נגב 01.10.25

צילום: דניאל כהן | רזיאל פנקר

ילדה קטנה בימי מלחמה הצלם: רזיאל פנקר צלם בחברת "ליצ'י" עיסוק: ‰ ל � איך השפיעה עליך המ ‰ "אני משרת במילואים חמה? בפיקוד העורף, ולכן עם תחיל לת המלחמה באיראן קיבלנו צו גיוס עוד באותו הלילה. תמיד הייתי אופטימי וחשבתי שעניין הטילים מאיראן לא יגיע אלינו לבאר־שבע, אבל לצערי התבדיל נו. המלחמה השפיעה עליי בכך שהפכתי להיות מוכן יותר למצב שבו אצטרך לתפקד בחירום. כלומר, תמיד חשבתי מה אעשה 'אם ייפול' וכרגע המחשבה שלי היא על מה אעשה 'כשייפול'. אני מרגיש שהפכתי לחד ומוכן יותר מבעבר". "כצלם, אני מאחורי התמונה: ‰ לוקח איתי את המצלמה לכל מקום, וגם במילואים היא הייתה חלק מהפק"ל שלי ואני מתעד את הפעולות שלנו כמחלצים. לאחר שתי נפילות בבאר־שבע שעברו ללא נפגעים בנפש, ובל מיוחד כשכבר דיברו על הפסקת אש בטווח הזמן המיידי, לא היינו מוכנים לפגיעה הקשה בבניינים בשכונת נווה זאב. תוך כדי עבול דת החילוץ מתוך ההרס הקשה צילמתי כל מיני סיטואציות בשטח על אוטומט. לאחר מכן, כשעברתי על החומרים במחשב הבנתי שהסיטואציה בתמונה נקלטה לי בעדשה - המבט המל פוחד וחסר האונים של הילדה, על ידיים של שוטר חדור מטרה, ומאחוריהם מבט אטום של אדם נוסף, זה מעביר כל כך הרבה רגל שות בתמונה אחת. כצלמי חתול נות, אנחנו כל הזמן מחפשים את הרגעים והמבטים האלה שמביל עים המון רגש. כנראה שההרגל הזה של לחפש את הרגש במבט של המצולמים משך אותי. הלל וואי שלא אצטרך לתעד יותר לעולם רגעים כאלה".

תמונה אחת

נחמה רחמים

מאז השבעה באוקטובר ועד לימים אלה הם מתעדים צלמים מהנגב בוחרים ‰ מראות קשים, מרגשים וכואבים את התמונה שלהם שמבטאת יותר מכל את הסיפור של רגעים שלא ישכחו לעולם ‰ חיינו

לתעד את מה שהאש ניסתה לכלות הצלם: אמנון ארד

תה לכלות ואת מה שהאימה ביקשה להשתיק. הצילום הפך למסע של כאב, אך גם למסע של אחריות, של תקווה, של אמונה בכך שהסיפור חייב להישמע". "שולחן השבת - עדות מאחורי התמונה: ‰ אילמת (צולם בקיבוץ בארי). אמצע החורל בן, שולחן השבת עודנו עומד. המפה הלבנה פרושה, הכלים במקומם, כאילו הזמן עצר רגע לפני שהאש והאימה פרצו פנימה. הקירות שחורים, הריח חרוך, אבל בתוך הדממה נותר סימן לחיים שהיו כאן, אור של משפחה, של חום, של מסורת. השולחן הזה אינו רק זיכרון של בית, הוא מצבה חיה לאמונה ולאהבה שלא האש ולא השל נאה הצליחו לכלות".

צלם, מוציא לאור של אלבום הצילומים עיסוק: ‰ "שבעה באוקטובר" ל � "בזמן שצי איך השפיעה עליך המלחמה? ‰ מתי את הבתים השרופים ושמעתי את עדויות הניצולים, הרגשתי שאני נושא איתי לא רק מצלמה, אלא לבבות שבורים, זיכרונות של חיים שנגדעו באחת. כל צילום היה כמו פצע שנפתח מחדש, כל סיפור השאיר אותי עם משקל כבד בלב. היה לי קשה לשאת זאת, את הדממה שאחרי, את המבט שנעצר באמצע, את הכאב שלא ניתן להניח בצד. ובכל זאת, דווקא בתוך השבר, הבנתי את שליחותי. העדשה הפכה לכלי של זיכרון, לאמצעי להנציח את מה שהאש ניסל

צילום: | אמנון ארד עפרה שלי

1.10.2025 ˆ ידיעות הנגב 54