נגב 01.12.23

הילדים '23 של סתיו

"עדיין לא מבינים את גודל האסון". יהונתן טייטלבום

שני חברים מהשכבה שלה נהרגו בשבת השחורה. רומי דודאי

עוד יהיה זמן לעכל ) מקיבוץ נירים חושבת 16( רומי דודאי על היום שאחרי המלחמה "באותה שבת שחורה הייתי בקיבוץ שלי, קיבוץ נירים. התעו־ ררנו כמו כולם לאזעקת צבע אדום. מיד הבנו נוכח רצף מטחי ירי הרקטות שלא מדובר בעוד ירי כמו בהסלמות שאנחנו חווים בשנים האחרונות אלא באירוע יותר חמור. אבא שלי אמר לנו שזה נראה כמו מלחמה, ואכן בתוך מספר דקות נשמעו יריות ברחבי הקיבוץ ובקבוצות הווטאסאפ הפנימיות דיווחו ששומעים גם קולות בערבית, ושמחבלים פלשו לקיבוץ. עד השעה שמונה בערב היינו בממ"ד בבית שלנו ואחר כך הע־ בירו אותנו חיילי צה"ל למועדון של הקיבוץ יחד עם כל תושבי הקיבוץ כדי שהחיילים יוכלו להגן על כולנו כקהילה ולמנוע מצב שנהיה מפוזרים בבתי הקיבוץ. יצאנו מהבתים שלנו בלי בגדים ובלי ציוד ובלי אוכל. חלק מהמשפחות העבירו את אותו לילה במועדון וחלק בגני הילדים של הקיבוץ. אנחנו עשינו את אותו לילה בבונקר תת־קרקעי שבימי שגרה משמש את כיתת הכוננות של הקיבוץ כחמ"ל. לא היו מזרנים אז הסתפקנו במ־ חצלות. שעות לאחר שהחלה המלחמה, פונינו 24 רק למחרת, כמעט , נחשפנו לגודל האסון 232 לאילת. ביציאה מהקיבוץ, בכביש כשראינו את כלי הרכב הרבים בשולי הכביש כשהם שרופים ומחוררים כתוצאה מפגיעות ירי של המחבלים. גם כששמענו את הדיווחים על הטבח בבארי ובניר עוז, הבנו לאיזו מציאות קשה נקלענו. אנחנו עוברים תקופה קשה. חמישה חברים מהקיבוץ נהרגו במ־ תקפת המחבלים על הקיבוץ וחמישה נוספים נחטפו. בסוף הש־ בוע שעבר פחת מספר החטופים עם שובה של חנה פרי. אנחנו מייחלים לשובם של כל החטופים. שני תלמידים מהשכבה שלי, כרמל בכר ותהל בירה מקיבוץ בארי, נהרגו במתקפת המחבלים. עצוב מאוד. עכשיו, כשאנחנו שוהים באילת, המחשבות שלי נתונות למה שקורה באילת. לגבי מה שחווינו בנירים, עוד יהיה לי זמן לעכל את מה שקרה לפני כחודשיים ואת מה שעבר עלינו. אני חושבת על היום שאחרי המלחמה. מי יחזור לקיבוץ? איך הקיבוץ ייראה בעתיד? איך נחזור למציאות של ביטחון? אני מאוד רוצה לחזור הביתה לקיבוץ, למרות הכל, אבל זה מאוד תלוי במצב הביטחוני שישרור כאן לאחר המלחמה. יהיה מאוד מפחיד אם נחזור למציאות של לפני השבעה באוקטובר".

פליטים בארצנו ) מקיבוץ כרם שלום 12( יהונתן טייטלבום כותב על מלחמת ההישרדות של משפחתו "יום שבת, שבעה באוקטובר. ההורים שלי נכנסים אלינו לממ"ד, מעירים אותי ואת אחותי ואומרים לנו שיש 'צבע אדום' ושצ־ ריך להישאר בממ"ד. כולנו נעולים בממ"ד. אנחנו מתיישבים על המיטות וצופים בחדשות. בנוסף לפצצות המרגמה, אנחנו שומעים יריות. היריות קרובות אלינו, ממש ירי לתוך חלון הממ"ד. אבא מרגיע אותנו ואומר לנו שזה הצבא בחוץ. . אבא שלי עומד ליד הממ"ד ושומע ירי בתוך הבית. 07:15 השעה הוא אומר לנו להישאר בתוך הממ"ד ויוצא החוצה לראות מה פשר היריות בתוך הבית. אמא שלי יוצאת אחריו ורואים את יאיר ויזנר, חבר כיתת כוננות, אצלנו בבית. המקלחת מרוסקת לרסיסים, הט־ לוויזיה בסלון והחלונות בחדרים מרוססים. המחבל נכנס אלינו הביתה, לא מבחין שאנחנו נעולים בממ"ד ליד המטבח. למזלנו, הוא יוצא החוצה. אבא ואמא לא מגלים לנו מה יש מאחורי הבית. היו אלה מחבלים שנהרגו בקרב שהיה אצלנו בחצר האחורית של הבית. אבא שלי שומר על הבית עם האקדח שלו. שיראל, חבר כיתת כוננות, מצטרף אלינו מבחוץ, מנסה למצוא מחסה מהפצמ"רים, . אנחנו צופים בחדשות כשאנחנו עדיין 14:00 ונשאר איתנו. השעה בממ"ד. אומרים שהדרום כולו נפגע וכי מחבלים השתלטו על יישובים בדרום. שיראל ואבא שומרים עלינו בבית. הצבא עוד לא הגיע לקיבוץ. ג � . אחרי שכולנו נעולים בבתים, מחכים לאחותי ה 23:00 השעה דולה שתגיע עם החבר שלה מדירת הצעירים, הם מגיעים בליווי צבאי. היינו שישה אנשים בממ"ד על מזרנים כשאנחנו מחכים לפינוי מהקיבוץ. הפינוי מתעכב עד למחרת בערב. בצהרי היום שלמחרת יש הפסקת חשמל בקיבוץ. המחבלים פוצצו את מיכל הדלק של הגנרטור. אנחנו יושבים בחושך עד שש בערב ומחכים שהחשמל יחזור. בשעה שמונה בערב, אנחנו יוצאים מהב־ תים בליווי צבאי, ועושים את הדרך לאילת. כולנו עדיין לא מבינים את גודל האסון שפקד את הדרום. עוב־ רים דרך בסיס צאלים ורואים את ארץ ישראל היפה. שיירות של מכוניות של אנשים שמתייצבים בפקודה או ללא פקודה לשירות מילואים. הגענו לאילת אחרי נסיעה ארוכה. יצאנו מאזור המלחמה ונכנסנו למלחמת הישרדות נוספת. אנחנו פליטים בארצנו עד שתעבור המלחמה שנכפתה עלינו".

"אנחנו עוברים

"אבא ואמא לא מגלים לנו מה יש מאחורי הבית. היו אלה מחבלים שנהרגו בקרב שהיה אצלנו בחצר האחורית של הבית"

תקופה קשה. חמישה חברים מהקיבוץ נהרגו במתקפת המחבלים על הקיבוץ

וחמישה נוספים נחטפו"

1.12.2023 ˆ ידיעות הנגב 46