מודיעין איילון

סמ"ר איתי אליהו מרציאנו ז"ל שימש כסמל מחלקה של טירונים בחטיבת הצנחנים ‰ בשבת השחורה יצא מהבית מיד כששמע על האירועים, ובהמשך נתקל עם חבריו בחוליית מחבלים ליד שדרות ונפל בקרב ‰ אחיותיו, הילה וחן, מספרות על ילד שקט עם זיכרון פנומנלי, וגבר צעיר שרצה להתגייס לקרבי, אבל כבר לא יעניק כומתות אדומות לחייליו "איתי היה בן זקונים טיפוסי, כל תשומת הלב הייתה אליו" פרידה מלוחם הצנחנים שנפל בקרב | בית עריף

מדינה במלחמה החללים

מרות החשש הם לא עמדו בדרכו. "היינו מקבלים אותו כל סופשבוע באהבה והכנו לו מה שאהב ורצה, והיינו מתאמים שבתות של מפגש כדי שאהיה שם, כי אני גרה בצפון", מספרת הילה. "הוא היה הילד של כולם, היה לנו קשר מאוד קרוב, של דאגה, כי הוא היה האח הקטן שלנו, ומאז שהוא התגייס בכל בוקר בדקתי בחדשות שהכל בסדר, איפה הוא נמצא, רק אז הצלחנ תי להתחיל את היום". "הוא היה ילד שקט וחייל שקט", מספרת חן, "ואף פעם לא התלונן. הוא היה מאוד בטוח בעצמו, והוא ידע שאנחנו מאוד מעונ רבים בחיים שלו". "שלושה ימים לפני המלחמה הייתה לנו חתונה במשפחה וכולנו בילינו יחד, ואני זונ כרת שחזרתי מהחתונה ואמרתי לחברה שלי שאח שלי הראה לי בחתונה אהבה שהוא לא הראה לי בחיים". כומתה בלי איתי לפני מספר שבועות, בעיצומה של הלחינ מה הקשה בעזה, קיבלו חייליו של מרציאנו, שהיה סמל מחלקת טירונים בפלוגה א', את הכומתה האדומה הנכספת, בטקס שהתקיים בלב הרצועה. "איתי חיכה הרבה מאוד זמן לשלב הזה, ולנ צערנו הוא לא היה שם", אומרת הילה בעצב. חן: "הסתכלתי על התמונות, ראיתי את הפנים שלהם והם נראו לי עצובים. הוא עבר כל כך הרבה חודשים ומסעות איתם והוא התלבט בין שני אנשים להעניק להם את הכומתה שלו, אבל כבר לא נדע מי אלה היו". כעת, אחרי שחודש האבלות תם, מחפשות הילה וחן דרכים להתמודד עם האובדן. כחלק מהרצון להנציח את איתי, פתחו re� האחיות עמוד אינסטגרם לזכרו ‑ @ צ � , בו ניתן ל member _ itaymartsianoo פות בתכנים שלו. "אני מנתקת את עצמי רוב הזמן, אבל בתוך הניתוק הזה יש עצבות כבדה ממש, שמלווה אותי כל הזמן, כלום לא מצחיק וכנ לום לא שמח", אומרת הילה. "יש לי שלושה ילדים קטנים ואני מתנתקת בשבילם, אני לא רוצה שזה ישפיע עליי, אבל זה קשה". "בערב, כשהילדים ישנים, זה הכי קשה, כי אני יכולה לבכות כמה שאני רוצה. בכל בוקר אני עושה לעצמי בראש 'לא לא לא', ומפחיד אותי העתיד שלא יזכרו את איתי ואותי, והחור שלנו לא יתמלא. אני מפחדת מהרגע שכולם יחזרו לשגרה, אני לא בטוחה שאני מסוגלת לזה". "רוב הזמן אני בניתוק, הדחקה", אומרת חן, "אבל ברגעים שהמחסומים יורדים זה כאב שאי אפשר לשאת אותו, ואני לא מבינה איך ממשיכים מפה". "כל הזמן אני מנסה לדמיין שזה קרה, והמוח מסרב להבין, זה בעיקר מרגיש שלקחו אותי בתור שחקנית ושמו אותי בסרט הכי רע, זה בא בחלומות בכל לילה, זה פשוט נורא". ¿

שי אלבלינג

לפני כשבועיים התקיימה בחלקה הצבאית הקטנה של בית העלמין במושב חדיד שבמועצה האזורית

חבל מודיעין אזכרה עצובה במיוחד במלאת שלושים למותו של סמ"ר איתי אליהו מרנ נ � בנופלו, לוחם חטיבת הצ 20 ציאנו ז"ל, בן חנים שנהרג בקרבות ביום הראשון למלחמת באוקטובר. 7 "חרבות ברזל", ביום שבת ה־ רבים מבני משפחתו של מרציאנו ז"ל, בראשם הוריו, פרידה ושלומי, מוותיקי היישוב שוהם, שבשנה האחרונה עברו להתנ גורר במושב בית עריף הסמוך, ושתי אחיותיו הגדולות, הילה וחן, הגיעו לטקס המרגש, אחריו נשארו בני המשפחה וחבריו של איתי להתמודד עם הכאב הגדול, בעיצומה של מלחמה שסיומה עדיין לא נראה באופק. נציגי קצין העיר בדלת השבוע, כשהן מנסות לעמוד במשימה הבלתי אפשרית הכוללת הסתגלות להמנ שך החיים ללא אחיהן הצעיר, בן הזקונים של המשפחה, מספרות הילה וחן על הימים הכואבים שעוברים עליהן. "באותו יום נורא הייתי בנהריה אצל בן הזוג שלי, וזה היה לילה שהיה לי קשה להירדם, הייתי מוטרדת מאוד, דאגתי מזה שאיתי מרגיש תחושת פחד", משחזרת חן. "ידענו שאיתי נמצא בשדרות, שהוא הגיע לשם בעקבות הוראה של המ"פ שלו מבסיס האימונים של חטיבת הצנחנים, ובשעה שבע בבוקר ראיתי כמה שיחות שלא נענו מאמא שלי ואחותי, וזה היה לי מוזר שהתקשרו אליי מוקדם כל כך ביום ראשון בבוקר". "התקשרתי להילה ותוך כדי ראיתי שהיא שאלה אותי בהודעה מה הכתובת שלי בנהנ ריה. לא ממש הבנתי, והיא ענתה לי בקול רועד: 'נו די חן', ובאותו רגע הבנתי את מה שלא רציתי להבין". "היא בכתה, ניתקתי את הטלפון, צרחתי במשך עשר דקות, ואז נסעתי מנהריה לבית עריף". "אני הייתי אצל ההורים בבית עריף, כולל בשבת בבוקר, כשאיתי יצא מיד מהנ בית, מבלי לקחת את הכביסה שעוד לא

צילומים באדיבות המשפחה

"מאוד בטוח בעצמו". איתי ז"ל במהלך השירות

"הלוחם השלישי הצליח לקרוא לשלושת הלוחמים האחרים והם הצליחו לחסל את המחבלים, ומאוחר יותר הבנו שהם היו בדנ רכם לקיבוץ יד מרדכי. בן זקונים אהוב הצטרפותו של איתי למשפחת מרציאנו הייתה מאוחרת, וכבן זקונים, הוא זכה ליחס מיוחד לכל אורך חייו הקצרים. "הילה ואני רצינו מאוד אח או אחות וקיווינו שזה יהיה אח", מספרת חן, "ואפינ לו כתבנו שיר על זה שאנחנו רוצות אח. הילה ניגנה על פסנתר, אני שרתי, ומסתבר שההורים שיתפו פעולה די מהר, ותוך כמה ." 2003 באוגוסט 30 חודשים איתי נולד, ב־ "הוא היה נראה שונה מאיתנו מהרגע הראנ שון, עם שיער בלונדיני חלק שלא קשור לכלום, היה לו ראש ענק, וצחקנו שהראש שלו נשאר באותו הגודל עד היום". "היה לו זיכרון מטורף וזה בא לידי ביטוי בזה שידע לזכור המון דברים ‑ מספרי רכב, סיסמאות של הכל, זה היה מדהים, ומגיל ארבע ידע לתרגם מילים למספרים בגינ מטריה. זה באמת היה בלתי נתפס, כולם השתגעו". "הוא אהב מאוד כדורגל, ומגיל שש או שבע שיחק עד לגיוס במכבי שוהם. הוא היה שוער, וההורים לא היו מפסידים שום משחק, בכל מקום, בכל מגרש, בכל יום". "הוא אכן היה בן זקונים טיפוסי", אומרת הילה, "ועוד כתינוק כולם היו סביבו, כל תשומת הלב הייתה אליו, גם כשהיו אצלי חברים כנערה, כולם היו סביבו, הוא היה פינוקי מאז שנולד". "כשגדל הוא היה מתפנק אצלנו, 'תעשי לי מסאז'', 'תכיני לי', הכל היה סביבו". לקראת גיוסו של איתי לצה"ל, ידעו בני משפחתו כי ברצונו לבצע שירות קרבי, ולנ

התייבשה", מספרת הילה. "הוא אמר שינ קפיצו לו את הנשק לנקודת מפגש ושהוא יוצא ולא מעניין אותו כלום". "הייתי עם תחושות רעות מההתחלה, גם כי אני חרדתית מהרגע שהוא התגייס, וכנ נראה שזה בגלל מה שקרה באותו הבוקר". "הלחץ התחיל ברגע שהוא יצא, וזה התגנ בר. ניסיתי ליצור קשר עם חברים מהיחידה שלו, ואפשר להגיד שהרגשתי שמשהו לא טוב קורה". בשעות הבוקר של יום ראשון הגיעו נציגי קצין העיר אל בית משפחת מרציאנו ובישרו להם על הנורא מכל. "הגיעו שלושה נציגים, אנשי מילואים, שסיפרו לנו שאיתי נהרג", נזכרת הילה, "זה היה בלתי נתפס, הייתי בשוק כשהם נכנסו". מה סיפרו לכן על נסיבות מותו? הילה: "אמרו לנו שהם הגיעו לשדרות ברכב פרטי, פרקו שישה חיילים בערך, התנ חלקו לשתי קבוצות, ואיתי ועוד שני חבר'ה ראו תנועה ממולם ופשוט הגיעה חולייה של שישה מחבלים והחל קרב שנמשך כשעה". "הבנו שהם נלחמו בגבורה, איתי ואילי גמזו ז"ל, ולצערנו הם נפלו בקרב, ביחד עם עוד שני אזרחים".

"היה לו זיכרון מטורף וזה בא

לידי ביטוי בזה שידע לזכור המון דברים ‑ מספרי רכב, סיסמאות של הכל, ומגיל ארבע ידע לתרגם מילים למספרים בגימטריה"

"הילד של כולם". עם המשפחה

איתי בילדותו

18

24.11.2023 ˆ ידיעות מודיעין, איילון