מוסף יום ירושלים 19.5.23

ירושלים שירים סביב לה

כביש מספר . שיר מתוך 1 צילום: | מדרש עמית שאבי

47 המשך מעמוד

תחנת הרכבת הישנה בירושלים. (למטה) חוקר הזמר | אליהו הכהן צילומים: אלכס קולומויסקי

רוח צפונית רוח מקום: | דרומית הכניסה לירושלים, 1 כביש

אהוד מנור ז"ל. "הזמינו שיר לצעדה | " לירושלים צילום: צביקה טישלר

אין להם גב כלכלי, הם לא יכולים לחכות, הם חייבים מיד לקצור ולרוץ לשוק ולמכור. בעלי המטעים הם העשירים יותר, מטע זה עסק שדורש השקעה, דורש המתנה שלוש-ארבע שנים לקבלת היבול, את זה יכולים להרשות לעצמם רק העשירים. מתברר שגם הזמנת הציוד שלהם מהקב"ה שונה בתכלית. ומשום שהעניינים הפוכים בדיוק, יהיו תמיד או "עניים עצבין" או "עשירים עצבין", כלשון המדרש. באביב למשל, מה יותר טוב, עוד קצת גשם? או מה שיותר מהר שמש? תלוי את מי שואלים. מסביר חוקר ארץ ישראל, איש הטבע, חתן פרס ישראל, נגה הראובני (כן, נגה זה שם גם של בן): "בעונה שבין פסח לשבועות, רוח צפונית שמביאה גשם, מביאה תועלת מרובה לחיטים שטרם הבשילו. אולם נזק ניכר תביא רוח כזאת לזיתים, כי פרחי הזית (והתמר, והגפן ועוד כמותן), זקוקים לימים רצופים אחדים של חום ויובש, שאותם תביא דווקא רוח דרומית". (ערכתי ותמצתתי מדבריו בחוברת "סמל המדינה - שורשיו בטבע הארץ ובמורשת ישראל"). ואת זאת מצא גם אהוד מנור כשהלך אל המקורות. חדי העין ויודעי הזמר, יודעים להבחין בעקבותיו של דף הגמרא, בחרוזיו של אהוד מנור: "רוח צפונית יפה לחיטים, אך קשה לזיתים עת ינצו, רוח דרומית קשה לעתים, אך יפה לגפנים עת יקיצו". אהוד מנור הוסיף עוד על כתיבת השיר: "מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד חפשתי הוכחות בתנ"ך לאיפה שאני נמצא. הטיול השנתי הכי מרגש היה טיול לכיוון בית שמש, כשאמרו לנו 'פה אשתאול, פה שמשון נאבק עם האריה', זה זרק אותי. מצאתי עוד במקורות ש'קרת הסלע' זה עוד שם של ירושלים, אז גם על זה כתבתי". וכך זה נכנס לשיר: "היום אני אראה את קרת הסלע ממש כמו אבותיי, לפני ימים רבים".

בין הרים ובין סלעים טס מקום - | הגדוד העברי תחנת הרכבת הישנה

,"80 "מתישהו בשנות ה־ סיפר אהוד מנור (ראיון איתי, ) - "הזמינו אצלי 2002 אוקטובר מרשת ג', שיר לצעדה לירושלים. אז הלכתי אל המקורות". אהוד מנור הוא מבעלי כתבי הסתרים המרתקים ביותר בזמר העברי. לרבים משיריו יש רובד עליון פשוט ו"זמין", ורובד תחתון של מסר או סיפור שגורם הנאה נוספת למי שיודע לקרוא בו (רק כדוגמה, קחו את השיר "חי". המילים: "שמעו אחי, אני עוד חי... טוב שלא אבדה עוד התקווה" מקבלות משמעות עצומה כשנזכרים שנכתבו לאירוויזיון שהתקיים ב... גרמניה). עכשיו, ראו לכמה כיוונים שלח מנור את חיציו ב"רוח צפונית, רוח דרומית". ראשית, השיר עוסק בירושלים ואפילו בעלייה לרגל, הוא כולל סיפור אישי משלו, בדרך עוד הצליח, ככה מהצד, לשזור את כל שבעת המינים, ועל כל אלה הוסיף מדרש תלמודי מרתק. היפה הוא שאחרי העומסים הכבדים , עוד יצא לו 1 האלה בכביש מס' שיר קליל, נחמד, מזדמר, שמי שלא מודע לכל המסרים הללו, יכול סתם כך להתענג עליו. הבה נציץ רגע לחלק הכי מפולפל. המדרש שהביא לנו רבי ויינר (מנור בשבילכם), מגיע מהתלמוד הבבלי, מסכת יומא, עמוד כ"א, דף ב' (עקבתם?) המאבק בין עובדי הגד"ש (גידולי שדה, למי שלא גדל בקיבוץ), והנוטעים (עובדי המטעים והכרמים) מתחיל מזמן־מזמן ונוגע בתחומים רבים. בואו נתחיל ישר מהכסף. בעלי השדות הם העניים יותר,

מי שפיענח עבורנו את הוא חתן פרס קורות השיר, ישראל, מורנו ורבנו חוקר הזמר אליהו הכהן. ומתחיל דבריו בשאלה: "מה זה: בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת... ומכל הילדים אותך אני אוהבת? מה הקשר בין שני חלקי המשפט?", ומיד הוא מציע שלא נחפש יותר מדי. אין קשר. לא כך נכתב השיר. ולא רק זאת אלא, שבכלל לא מדובר בשיר ילדים. השיר נכתב ביידיש, בניו יורק, על ידי יוסל רולניק, והגיע אלינו עם מתנדבים יהודים אמריקאיים שהתגייסו לגדוד קלעי המלך מס' במלחמת העולם הראשונה, בשנת 39 . ויתברר מיד שחיילים בכל 1917 העולם הם חיילים, ויש להם אהובה שנשארה בארצם, ויש להם חלומות על אהובתם, וגם החלומות האלה לא בדיוק לילדים. אחד החלומות שהם חולמים על אהובתם זה שהיא חולמת עליהם... הנה מה ששם החייל בפי אהובתו החולמת עליו, זאת בתרגומו של הסופר והעיתונאי שמעון דוד יפה, שהיה עצמו חייל בגדוד קלעי המלך, לא בגדוד האמריקאי שהביא את השיר ), אלא בגדוד 39 (ומספרו כזכור, היה .40 הארצישראלי שמספרו היה

אם נקרא את המשכו של השיר נבין גם מדוע אי־אפשר היה לשיר אותו לילדים כפי שנכתב במקור: דום ניצב הוא בחלון ישקיף אל מעוני

קול משמיע פעמון האח מה רב ששוני קול דודי דופק עכשיו פתחי לי יפתי חרש דובבות שפתיו יונתי תמתי רק כותנתי לבשרי דלתי לו פתחתי חיש ליטף את צווארי ויצנח על מיטתי

שהלילה יארך זוהי משאלתי

תמיד ישרור אופל כך כל עוד הוא במיטתי והרי זה ממש שיר השירים, עם קול דודי, ויונתי תמתי חמדתי, ובמשמעות החשקנית הכי פשוטה, בלי אהבת ישראל לקדוש ברוך הוא שהסביר לנו רבי עקיבא. השיר עבר כאמור גלגולים רבים, נכתב ביידיש, תורגם כמה פעמים לעברית ומשם לאנגלית, גם הלחן נכתב לפחות פעמיים. השיר הושר על ידי חיילי הגדודים .1917 העבריים שהגיעו ארצה ב־ הרכבת הנקשרת אסוציאטיבית לשיר היא הרכבת הראשונה בארץ ישראל, זו העולה מיפו לירושלים ומגיעה לתחנה הישנה, ליד החאן בירושלים. מילה אחרונה - אין ספק שגננת שהייתה מזמרת לילדי ירושלים בשנת את המזמור המקורי, היה צריכה 1917 לחפש מהר עבודה אחרת.

אֲכַבֶּה לִי אֶת הַנֵּר, אַעַל עַל מִשְׁכָּבִי. עוֹד מְעַט, עוֹד מִזְעֵיר, יָבוֹא בְּחִיר לְבָבִי. בֵּין הָרִים וּבֵין סְלָעִים ֹטָס הוּא בָּרַכֶּבֶת וּמִכָּל הַבַּחוּרִים אוֹתו אֲנִי אוֹהֶבֶת.

עכשיו ברור מאין הגיעו השורות של שיר הילדים הנודע. מדוע שונו?

50 המשך בעמוד

48