נגב 01.12.23

איריס רוימי מאופקים, ששכלה את בנה לפני כשמונה שנים בפיגוע ברחוב דיזינגוף, מנציחה את זיכרון בנה בהתנדבות למען חיילים ותושבים בימי המלחמה ‰ יחד עם חברותיה היא מבשלת את המרק הכתום שבנה כל כך אהב, מכבסת ומגייסת תרומות ההנצחה המיוחדת של האמא השכולה: ממשיכה את מורשת הנתינה של שימי

מדינה במלחמה חיבוק חם

שירות אישי ימי הלחימה המורכבים דורשים להתאים את החיים מחדש לנוכח המציאות הלא פשוטה. מכבי מרחב באר־שבע ואלו"ט יצאו בשיתוף פעולה ייחודי: שירות רפואי עד ו � דיירים ב"כפר האיר 50 הבית ל־ סים" שנמצאים על הרצף האוטיסטי בתפקוד בינוני וגבוה. המטרה המרכזית של היוזמה היא להקל על דיירי הכפר הזקוקים לטיפולים רפואיים לעיתים תכו־ פות והנגשתם, צמצום ככל הניתן של יציאה מכפר האירוסים לנוכח המלחמה, וסיוע לצוות העובדים בתקופה לא פשוטה זו. מי שנמצאת במרפאה מדי יום היא ד"ר ג'יזלה קידמן, מומחית ברפואה פנימית וקרדיולוגיה, שדואגת לכלל המטופלים בכפר בהתנד־ בות מלאה. "מדובר בשת"פ מדהים עם עמותת אלו"ט. הצוות בכפר האירוסים ובעמותה מאוד מחויב ומסור לדיירים וטובתם. אני שמחה על ההזדמנות להיות חלק מהע־ שייה ומהצוות ומודה על התמיכה של הנהלת מרחב באר־שבע ומחוז דרום". מינוי חדש פרופ' מיכל בר אשר סיגל מונתה לסגנית נשיא האוניברסיטה לק־ שרים בינלאומיים. היא תחליף את פרופ' לימור אהרנסון־דניאל שת־ סיים את כהונתה בסוף השנה האז־ רחית. בתוקף תפקידה פועלת סגנית נשיא האוניברסיטה לקשרים בי־ נלאומיים לכונן ולבסס קשרים אסטרטגיים בחו"ל למינוף המח־ קר באוניברסיטה, חיזוק המצוינות האקדמית והמחויבות לאימפקט חברתי בעולם המתפתח, כמו גם להעצמת המוניטין הבינלאומי של האוניברסיטה. בהובלת פרופ' אהרנסון־דניאל, מספרם של הסטודנטים היוצאים לחילופי סטודנטים גדל פי ארבעה, וסטודנטים של אוניברסיטת בן־ גוריון יכולים כעת ללמוד סמסטר במוסדות עמיתים בחו"ל בכל חמש היבשות, בכלל זה אסיה, אוסטרליה ודרום אמריקה ואפריקה, הפכו לי־ עדים. פרופ' אהרנסון תשוב לעמוד בראש המרכז לחקר המוכנות והמ־ ענה למצבי חירום ואסון אותו הקי־ . 2010 מה באוניברסיטה בשנת

יעקב לוי

ההתנדבות והנתינה היו תמיד בנ־ שמתה של איריס רוימי מאופקים. מאז נרצח בנה שמעון (שימי) רוימי

ז"ל לפני כמעט שמונה שנים בפיגוע בפאב "הסימטא" ברחוב דיזנגוף בתל־אביב, הרצון לתת ולסייע רק הלך והתעצם, וההתנדבות הפכה לדרך להנציח את בנה האהוב. כבר כמעט חודשיים, מאז פרצה המלחמה באוקטובר, רוימי נמצאת בכל מקום: 7 ב־ בין השאר היא מבשלת לחיילים את המרק הכתום שבנה אהב כל כך ושהתפרסם בספר מתכונים לזכרו, מתנדבת ביחידת "עוגן" בעירייה, ונותנת מענה לתושבים הסובלים מחרדות ומצוקות, מסייעת בתרומות ומ־ גייסת מתנדבים. לזכר הבן רוימי התנדבה בחמ"ל שפעל בבית בתה. "דאגנו לכל החיילים לאוכל, הגיעו אנשי מד"א, הבן שלי אימץ חיילים, עם מקלחות, כביסות, אוכל, ואני אומרת תודה לבורא עולם. זאת המורשת של שימי. הייתה לו אהבת האדם, ואין לנו ברירה אלא להמ־ שיך את המורשת שלו. את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק", היא מדגישה. החיילים שלמענם רוימי, בני משפחתה וחברותיה, הפעילו את החמ"ל, כתבו בא־ חרונה פוסט מרגש: "איריס יקרה וכל נשות אופקים היקרות", הם כתבו. "תודה גדולה בשמי ובשם כל הפלוגה, לך ולאנשים המ־ דהימים של אופקים שהופכים את השהות שלנו כאן לטובה הרבה יותר. תודה רבה על הפינוקים, האוכל, הכביסות, ובכלל על כל הדאגה והחיבוק". עוד כתבו החיילים: "אתם הגב והכוח המניע שלנו, אתם נותנים לנו הרבה כוח לבצע את המשימה בעז"ה, ולהחזיר את השקט והשלווה לתושבי העוטף". פילח את הלב י � ב 1 השבת השחורה החזירה את רוימי ל־ ולפיגוע שבו נרצח בנה האהוב 2016 נואר שימי. "זה פילח לי את הלב לחתיכות", היא אומרת. עם מותו של בנה הפסיקה רוימי לפקוד אירועים ושמחות והתנזרה מהם לחלוטין, אולם אט אט היא מנסה לחזור לשגרה מסוימת. "התחלתי קצת ללכת לאירועים, אבל אני עדיין לא מתאפרת. יש בי המון הלקאות. אני עושה צעד קדימה ושניים אחורה, אין שלמות בתהליך הזה", היא משתפת. עם זאת, לאורך השנים הקפידה רוימי להתנדב ועשתה כך ביתר שאת מאז אירו־ עי השבעה באוקטובר. "אני אוהבת לעשות שיתופי פעולה עם כולם. אני חלק קטן מתמונה גדולה, אני לא התמונה השלמה.

החיילים במכתב תודה: "אתם הגב והכוח המניע שלנו, אתם נותנים לנו הרבה כוח לבצע את המשימה בעז"ה, ולהחזיר את השקט והשלווה לתושבי העוטף"

צילומים פרטיים | " איריס רוימי (משמאל) והחיילים. "להתנדב זה להרחיב את הלב

איפה שקוראים לי אני הולכת", מצטנעת רוימי, ומודה לחברותיה שהציעו לה לה־ תנדב. "בעלי מפציר בי 'אולי תשבי קצת, כל איריס רוימי עם בנה שמעון ז"ל. "חייבת להמשיך את הדרך שלו"

השולחן עליו מונח סיר המרק

עודד בר־מאיר

היום את הולכת', ואמרתי לו 'עזוב אותי בשקט, אני עושה את זה כי זה עושה לי טוב. אף אחד לא מכריח אותי, אני מרגישה צורך לעשות את זה'", היא מספרת. את רוח הנתינה העבירו ההורים גם לא־ רבעת ילדיהם, ורוימי מספרת שבמבצע "צוק איתן" גם שימי ז"ל התנדב. "הוא היה הראשון ללכת לחלק פינוקים לחיילים, אז אני חייבת להמשיך את הדרך שלו, אין לי ברירה אחרת". "חד משמעית, להתנדב זה להרחיב את הלב", היא מדגישה, "זה נותן לי המון כוח. כל דבר שאני עושה זה הנצחה לשימי. אני רוצה להמשיך ולהחיות את זה".

צילום: אנזו בית תרבות

"הייתה לשימי אהבת האדם ואין לנו ברירה אלא להמשיך את המורשת שלו. את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק"

פרופ' בר אשר סיגל

1.12.2023 ˆ ידיעות הנגב 16