מודיעין איילון 19.07.24

הרגשתי שכל יום דופק לי בדלת קצין נפגעים" מודיעין ׀ איבד את בנו, התפטר ויצא למסע באי מרוחק

שי עם יובל ז"ל. "תמיד ניסינו לתת לו אופק חיובי"

חופית כהן אולאי // צילום: יריב כץ

השתנו החיים של שי פורת ברגע לפני שנתיים וחצי. עד אז עוד היה אדם בעל קריירה מצליחה בתחום הייעוץ האסטרטגי וניהול משברים, אבל מות בנו יובל מסרטו נדיר, גרם לו לעצור את המירוץ, להתפטר ולצאת למסע עם עצמו כדי לבדוק לאן הוא ממשיך מכאן. היעד הנבחר - טנריף ("חיפשתי אי מבודד"), משם הוא חזר עם ספר שהשיק לאחרונה ומספר על גיבור שאיבד את בנו ויוצא לחפש את חייו ("זו הייתה התרפיה שלי"). עכשיו בראיון מיוחד ל"ידיעות מודיעין", מספר פורת על התקופה המטלטלת שעברה המשפחה, הרגעים האחרונים לצד בנו יובל, הניסיון להנציח אותו בכל דרך, הגעגוע וההתמודדות עם הקושי האישי שלו, שהסתיים עם תובנות . 53 שלא האמין שיגיע אליהן כבר בגיל "יובל היה שקט ורגיש, אבל בעיקר היה אמיתי, לא הסתיר את מי שהוא", אומר פורת, "זה מה שאני חושב שצריך כל אדם לעשות - אין זמן טוב יותר מההווה להיות מי שאתה". המחלה "ניסינו את כל הטיפולים" רגע לפני הגיוס לצבא, אחרי שכבר סיים תואר ראשון, חייו של יובל פורת התהפכו. "יובל היה אדם מגוון, 21 בן רגיש ומחונן", מספר אביו, "הוא מאוד אהב חיות, התעניין בלוגיקה, מדעים ומתמטיקה מחשבים ותכנת מגיל צעיר. הוא סיים לימודים במגמת מחוננים בתיכון עירוני ג' במודיעין, לאחר מכן המשיך בעתודה אקדמית, ובסיום לי־ מודי התואר במתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב כבר שובץ בצבא ותכנן תואר שני במתמטיקה. , הוא לא הרגיש טוב, 2020 זה היה בקיץ סבל מכאב ראש וחוסר יציבות, רופאת המשפחה שלחה אותו מיד לבדיקות ותוך זמן קצר הגיעה האבחנה, ליובל (סרטן מוח) אך מתת סוג GBM היה

שי פורת היה בשיא ההצלחה בקריירה כשבנו יובל למרות הטיפולים הרבים מצבו ‰ חלה בסרטן המוח כחלק מההתמודדות ‰ 21 הידרדר והוא נפטר בגיל הוא חזר ‰ החליט שי להתפטר ולטוס לאי מבודד ‰ משם אחר ועם ספר שכתב בהשראת הטרגדיה בראיון מרגש הוא מספר על התהליך שעבר ועל "אני אופטימי וחזק, אבל יש לי תמיד ‰ הגעגוע לבנו ציפור של עצב על הכתף"

חנו אותו להמון טיפולים וליווי למט־ לות, באופן טבעי עלו שיחות אבל מאוד השתדלנו להתמקד בטוב ולא ברע. לארגן כמה שיותר מפגשים משפח־ תיים, יציאות, וכמה שיותר לאפשר לו להיפגש עם חברים וליהנות. "יובל היה אדם סופר פעיל, עם המון עיסוקים ומיליון תחבבים שחי חיים תו־ ססים, אבל כל יום שעבר החיים האלו הלכו ונסוגו, הוא איבד עוד ועוד יכו־ לות, תפקוד יד, ואז רגל, שמיעה וראייה, בסוף גם הדיבור. כששוחחתי עם אנשים שאיבדו את יקיריהם במלחמה אמרתי שבחודשים האלו כל יום דפק לי בדלת קצין נפגעים שבישר לי שאיבדתי עוד חלק ביובל, עוד תפקוד שלא ישוב.

מאוד נדיר, אין הרבה אנשים בעולם עם הסוג הזה, המוכרת ביותר בישראל היא ליאורה ארגמני ז"ל, אמא של החטופה ששוחררה, נועה ארגמני. הגידול היה בשלב מתקדם, ללא שום היסטוריה קו־ דמת ואין שום ידע כיצד הוא פורץ. הגי־ דולים האלו הם כמו גרגירי חול, מפוז־ רים בצורה שקשה לשלוף או לראות את כולם, אבל מהרגע הראשון הרופא אמר שאנחנו לא מדברים על סיכויים אלא על מה עושים. פעלנו לפי פרוטוקול, הק־ רנות, טיפולים ותרופות אך לצערנו זה לא השפיע, ידענו שהסיכויים לא גבוהים וראינו שיובל מידרדר משבוע לשבוע. חודשים, 16 הוא היה חולה פחות מ במהלכם אני וגם רעייתי לשעבר לק־

"למרות התחזיות תמיד ניסינו לתת לו מקסימום אופק חיובי, חיינו בשני קווים מקבילים, מצד אחד מבינים את המצב ומצד שני כל פעם מקווים לטוב כי תמיד יש עוד תרופה ועוד טיפול".

הלילה האחרון "לא עצמתי עין"

בחודשים שקדמו למותו של יובל, פורת לא באמת הבין שהוא נפרד מבנו לנצח. "אתה לא מבין בזמן אמת שזה הסוף. למרות שזה הולך ומתקרב. בקיץ מצבו כבר היה גרוע, עבר ניתוח 2021 חירום וכבר היה ממש תלוי, היינו איתו

מו ד יעי ן

בשער: יריב כץ צילום: | שי פורת צילום פרטי | שי פורת ובנו

אורית קוסטנטינו עורכת גרפית ראשית: זיוה ניסים / עורכת: אורלי קנטור מנהלת עיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / גרפיקה: רינה נאור לוח: ציונה דואניאס / יועצת פרסום: ניראל שופן / רכזת מודעות: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה: שלום חכמון / מנהל הפקה ותפעול:

רוני שיצר צילום: | איגור אנטיפקה אלי לוי צילום: | המלאכים של ישראל

6

19.7.2024 ˆ ידיעות מודיעין, איילון