מודיעין איילון 24.10.25

בני משפחותיהם ‰ רב סרן יניב קולא וסמ"ר איתי יעבץ ז"ל, שניהם מהנח"ל נהרגו בתקרית ברפיח השבוע מספרים על התשוקה והמוטיבציה שהייתה להם לתרום ולהשפיע ועל החלומות שנגדעו באיבם הטרגדיה הכפולה מודיעין ׀ יניב התייחס ללוחמים כמו לילדיו איתי שאף להיות רמטכ"ל

זיוה נסים לוי העיר מודיעין שוב באבל עם מותם של שני בני העיר השבוע, רב סרן יניב קולא וסמל ראשון איתי יעבץ ז"ל בעזה. בנופלו) היה לוחם בתוכנית ארז 21 איתי ( , בן לאיילה ואבישי, אח בוגר 932 בגדוד לרז ונכדם האהוב של פנינה ובניטו סימון שיבדלו לחיים ארוכים ושרוקה וצבי יעבץ זכרונם לברכה, "היה נער מיוחד במינו: נבון, צנוע, מחייך תמיד, חבר אמת, אכפתי ושא־ פתן", סיפרו במשפחתו. "המשפחה עבור איתי הייתה מרכז העולם ובעיניו הטובות ראה את כולם". איתי היה פעיל בצופים והדריך את שכבת ד' בשלוחה של שבט ארבל בצופים. הוא גם הדריך את הקורס בשבט יובל במודיעין והיה דמות משמעותית מאוד בשבט האהוב עליו. הלוחם המנוח היה גם ספורטאי מצטיין, שה־ תחרה בטריאתלון. לאחר סיום לימודיו יצא איתי לשנת שי־ רות מטעם תנועת הצופים בנתיבות, שם המשיך להעניק מעצמו לסובבים אותו בפ־ רויקטים בקהילה. איתי רצה כל חייו לתרום,

בישיבה התיכונית לפיד־מודיעין, יצא יניב לישיבת ההסדר בחיספין. נאמן לעקרונות שליוו את חייו, הוא רצה לייצר שינוי ולה־ שפיע לטובת עם ישראל ולכן הוא התגייס אחר כך לעוצבת הקומנדו. בהמשך יצא יניב לקצונה בחטיבת הנח"ל שם שירת בתחילה כמפקד מחלקה וסגן מפקד פלוגה, ואז יצא ללימודים, שנפסקו בשבעה באוקטובר. פרוץ המלחמה החזירה את יניב לכוחות הלוחמים, הוא שירת כסמ"פ ולפני מספר .932 חודשים מונה למפקד פלוגה בגדוד בשיחת הכניסה לתפקיד הוא בישר לאשתו: הילדים החדשים שלך". 70 "הכירי את נטע הייתה אהבת נעוריו. הם הכירו שהת־ נדבו ב'כנפיים של קרמבו' ומאז לא נפרדו. בהלוויה אמרה נטע: "ידעת תמיד לקרוא אותי ואת כולם כמו ספר פתוח. המצפון שלך היה טהור, תמיד הלכת עם הצדק והוא הדבר היחיד שהיה לנגד עיניך. חתרת להיות כמה שיותר משמעותי ומקצוען. "תודה על הזכות להיות כמעט עשור לצי־ דך. היו עוד כל כך הרבה חלומות שרצינו להגשים, אני מצטערת שלא הצלחנו". ¿ אנחנו יכולים להיות ביחד בלי הכאב?" שאל עמיחי. "וכל פעם שתצליחו תדעו שאתם מחזקים מסלול חדש שנפתח — מסלול של אהבה, חום ושלווה. כל הצלחה כזו תפחית את התלות שלכם בסבל." "ומה נעשה כשניכשל?" "זה חלק מהתהליך, לחזור לדפוסים המוכרים, כי זה מה שאתם יודעים… אי אפשר פשוט לזרוק אותם, אלא יש ללמוד לחיות לצידם. זה דורש סבלנות, מודעות ואומץ. אתם לא צריכים להיות מושלמים, אלא ללמוד להיות נוכחים עם פיתוח של יכולת הקשבה בלי שיפוט ודרישת הסברים." כשהם קמו, השקט ביניהם כבר לא היה אותו השקט הכואב של ההתחלה, אלא שקט חדש ורך, שקט של התחלה אחרת. האהבה האמיתית לא נוצרת כשאין סבל, אלא כשיש מקום טוב, כך שגם הסבל כבר לא מפחיד יותר". כל הפרטים שונו למען שמירת הפרטיות

סמ"ר איתי יעבץ ז"ל

רב סרן יניב קולא ז"ל

להגן על המדינה, להיות לוחם, לשרת את המדינה הכי טוב שאפשר ולהתקדם בצבא עד שימונה להיות רמטכ"ל. הוא הצטרף למחזור הראשון של תוכנית ארז, תוכנית עילית בצה"ל להכשרת מפקדי העתיד של יחידות השדה. "שאף לשלמות" בנופלו) מפקד 26 כאשר יניב קולא (בן , היה נכנס לחדר הוא 932 פלוגה בגדוד תמיד הפך מרכז העניינים, בזכות הכריזמה,

האופי, החיוך והאהבה שהפגין לכל אחד. יניב, בן זוגה של נטע, בנם של דגנית ואורן ואח לעידן ויובל היה "מהחבר'ה הכי טובים שיש", מספרים במשפחת קולא. אדם ערכי, שהמשפחה שלו הייתה מרכז החיים שלו, אדם חדור מוטיבציה, ששואף לשלמות ומ־ צוינות ומעל הכל איש ציוני שאהבת הארץ העמדה לנגד עיניו. כשהיה נער התנדב כמעט בכל דבר שהת־ בקש: החל בתנועת בני עקיבא, דרך 'כנפיים של קרמבו', שם סייע לילדים עם צרכים מיוחדים. לאחר מכן, שסיים את לימודיו

222 טור

למה זוגות רבּים מכורים לסבל? הסבל הופך לאיזור הנוחות, השקט מפחיד — והאהבה נלכדת בין לבין

על ספת הטיפולים עם חנה דיין

עמיחי ודנה התיישבו מולי בלי להביט זה בזה. "אנחנו כל הזמן נלחמים זה בזה, ונמאס לנו," דנה פתחה את השיחה בשם שניהם. "והאמת, זה מרגיש כאילו אנחנו לא מסוגלים פשוט להיות יחד בלי לסבול." הוסיפה דנה. "אני מרגיש שלא משנה כמה אנחנו מנסים, תמיד אנחנו חוזרים לאותו המקום. פשוט מכורים לדרמות שלנו, וזה מייאש," אמר עמיחי. "זה נראה כאילו החומר שמדביק אתכם יחד ומחזיק את הקשר הוא הסבל. אתם שמים לב לזה?" "זה מרגיש לנו נורא, אבל כאילו אנחנו לא מצליחים להתחבר אחרת," ענה עמיחי. עמיחי, שתמיד ניסה לגשר ולמצוא פתרונות, נראה הפעם מותש, כמעט מובס. "לגוף ולנפש יש נטייה להתרגל לסבל, ואז הוא מייצר איזור בטוח שכל התשתית שלו זה המקום הסובל הזה. ואז, כשמשהו טוב קורה לכם…"

"אנחנו לא מוכנים לקבל אותו," התפרצה דנה. "כי אתם לא מפחדים מהכאב אלא מהשמחה, השלמות והתחושות הטובות." "מה את אומרת? שאנחנו מפחדים להיות מאושרים?" עמיחי צחק. "בדיוק. כי אם פשוט תרגישו טוב, הגוף שלכם לא ידע מה לעשות עם זה, הוא זקוק לאדרנלין של הסבל," עניתי. "זה כל כך מטורף, אנחנו סובלים, פצועים ולא מסוגלים לשחרר," אמרה דנה בבלבול. "אתם פשוט תקועים ב'תוכנה' שהגוף שלכם למד, שבה הסבל הוא זה שמחזיק אתכם יחד. כשחיים שנים בתוך דרמה רגשית מתמשכת, הסבל נעשה כמו מוזיקת רקע קבועה. שקט מדי, מרגיש מאיים בריקנות אימתנית. גם כשכבר מתרחשים רגעים טובים, הגוף ממהר "להחזיר את הצליל המוכר", רק כדי להחזיר את היציבות".

"למה?" שאלתי. "אני מרגישה שזה קצת יחזיק, ואז יקרה משהו וניכשל." היא לא ידעה להסביר למה, אבל הפחד הזה היה מוחשי כמעט כמו הכאב עצמו. "פה בדיוק הסוד. הרי זה הפחד שלכם: שהכל קל, שיש שמחה והכל מושלם. הרי הגוף שלכם רגיל לסבל וזה מה שאתם מכירים. ברור לי שתרגישו חוסר יציבות כשהכל ילך טוב, וזה נורמלי, כי אתם לומדים מחדש להיות במקום הטוב." "אבל איך עושים את זה?" שאל עמיחי. "תתחילו מדברים קטנים; לדוגמא, בפעם הבאה שדנה תכעס עליך — אל תתגונן, ופשוט תשב ותקשיב לה. תאפשר לעצמך להקשיב ולהרגיש את מה שהיא מרגישה, והגוף יתחיל ללמוד משהו חדש. תחושה של שקט, קירבה ואהבה שלא דורשת סבל". "אז מה שצריך זה בעצם לתרגל כל יום ולראות את הרגע שבו

"אין איזה עדכון לתוכנה הזו? איך יוצאים מזה? איך אנחנו מפסיקים לרדוף אחרי כאב?" עמיחי שאל. "בהתחלה אפשר להכיר ברגעים הקטנים בהם אתם פשוט יכולים להיות יחד בלי להוכיח כלום. בלי לריב, בלי להתנצל ובלי לנסות להחזיר את העבר," עניתי. "זה לא פשוט," מחתה דנה. "צודקת, זה באמת לא קל, כי הגוף מתנגד לזה, אבל בכל זאת הצעד הראשון — צריך להסכים לראות ולהבין שאפשר אחרת". "אני מרגישה ממש התנגדות, אולי אפילו פחד להיות במקום טוב כזה..." אמרה דנה.

hanna.tipul@gmail.com : מייל | 054-4480705 | אפשרות גם בזום | קליניקה פרטית בשפלה | פסיכולוגיה יהודית תורת הנפש | במשברי חיים חנה דיין - טיפול פרטני לנשים ניתן לעקוב אחר הטורים בערוץ הוואטסאפ של חנה דיין (טיפול פרטני לגברים יינתן על ידי מטפל) | www.hannad.co.il : לכל המאמרים

8

24.10.2025 ˆ ידיעות מודיעין, איילון