מוסף כרמל
אביגיל (יו"ר ועד מקומי צרופה) אמרה שלומי: לי שמקימים צוות צח"י, שזה לא ידרוש יותר מידי. התבקשתי לקרוא ספר כחלק מההכשרה ומשם זה התגלגל. איזו הכשרה עברתם? עברנו קורס הכשרה כללי שמסביר שלומי: מתודולוגיה של עבודה בחירום ועבודה עם גורמים משיקים. מאחר שאני מתנדב בצוותים נוספים, כמו צוות כיבוי יישובי, עשיתי קורסים נוספים שעזרו לי להתמודד עם אירועים מסוימים. חלק מהפעילות של צח"י בשגרה היא להיערך למצב משברי או חירום. האם הרגשתם שהיתה תוכנית מגירה שהתאימה להתמודדות עם מצב כמו הקורונה? איך זה תפס אתכם? לא היתה תכנית מגירה כזו, למדנו את זה טל: תוך כדי תנועה, היו הרבה זומים עם המועצה ועם צוותי צח"י, עשינו הכי טוב שיכולנו. היו תסריטים כמו משבר מים או נפילת טילים, גיא: לא היה משהו דומה לקורונה. המודל של צוות צח"י שהמועצה מטמיעה לוקח את האוכלוסייה ומארגן אותה בצורה מסודרת בצוותים מקצועיים שמאפשרים להתנהל במצב של חוסר וודאות. לכן, הצוותים ידעו לקחת מתוך הקהילה אנשים, צוותי מתנדבים, שערוכים לתרחישים שונים. כשהמשבר התחיל הצוותים בבית אורן היו יחסית ערוכים עם דוברות ויכולת להפיץ מידע. בהתחלה למשל היה חוסר -ודאות האם יהיה מזון במכולת והצוותים היו צריכים להתמודד עם זה. כעת יש כבר שגרת חיים לצד הקורונה, ויש צורך שהכלי של צח"י יחזור לניהול של שגרה. בתחילת הדרך היו רגעים שהקהילות היו תחת לחץ, השימוש בצח"י היה מאוד יפה ואנשים קיימו הנחיות. צרופה סיימה את ההכשרה שלה ממש לפני שלומי: ההתפרצות של הקורונה. לא היה מערך מובנה לפני הקורונה והכל נבנה תוך כדי. היינו צריכים לרכוש ציוד בצורה מרוכזת וגילינו שהערבות ההדדית היתה המפתח להצלחה. היה שיתוף פעולה בין צוותי צח"י, בין אנשי מקצוע בקהילה שנרתמו. גם ורד (מנהלת מחלקת יישובים במועצה), טלי חיון ועינב אגוזי (עו"ס האגף לשירותים חברתיים במועצה) עשו עבודה טובה בארגון ובניהול המשבר. עבדנו בקורונה מסביב לשעון לדאוג לאספקה של ציוד חירום, אנחנו היחידים שיכלו לזוז בהתחלה ממקום למקום. הרבה מהצוות המקורי שהצטרף להכשרה של צח"י בצרופה פרש
עקב שחיקה, אבל אם אני צריך משהו ספציפי, אנשים עדיין נרתמים לסייע. הקורונה תפסה אותי בחופשת לידה, בחציון טלי: הראשון של הקורונה לא הייתי, נשאבתי מהר מאוד כשחזרתי לדבר הזה, היום אני חיה ונושמת קורונה. עברתי הכשרה של ממונה קורונה. יש דברים שלמדנו עם הזמן. היינו בעשייה מטורפת כדי להספיק לבצע את כל מה שראש הרשות שלנו ביקש בכל מה שקשור להתארגנויות סביב הקורונה. ספרו על שותפות אזרחית טובה שיצא לכם לפגוש במסגרת התפקיד? באחד הסבבים של הקורונה היתה חלוקה שלומי: של מזון. חלק מהמשפחות ויתרו על אוכל כדי שלמשפחות אחרות יהיה, כיוון שיש להם יותר ילדים. זו פסגת הערבות ההדדית. במהלך המשבר יצא לנו לארגן כל מיני גיא: מנגנונים של משלוחים למשפחות מבודדות. בית אורן זה יישוב שיש בו הרבה שוכרים. פתאום יצא לנו להיעזר באנשים, שהביאו משלוחים למבודדים, שאילולא הצח"י לא הייתי יודע שהם גרים ביישוב. לדעתי, בבית אורן תקופת הקורונה היתה תקופה מדהימה, ביחס לעיר. הקורונה לקחה אותי למקום טוב. למדתי טלי: להיות יצירתית, זה הוציא ממני דברים טובים, הכרתי משפחות באופן אישי כאשר הייתי צריכה הלתת להם מענה. מעבר לתפקיד שלי, כתושבת צרופה שהיתה בבידוד, היתה נכונות של הקהילה לסייע - קיבלנו מארזים בשבת והיו הפתעות לילדים בתקופת הסגר שהעצימו פה את התושבים ואת הקהילה. מסר לאחרים בנושא מעורבות חברתית? מטרת צח"י היא לעזור לקהילה להתמודד גיא: עם רגעים קשים, חירומיים. מעבר לכך, בכל יישוב צריכה להיות קבוצת מתנדבים מאורגנת ומוכנה שיהוו מנגנוני קבע לשגרה. לצורך כך, יש לרתום אנשים מהקהילה לצוותים, ולגרום להם להרגיש שייכים. בואו להתנדב, צריך אתכם. כל אחד יכול שלומי: להתנדב וכל אחד יכול לתרום. כל אחד צריך למצוא את מה שהוא טוב בו טלי: ואת מה שהוא יכול להתנדב בו.
41 | חופהכרמל
Made with FlippingBook Digital Publishing Software