נגב 02.10.24

יאנקה: "ביקשתי להתייעץ עם כומר הכפר על השתלת איברים. רציתי לדעת אם הדבר מותר מבחינה דתית" נסראת: "החיים הם ערך עליון. הבן שלנו כבר לא יחזור, אז למה לא לתת לאחרים לחיות את חייהם?

דר כבר היה בבילינסון, נסענו לנהריה לראות את מיקי בפעם האחרונה לפני שהורידו אותו לניתוח קצירת האיברים. הבאנו איתנו את הבגדים היפים שלו כדי שאחרי הניתוח ילבישו אותו כמו חתן. את אלדר ניתחו לפנות בוקר". שעות 20 אלדר: "התעוררתי אחרי שבהן הייתי מורדם ומונשם ושאלתי איפה אני. מאז אני עובר צנתור בכל שבוע בבילינסון ולפי התוצאה קובעים את מינון התרופות. תהליך השיקום ארוך וכרגע הלב מראה סימני דחייה. זה טבעי בחודשיים הראשונים ורק בעוד שנה וחצי נדע אם הצלחנו". נסראת: "אחרי מותו של מיכאיל, נודע לנו שהוא וחבר קרוב שלו אמרו זה לזה שאם יקרה לאחד מהם משהו, שניהם רוצים לתרום את איבריהם. בה־ איש, אפילו יהודים 10,000 לוויה היו אלף 15 דתיים נכנסו לכנסיה שלנו. מנחמים הגיעו אלינו הביתה ואל המרכז הקהילתי בכפר. השגרירה הסלובקית הגיעה ללוויה וגם הקונסול הספרדי, אבל מהמדינה לא הגיע שום נציג ולא הרימו טלפון, למרות שהצבא הכיר בכך שהפגיעה היתה מהמיירט. "מיכאיל קבור בבית העלמין הנוצרי בכפר. הבן שלנו היחיד שידע לעשות שלום בית ביני לבין אמו כשהתווכחנו. בהליכתו הוא קירב אלינו גם את המ־ שפחה המורחבת. אלדר הוא המושתל היחיד שפגשנו עד כה, ובכל שיחה שלנו אני מבקש ממנו לשמור על עצמו ומודה לו על החום שהוא עוטף אותנו".

אחוז תפוקה ושאני עלול לצנוח בכל 12 רגע. כשמצבי הידרדר, השתילו בלב שלי דיפיברילטור, שהחזיר אותי לחיים שבע פעמים. לפני ארבע שנים הכניסו אותי לרשימת המתנה והשנה האחרונה היתה קשה במיוחד. הפיצוצים גרמו לה־ פרעות קצב והדיפיברילטור נכנס לפ־ עולה מספר פעמים". ביום שבו נקבע מותו של מיכאיל, היה אלדר עם ילדיו. "יום שישי, שתיים וחצי בצהריים, הרופא מתקשר ואומר 'יש לך שלוש שעות להגיע לבילינסון, מצאנו לך לב. יש התאמה מושלמת ואסור לפ־ ספס את זה'. לא היה לי זמן לפחד, אר־ זתי תיק קטן, ואחותי ובעלה לקחו אותי לבית החולים". אלדר והוריו של מיכאיל חוזרים שוב ושוב אל סדר ההתרחשויות, מנסים להציב את האירועים על ציר זמן ולמצוא הסברים למה שלא ניתן להסביר. "זה הגורל, זה בא משום מקום", אמר אלדר. "מיכאיל לא נמצא כאן, אבל הלב שלו פועם וחי אצלי. זו הצלה בשבילי ואסון בשבילם". פרידה ממיקי סמארה: "אין בזה קושי, להפך. אהיה אדם יותר שמח אם הלב ייקלט ויישאר בגופו של אלדר לכל החיים, והוא יזכה לגדל את ילדיו ונכדיו. לא יודע אם הייתי מסוגל להתמודד אם היינו מח־ ליטים אחרת. בשישי בצהריים קיבלנו מנחמים בבית בכפר, ובערב, כשאל־

דים שלי נולדו כאן ויש להם זהות ערבית ישראלית סלובקית, והם בעיקר אנשים טובים. יום לפני שמיקי נפטר ידעתי שעניין תרומת האברים יעלה. דיברנו בינינו וההחלטה המשפחתית היתה פה אחד, לתרום כדי להציל חיים אחרים וגם כדי להרגיש שאבריו של הבן שלנו ממשיכים לחיות. "אנחנו מעריכים את החיים וחושבים שהם ערך עליון. הבן שלנו כבר לא יח־ זור, אז למה לא לתת לאחרים לחיות את חייהם? לא היתה לנו שום התניה, לא של גזע, לא של צבע ולא של דת, למעט דבר אחד – ביקשנו שלא יתרמו את איבריו של מיקי לפושעים. הבטיחו לנו שאין כאלה ברשימת ההמתנה". טלפון מבלינסון בזמן שמשפחת סמארה ישבה לצד בנם בשעותיו האחרונות, היה אלדר אבוטבול ) בהמתנה נואשת להשתלת לב אחרי 53( שנים של אי ספיקת לב קשה, אחרי יותר ממאה צנתורים ושבעה אירועי דום לב. הוא גרוש ואב לשניים, תושב נהריה, ופגיעת המיירט התרחשה במרחק של פחות מקילומטר מביתו. כבעלים שותף במשרד אדריכלות, המחלה תקפה אותו לפני שבע שנים במהלך נסיעת עבודה לסין. "החיים התהפכו בבת אחת", הוא אומר. "ממאה אחוז עשייה למאה אחוז נכות. זו מחלה שלא רואים, מי שלא הכיר אותי לא ידע שהלב שלי עובד על

לבית החולים ולא רוצים לנתח אותו עד שאגיע ואחתום. חשבתי לעצמי , אבל 28 למה צריך שאחתום לילד בן האחיין שלי כמובן לא רצה שאטוס את כל הדרך לנהריה מהעבודה. כשהגעתי לבית החולים מצאתי שם את כל הכפר. הרופא שניתח את מיקי אמר שהיה רסיס מ"מ והסביר מה עשו בניתוח, 7 קטן של ואני שאלתי בתמימות 'הוא לומד בחו"ל, תוכל להגיד לנו מתי נוכל להודיע שהוא חוזר לשם'? הרופא שאל 'זה מה שמדאיג אותך'? הבנתי את המסר. זה הגורל. אנשים נפגעו מנפילת המיירט, 19 " ומיקי היה היחיד שנפגע באופן כל כך קטלני. הכנתי את עצמי לגרוע מכל והתפללנו לנס. שלושה ימים לא זזנו מבית החולים וראינו את הטיפול המסור שהעניקו לבן שלנו, הרופאים עשו את כל שניתן לעשות". קיווינו לנס מתי החלו לדבר על תרומה האיברים? יאנקה: "אני אישה מאמינה ובעלי מכבד את האמונה שלי. האמנתי שיק־ רה נס, ואנשים מקהילות רבות בעולם התפללו ביחד איתי. ביום שישי בבוקר, חמש דקות לפני שמונה, הכריזו על מוות מוחי, אחרי שעשו פשוט הכל, כל דבר אפשרי. ואז ביקשתי להתייעץ עם כומר הכפר על השתלת איברים. רציתי לדעת אם הדבר מותר מבחינה דתית". נסראת: "אנחנו נוצרים קתולים. היל־

אלדר: "יום שישי, שתיים וחצי בצהרים, הרופא מתקשר ואומר 'יש לך שלוש

שעות להגיע

לבילינסון, מצאנו לך לב"

ידיעות הנגב ˆ 2.10.2024 91