נגב 02.02.24

אברהם מימון.אין תוכנית צילום פרטי | סדורה לבנות מחדש יו"ר מרחב דרום בהתאחדות התעשיינים, אברהם מימון, מדבר על החוסן של התעשייה ועל הקשיים שהיא עדיין מתמודדת איתם בימים אלה "עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל הראתה התעשייה הישראלית, בכלל, והתע־ שייה הדרומית, בפרט, חוסן ונחישות יוצאי דופן", כך אומר יו"ר מרחב דרום בה־ תאחדות התעשיינים, אב־ רהם מימון. לדבריו, "המרחב, בהובלתה המקצועית של מנהלת המ־ רחב, דנה שדה אופיר, ליווה את המפעלים מהיום הרא־ שון, עקב אחר הקשיים שה־ תעוררו ומצא להם פתרונות באמצעות קשרי עבודה עם גופים ציבוריים ועסקיים. מפעלי העוטף והדרום הניעו את המכונות בתוך ימים עד שבועות בודדים ממתקפת הפתע, לעיתים כשקרבות עזים עדיין מתנהלים בקר־ בת מקום. התעשיינים ועו־ בדי הייצור עשו זאת מתוך הבנה שרציפות הייצור במ־ פעלים היא שמאפשרת את המשך שגרת החיים בעורף הישראלי. בל נשכח שה־ תעשייה מפרנסת עשרות אלפי משפחות מאזור הדרום והעוטף". עוד מוסיף מימון, "המש־ בר החריף ביותר כעת הוא משבר כוח האדם. מאז הש־ בעה באוקטובר זינק מספר המשרות הלא מאוישות, עו־ בדים שפונו מבתיהם לא שבו לעבודה, ואין אף תוכנית סדורה או מועד ברור לחזרת התושבים. רבים מהמפעלים עדיין לא קיבלו את הפיצויים שלהם הם זקוקים על מנת להמשיך לפעול ולהתפתח. עלינו לזכור כי רק בעזרת תעשייה המניעה את המשק קדימה ומספקת מקומות עבודה, נוכל לבנות מחדש".

"שלושה שבועות לאחר פרוץ המלחמה חזרנו לעבוד". צילום באדיבות פולישק | מפעל "פולישק" בקיבוץ ניר יצחק

"התעקשנו לחזור לעבוד". מפעל "ישראלייזר" צילום: באדיבות ישראלייזר | בקיבוץ רעים

העבודה הושבתה לחמישה שבועות. צילום באדיבות המפעל | " "נ.ס. שמנים

"אנחנו כאן כדי להישאר". אולם הייצור צילום: לירון מולדובן | של נירלט

עובדים למען העוטף

שבעה מיישובי המועצה האזורית אש־ כול אינם נכללים במסלול האדום המ־ זכה בפיצוי מלא מהמדינה בגין נזקי המלחמה. אחד מאותם יישובים הוא קיבוץ אורים שבו ממוקם מפעל "נועם אורים" המייצר בדים לא ארוגים. "במשך שבוע לא ניתן היה לחזור לעבוד במפעל", מספר מנכ"ל המפעל, רותם רואי. "חלק גדול מהעובדים הם תושבי אופקים שהתמודדו עם מציאות קשה ואף איבדו בני משפחה בשבת השחורה. עובדים אחרים פונו מבתיהם ובכל זאת עשו מאמץ כדי להגיע לע־ בודה. למרות הנזק לא קיבלנו פיצויים כלל. לצד הקושי, אנחנו שמחים שה־ תאפשר לנו לסייע ללוחמים בעזה במהלך המלחמה בתרומת ספוגיות עם סבון יבש". בימים אלה המפעל מתמודד עם מח־ סור בחומרי גלם שבימים כתיקונים מגיעים לישראל באוניות דרך נתיב הסחר הימי בים האדום, ואולם, בגלל המורדים החות'ים בתימן, המשלוחים מתעכבים בימים אלה. "הסיבים לבדים מגיעים מהמזרח הר־ חוק. כעת נתיב השיט משם הוא ארוך והאוניות תקועות", מסביר רואי. "זו בעיה קשה ולא מספיק מדוברת. מחי־ אחוז ויכולים 300 רי ההובלות עלו ב־ דולר למכולה. זה 7,000־ להגיע היום ל כבר מעכב אצלנו את הייצור". הקשיים בתובלה הימית לא עוצרים בייבוא לישראל, ובמפעל "נועם אורים" מתקשים גם לייצא בעקבות הירי־ דה בתנועת האוניות לישראל. "היינו מצפים שהמדינה תפצה אותנו בדרך כלשהי על הנזק", אומר רואי. "אשקלון בפנים, אופקים בפנים, אבל במועצה האזורית אשכול יש יישובים שנשכחו. תקופה ארוכה הגיעו מתנדבים לסייע לנו, אך כעת, כשאנחנו מתחילים לגייס עובדים חדשים, מתברר שחלק מפחדים להגיע. העלות הגבוהה של חומרי הגלם והקושי בגיוס כוח אדם עושים את זה כמעט בלתי אפשרי לקיים תעשייה באזור הזה ומצופה מהממשלה לסייע היכן שהיא יכולה. למרות הכל, נמשיך לייצר בדים לא ארוגים במלוא המרץ לשוק המקומי ולייצוא".

התחלף לאחר אותה שבת שחורה. כשמס־ תובבים במפעל עוד רואים את חורי הירי בחלונות. מס רכוש ביקרו כאן פעמיים, אך פיצוי או סיוע עדיין לא הגיעו. בכל זאת, החיים חזקים מהכל. אני לא אשב בבית ואחכה, אלא אמשיך לעבוד". עובדים גיבורים מפעל "שניב תעשיות נייר" באופקים ג � עובדים ונחשב למעסיק ה 300 מעסיק דול בעיר. בטבח של השבעה באוקטובר ספגה העיר כידוע אבדות כבדות כש־ מתושביה. רבים 52 מחבלי חמאס רצחו מעובדי המפעל מכירים את הנרצחים. "העובדים שלנו הם גיבורים חסרי פחד שיצאו מהבית בימים החשוכים ביותר", מציין מנכ"ל המפעל, פסח ברנט. מפעל "שניב" הוא אחד ממפעלי ייצור הנייר הגדולים בישראל ומנכ"ל המפ־ על מציין כי "הצלחנו לעבוד בהדרגה י � באוקטובר ולשמור על רצ 8 החל מ־ פות הייצור. העובדים הבינו את חיוניות המפעל. בתוך שבוע הגענו לתפקוד מלא בסיוע ראש העירייה וכוחות צה"ל שאבטחו במשך חודש את המפעל. מלבד העובדים שמגויסים לשירות מילואים, כולם שבו לעבודה וקווי הייצור פוע־ שעות ביממה, למעט שבתות 24 לים וחגים". בעוד המנכ"ל משבח את עובדי המ־ פעל, הוא גם מדגיש כי המסר עדיין לא חלחל לקובעי המדיניות הכלכלית. "ביום שאחרי חשוב שיבינו שיישובי העוטף, ובכללם אופקים, צריכים להפוך מודל לצמיחה ופיתוח", מדגיש ברנט. "למדנו במשברים של השנים האחרו־ נות, בקורונה ובמלחמה, כי ייצור יש־ ראלי הוא עוגן קריטי שמבטיח את אס־ פקת המוצרים לישראל, על אחת כמה וכמה כאשר הייצור הזה מבוצע בעוטף. התעשייה היא חוט השדרה של היישו־ בים כאן, ואנו מצפים להשקתה של תו־ כנית ראויה לעידוד כלכלי באזור". נשארו בחוץ אף שהם מרוחקים מרחק קצר מט־ ווח שבעת הקילומטרים מרצועת עזה,

הלוגיסטיים חזרנו לפעילות כמעט שג־ רתית", מציין בלידשטיין, "קיבלנו מקד־ מות מהמדינה, ואלו סייעו לנו להמשיך כל העת לשמור על שכר עובדינו. אנחנו מסתכלים לעבר העתיד ורואים המשך צמיחה והתפתחות כאן בעוטף. אנו מתכ־ ננים לגייס עובדים חדשים ולהגדיל את אחוז עד סוף 25 מצבת העובדים בחברה ב־ השנה הנוכחית. כחלק מהמחויבות לבנות מחדש בעוטף לאחר המלחמה, הגשנו בקשה למינהלת 'תקומה' ואנו שואפים להרחיב בצורה משמעותית את פעילות הייצור בישראל וייצוא לשווקי העולם". פגיעה כלכלית קשה מפעל "ישראלייזר" בקיבוץ רעים, המ־ תמחה בעבודות מתכת, בהן גם מיגונים עובדים, 120 לכוחות הביטחון, מעסיק עשרה מהם מתגוררים בקיבוץ. אחת מעובדות המפעל נרצחה בשבת השחורה ויתר העובדים פונו מבתיהם. "התחלנו לחזור לעבודה שבועיים וחצי לאחר פרוץ המלחמה", מספר מנכ"ל "ישראלייזר", גבי מגן. "הצירים היו חסומים מפני שמדובר בשטח צבאי סגור, אך אנחנו התעקשנו לחזור לעבוד. למ־ רות האמפתיה הרבה כלפינו בחודשיים הראשונים של המלחמה, לקוחות העבירו ייצור למפעלים אחרים. הפגיעה הכלכ־ לית מהמלחמה קשה והפיצויים לא מת־ חילים לכסות את הנזק". חברת "ישראלייזר" אומנם קיבלה את מקדמות הפיצויים מהמדינה, אך לדברי מנכ"ל החברה, הן בקושי כיסו את חצי מיליון השקלים ששולמו כשכר לעובדים המפונים. "המדינה הייתה צריכה להכניס את היד לכיס ולתת כסף למנועי הייצור והצמי־ חה, בייחוד כאן בעוטף", אומר מגן. "הל־ קוחות חוזרים לאט לאט, אך אנחנו מת־ קשים להתמודד במכרזים של התעשיות הביטחוניות כיוון שאנחנו לא מוכרים כמפעל קו עימות. אבסורד שלא מתמ־ רצים מפעל הממוקם ארבעה קילומטרים מהגדר ובתעשיות הביטחוניות מסתכ־ לים רק על שורת המחיר". מנכ"ל "ישראלייזר" מאוכזב מהתנה־ לות המדינה. "אני מרגיש שהדיסקט לא

גבי מגן, מנכ"ל "ישראלייזר": "כשמסתובבים במפעל עוד בחלונות. מס רכוש ביקרו כאן פעמיים, אך פיצוי או סיוע עדיין לא הגיעו" רואים את חורי הירי אריאל בלידשטיין, מנכ"ל "נ.ס. שמנים": "כחלק מהמחויבות לבנות מחדש בעוטף לאחר המלחמה, הגשנו בקשה למינהלת תקומה ואנו משמעותית את פעילות הייצור בישראל וייצוא לשווקי העולם" שואפים להרחיב בצורה

2.2.2024 ˆ ידיעות הנגב 10