מודיעין איילון 3.9.21

מדעי. סכנת | חיים צילום: יובל חן

אבו ריש. "התינוקת שלי גיבורה" צילום: | אלעד גרשגורן

"שמעתי את האחות אומרת, 'מסכנה, היא תחיה?'"

"הרב שלח אותנו עם ברכה לעשות את ההפלה" ) מהרצליה, אמא של 46( חמוטל מדעי אדיר נחמן, שילת אדל ואורי רפאל ט � ) החליטה בספ 46 אחרי שבהריונה השני נזקקה לטיפולי פוריות, חמוטל מדעי ) מבר שעבר להשתמש בביצית המופרית האחרונה שנותרה לה, וללדת ילד שלישי. גילה המתקדם לא הרתיע אותה, אבל איש לא יכול היה לצפות את שקרה: ההריון השתרש על צלקת הניתוח הקיסרי וסיכן את חייה. "שמונה שנים אני בטיפולי פוריות", היא אומרת. "הבכור שלנו, אדיר נחמן, נולד בהריון ספונטני, והילדה, שילת אדל, נולדה לפני שלוש שנים בטיפולי פוריות. השנה החלטתי שאין מצב שהביצית האחרונה לא תיקלט. קיבלתי מהרב ברכה וס ט גולה ואמרתי ליניב בעלי שבעזרת השם יהיה לנו בן ותהיה ברית בקיץ. כשהגענו לבדיקת אולטרסאונד החדר התמלא ברופאים. נהיה לי שחור בעיניים. הסבירו לי שההיריון עלול לגרום לקרע ברחם ולהעמיד אותי בסכנת חיים, לכן צריך להפסיק אותו. חשבתי לעצמי שאין מצב שאני מפילה. רצו לשלוח אותי למיון נשים להפלה עוד באותו היום. מצד אחד חשבתי, על גופתי המתה, אין מצב בעולם שאוריד עובר עם דופק, מצד שני, יש אפשרות שאשאיר את הילדים שלי בלי אמא? בעלי ואני התייעצנו עם הרב. ניסינו לשמור על קור רוח, אבל ללא הצלחה. בעלי התעקש שהמצב מסוכן מדי, ואני התעקשתי שלא אהיה הרוצחת של העובר שלי". היא מתגוררת בהרצליה ועובדת כמזכירה רפואית בבית חולים, והתפנית הגיעה כשהחלה לדמם במקום העבודה: "במיון נשים אמרו להפסיק את ההריון ולא לחכות רגע, וכך אמר גם פרופסור נוסף שאיתו התייעצנו. כבר קבענו מועד להפלה ובדרך לבית החולים עצרנו אצל הרב, שאמר שקיימת סכנת חיים ויש לי ילדים קטנים, ושלח אותנו עם ברכה והצלחה לעשות את ההפלה. אבל במיון בקפלן, הרופא שקיבל אותנו אמר פתאום שהוא רואה מקום שבו העובר יוכל להתפתח. עשו אולטרסאונד נוסף, החדר שוב התמלא ברופאים והוחלט לצאת למסע המטורף הזה, למרות כל הסיכונים. הרופאים הזהירו אותי שייתכן שנצטרך להפסיק את ההריון בשלב מאוחר יותר, אבל כל כך חיכיתי להריון הזה, שבשבילי זה ה � , ומ 16 הספיק. נכנסתי לשמירת הריון קפדנית שהחמירה בשבוע ה ט שליש האחרון אושפזתי עד הלידה. ואני הרי ידעתי מההתחלה שזה ייגמר בלידה בזכות כוח הרצון שלי, התמיכה של בעלי ושל הרב והאמונה בבורא עולם. "אין ספק שהלידה הזאת היא נס גלוי. ההריון נראה כנצח אבל בתחילת יוני נולד לנו אורי רפאל. הוא נולד בניתוח קיסרי שהסתבך ולא היה ברור אם אצא מזה, אבל בסוף חגגנו ברית, כפי שהבטחתי לבעלי, ובהמשך, כשהתאפשר, חגגנו גם מסיבת הודיה גדולה".

, מכפר ירכא, 32 , רנין אבו ריש

אמא של כארם וקולין

), מורה מהכפר ירכא, הסימן הראשון שמשהו השתבש היה ריח 32 אצל רנין אבו ריש ( מוזר שחשה באוכל. כשהתברר כי נדבקה בקורונה בסוף החודש החמישי להריונה, הרופאים קבעו שצריך לחבר אותה למכשיר אקמו ולהפסיק את ההריון, אבל כנגד כל התחזיות, בסוף יולי ילדה את בתה, קולין. "הייתי בשמירת הריו כשהבן שלנו כארם בן השנתיים חזר מהגן עם שיעול נבחני. הייתי עשרה ימים אחרי החיסון השני, ובמרכז הרפואי לגליל בנהריה זיהו אצלי תוצאה גבולית לקורונה. אושפזתי בכתר יולדות. למחרת רצו להעביר אותי לכתר מונשמים וביום השלישי הרופא אמר שאולי יצטרכו להפיל את התינוקת. אמרו שחייבים להרדים ולהעביר אותי לבית חולים רמב"ם, ושם ישקלו הפסקת הריון. כולם השתגעו מדאגה, ואני חשבתי על זה שיש לי בבית תינוק שצריך אותי ובעל אוהב, ושאני צריכה לחזור אליהם. דיברתי אל התינוקת שלי, אמרתי לה, ‘אני לא רוצה לעזוב אותך אבל אם את רוצה ללכת – לכי'. לא הסכמתי לקחת אף תרופה לפני שבדקתי שהיא לא תזיק לעובר. באותו ערב מצבי הידרדר ובבוקר התברר שהריאות אחוז וחייבים להרדים אותי. רופאת נשים הכינה אותי להפסקת 50 מתפקדות ב־ ההריון. בכיתי, רק חשבתי שאני רוצה לשמור על התינוקת. כשהרדימו אותי לא ממש נרדמתי, ושמעתי מה קורה בחדר. האחות אמרה, 'מסכנה, היא תחיה?' והאח ענה לה, 'אני לא יודע, חייבים לספר להורים שלה'. ניסיתי לפקוח את העיניים כי פחדתי שייקחו לי את התינוקת. לא חשבתי על מוות. ידעתי שאם אעמוד בכאבי התופת, אחזור הביתה ואלך בחג הנביאים לחגוג במקום של נבי סבלאן". רנין: "כשהתעוררתי אחרי כמה שעות, הרגשתי שיש לי טובוס בקנה הנשימה, והרגשתי את הבטן. הרופא אמר לי, 'ברוך השם, לא חיברנו אותך לאקמו ולא הפלנו את התינוקת'. אחרי מה שעברתי, אני מעודדת את כולם להתחסן". ואיך הייתה הלידה? "בניתוח קיסרי, כי הריאות שלי עוד לא חזרו לעצמן. כמה נישקתי את התינוקת וכמה אני קשורה אליה. היא גיבורה. הפחידו אותי בגלל כל התרופות שנתנו לי, אבל לי יש אמונה באלוהים, שהכל יהיה בסדר. אסור להפיל הריון, זאת מתנה מאלוהים, ואם הגורל שלי היה לחיות עם תינוק שיהיו לו בעיות כל החיים, הייתי מקבלת גם את זה". "הילד ואני היינו בבית בבידוד והוא לא הפסיק לבכות, רצה את אמא", מספר בעלה חמודי. "חיבקתי אותו ובכיתי ביחד איתו. בבית של ההורים שלה כבר לבשו בגדים שחורים, וגם ההורים שלי בכו, פחדו שלא תחזור. הרגשתי שאני בחלום רע".

אימהות כנגד כל הסיכונים

3.9.2021 ˆ ידיעות מודיעין, איילון 54