מוסף יום ירושלים 19.5.23

34 המשך מעמוד

מאיר שלו ז"ל. סגירת צילום: | מעגל טל שחר

רוזה וגבריאל ב'מלכת היופי של ירושלים' צילום: | מסך

הספר שגרם לי השראה "כל החיים רציתי להיות סופרת אבל לא העזתי להגיד את זה בקול רם כי זה נראה לי משהו נשגב. סביבי ראיתי קולגות מגשימים את החלום. הייתי חברה במערכת של תוכנית הטלוויזיה 'שעה טובה' שאותה הנחה מאיר שלו, שהפך להיות אחד הסופרים הטובים והחשובים בארץ. ישבתי באותו דסק עם עירית לינור שהפכה לפופולרית ואהובה. השנים עברו והפכתי לעיתונאית מנוסה ואז מבוגרת והחלום לא התגשם וחשבתי שזה כבר לא יקרה. נסעתי לחופשה בתאילנד ולידיי התגלגל הספר 'יונה ונער' וקראתי אותו והתחלתי לבכות. קמתי בבוקר עם הגיבורים, הלכתי איתם לישון ולא הנחתי את הספר לרגע. חוויתי את הקריאה כמו ילדה: כשהייתי ילדה היו לנו שני דברים– ספרייה וקולנוע–והייתי תולעת ספרים. כשקראתי את יונה ונער זה מאוד ריגש אותי והיה המפתח שאיפשר לי להסיר את המחסום. כשחזרתי מתאילנד כתבתי את מלכת היופי של ירושלים. המון ספרים הפכו את עולמי, אבל יונה ונער הפך את עולמי ושינה את חיי. אחרי שנים הייתה לי סגירת מעגל עם מאיר שלו ז"ל, כששנינו קיבלנו את פרס סטימצקי ואמרתי לו תודה על הבמה".

הדמות האהובה עליי "רוזה. על פניו היא אנדרדוג. סוג של אישה כנועה שחיה עם בעל שלא אוהב אותה, בת שמררת את חייה ואח שנתלה על ידי העותמנים, שזה אגב סיפור אמיתי שמבוסס על אח של סבתא שלי, רחמים, שנתלה על ידי העותמנים בשער שכם. היא אישה שורדת שמוחלת על גאוותה ומנהלת את חייה בחוכמה רבה. היא לא עושה גלים כי היא יודעת שהם יטביעו אותה. אישה גדולה מהחיים שהתייתמה מהורים, נשארה עם אחיה, ניקתה בתי שימוש של אנגלים, אספה אוכל משוק מחנה יהודה ומתחתנת עם משפחה מיוחסת והגבר הכי נחשק בירושלים. אישה שמדברת עם עצמה ויש לה עמוד שדרה מברזל. זה מדהים בעיניי".

מלכת היופי של ירושלים, גירסת המציאות

ירושלים שלי , מעל 'קפה קדוש'. הבניין שלי היה מורכב 4 "גדלתי בשלומציון המלכה מחובשי כיפות סרוגות וחילונים גמורים זה לצד זה וכיבדנו אותם והתחשבנו בהם והחיים היו מאוד נעימים. עיר קטנה שבה כולם מכירים את כולם ומסבירי פנים. למדתי בבית הכרם. אנחנו משפחת נחמיאס, משפחה מאד שורשית וידועה בירושלים ובקהילה הספניולית. אני הראשונה מקרב . 1970 בני המשפחה שעזבה את ירושלים. עזבתי את העיר לתל אביב ב־ ירושלים מאז ומעולם היתה אטרקטיבית. אין כמוה בעולם. היא מורכבת מהמון בחינות–כל השנאות והאהבות והדתות, ופעם גם כל הפלורליזם והמודרניזציה היו שם. היו באים מתל אביב לבלות בירושלים. המון שנים היו לי איתה יחסים של אהבה־שנאה, והיום אלה יחסים רק של אהבה. תמיד כשאתה נכנס בשער הגיא משהו קורה לך. אתה נעטף באור שאין באף מקום בארץ. היא מוארת וחשוכה. קיצונית לכאן ולכאן. קח מקום כמו 'בית הנסן' בטלביה או מהצד השני את מאה שערים. לא פלא שהעיר הזו מזמנת אליה תמהונים שלוקים בסינדרום ירושלים. כשאתה מסתכל על הזריחה מחומות ירושלים אתה רואה זהב. עיר מיוחדת. תל אביב כל כך שונה מירושלים ופעם היא לא הייתה כזו. כואב לי שיש אנשים שחושבים שהיא רק שלהם. אני מתגעגעת, בעיקר להוריי. בכל פעם שאני עוברת בשלומציון המלכה אני מרימה את העיניים ומתגעגעת. מתגעגעת גם לירושלים שהייתה בזמן שהייתי נערה. ירושלים היא איבר בגופי".

רחוב שלומציון המלכה. ילדות | מאושרת צילום: יואב דודקביץ

ירושלים של זהב

38 המשך בעמוד

36