חודש אחרי שהגענו התחלתי להתנדב ולתת טיפולי ריפוי לחיילים בצפון, והבנתי שגם זו הסיבה שאני כאן. אחרי הכל, זו הדרך הטובה ביותר לסייע". פרנצ'סקו: "בני משפחתי לא מביי נים את ההחלטה לעלות, אבל הם סומכים עלינו ואומרים שאם אנחנו מאושרים – גם הם מאושרים". א � "התאהבנו ב הכי אוהבים פה: נרגיות של העיר תל אביב. ישראל מלאה בצעירים וזו הארץ הנכונה בשבילנו. זו הארץ היחידה שבה אתה יכול להיות בדיוק כמו שאתה, וזה יהלום יקר, בעיקר בזמן הזה. כל יום כשאנחנו הולכים לישון אנחנו אומרים שנעשה כל מה שנוכל כדי להישאר בישראל, כי פשוט טוב לנו כאן". "את הנהגים ואוהבים פחות: של התחבורה הציבורית, ובעיקר את נהגי האוטובוס. לפעמים מפי ריעה לנו גם העובדה שאנשים לא ממש מקפידים על כל מה שקשור בניקיון הסביבה, אבל זה נורמלי אם לוקחים בחשבון שיש כאן אזי רחים מהמון תרבויות". מירית קושניר–סטרומצה

), מאמנת 53 טניה ( נעים מאוד: אישית ומטפלת בעיסוי ופרנצ'סקו ), צלם עיצוב פנים 50( "עלינו מטרוויזו מאיפה ולאן: ו � בנ 19 שבצפון איטליה. נחתנו ב במבר והגענו לתל אביב". "כשהמטוס נגע רגע הנחיתה: בקרקע הבטנו זה בזו והתחלנו לחייך ולצחוק. נרגענו". למה דווקא עכשיו, באמצע "את ההחלטה לחיות המלחמה? , ואז 2020 בישראל קיבלנו עוד ב פרצה מגפת הקורונה. כשחידשנו את ההליך, פרצה המלחמה. ממשרד העלייה אמרו שניתן לדחות את ההגעה לארץ, אבל רצינו לבוא דווקא עכשיו. "קשה להיות רחוקים כשאנחנו לא מבינים מה קורה בארץ שלנו. עזי בנו עבודות, דירה, מכרנו את הרכב ועלינו על המטוס בתחושה שאנחנו נוסעים הביתה. כשקיבלנו את תעוי דת הזהות הישראלית, פרצנו בבכי. היינו מאושרים". בני משפחה נוספים מתכננים ת � "לא", אומרת טניה. "ה להגיע ? חתנו לפני ארבע שנים, אין לנו ילדים, וישראל הייתה חלום משותף שלנו. אני היהודייה בינינו, ובמידה מסוימת אני מרפאת את ההיסטוריה המשפחתית.

14.6.2024 ˆ ידיעות מודיעין, איילון 20