נגב 03.11.23

הנרצחים והנרצחות תושבי 50־ נדב משעלי, מנהל הסינמטק באופקים, לקח את המצלמה שלו ויצא בעקבות סיפוריהם של כ עירו • "יש כאן סוג של שליחות קדושה", הוא אומר על החלטתו להוציא לאור פרויקט תיעודי מרגש ומצמרר לראות ולא לשכוח

עודד בר־מאיר

בימים כתיקונם משמש נדב משח עלי, תושב אופקים, מנהל הסינח מטק בעיר. בתסריט הכי דמיוני

נדב משעלי. "אני מגיע ממקום מנחם" צילום: ליאור | פינגלה

ח � ), קולנוען שימים א 37 לא העלה משעלי ) דים לפני המלחמה הוכתר ל"גיבור השנה" ומפעל הפיס בזכות 12 בפרויקט של קשת תרומתו לחברה ולקהילה, שעיר מגוריו תהפוך לזירת מלחמה עקובה מדם. באותה שבת שחורה, שבעה באוקטובר, עשרות מחבלי חמאס חדרו לאופקים ורצחו מתושבי ותושבות העיר. 50 באכזריות כ־ משעלי, שבדרך כלל יוצר סרטים עלילח תיים, עובד בימים אלה על פרויקט תיעודי מצולם ויוצא דופן שבמסגרתו הוא מבקש לתעד את סיפוריהם של הנרצחים, תושבי אופקים. נכון לשבוע זה הוא תיעד כבר את סיפוריהם של מחצית מהמשפחות השכוח לות, ולדבריו, "אני בעיצומה של העשייה הקדושה הזו". צו השעה "זה פרויקט אנושי של מפגשים עם תוח שבים שחוו את זוועות השבעה באוקטובר, מפגשים אינטימיים מול מצלמה ככלי מנחם", הוא מספר השבוע רגע אחרי שהוא סיים מפגש עם אחת המשפחות ועושה את דרכו אל המשפחה הבאה. אתה יכול להסביר? "כשמכוונים לעברך מצלמה זה בדרך כלל נתפס ככלי מאיים, אבל במקרה שלנו המצלמה היא בבחינת נוכחת־נעדרת. יש כאן סוג של תהליך עיבוד הטראומה. ברגע שהמצלמה נדלקת יש כאן סוג של שליחות קדושה. אני מעניק למשפחות השכולות את היכולת להתחבר ליקיריהם שנרצחו בטבח באופקים". המשפחות משתפות פעולה? "אני לא בא למשפחות מתוך כוונה לחטט בפצעים, גם לא כדי לעלות על משהו צהוב. אני מגיע ממקום מנחם של מישהו שבא להח קשיב. אני נותן להם להשמיע ולספר את הסיפור של יקירם שנרצח. גם העובדה שאני מקומי מקלה על המפגשים". כשפרצה המלחמה שהה משעלי בביתה של אחותו המתגוררת בפתח תקווה. "עשינו את החג אצל אחותי, ובבוקר אותה שבת שמענו אזעקות ועוד אזעקות", הוא מספר. "נכנסנו

"כאיש תרבות וכיוצר, אני אופטימי. אני מרגיש מחויבות להיאחז בסיפורים של החיים, שליחות לדורות הבאים"

מדינה במלחמה מבעד לעדשה

פות בסרטים בסינמטק, יצאתי להקרין סרטים לתושבים, ובעיקר לילח דים, במקלטים ובמרחח בים מוגנים". זירת טרור משעלי לא פסח גם על

לממ"ד. אבא שלי שהוא שומר שבת הדליק טלוויזיה והמסך היה מלא בהתרעות פיקוד העורף. תחושות בטן שמשהו גדול קורה, שזה לא עוד הסלמה, אלא מלחמה אמיתית. הגיעו אלינו ידיעות על חדירות מחבלים לעוטף עזה וגם לאופקים ושיש נפגעים רבים. אתה מתקשר למשפחה באופקים ואתה מבין שמתרחש כאן אירוע מזוויע". איך נולד הרעיון לתעד את סיפוריהם של הנרצחים? "מה שנתן לי את המוטיבציה היה שיחת טלפון מאחיו של אריאל ביליה ז"ל שנרצח בביתו לאחר שהציל את בני משפחתו ומיח לט אותם דרך חלון הבית, ותוך כדי פעולת חילוצם הוא נורה למוות על ידי המחבלים. אחיו של אריאל ז"ל התקשר אליי יומיים לאחר ההלוויה ודחף אותי לתעד ולצלם את סיפורי הנרצחים כשהכל עוד טרי. השיחה הזו גרמה לי שלא להתלבט יותר מדי, והבח נתי שזו השעה לעשות את זה". כוחה של המצלמה משפחתו של ביליה ז"ל הייתה המשפחה הראשונה שרואיינה לפרויקט של משעלי. "שוטטתי בתוך הבית המפויח ושחזרתי בעזרת בני המשפחה את אשר התחולל שם. למצלמה יש תפקיד לתעד את מה שקרה

שם. כאן אתה מבין איזה כוח יש למצלמה בתוך המציאות הכאוטית הזו. זה נתן לי כוח לשליחות הזו. מצאתי את עצמי עובר מבית לבית עם המון סיפורים מטלטלים ומח סמרי שיער". מדברים כאן על עיר של גיבורים.

"מתיעוד לתיעוד המושג גבורה מקבל משמעות אחרת ומתפרק לכל מיני רבדים. גבורה זה לא רק לקפוץ ראשון בקרב, אלא גם מי שהציל את בני משפחתו מהתופת הזו, או גם מי שנלחם ונפצע תוך כדי היתקלות עם המחבלים. למושג גבורה יש ערך חדש". אילו תחושות מלוות אותך בימים האלה? "אין לתאר את התחושות ככל שאתה נחשף לעוד ועוד שמות של נפגעים שאתה מכיר, שאתה חבר שלהם. זה לא נתפס. כשחזרתי לאופקים פרצתי בבכי. אתה מבין שאנשים התמודדו עם מצב של מוות, אנשים ראו את המוות מול עיניהם. זה גרם לי להתפרק. אתה פוגש אנשים עם ארשת פנים כבויה וקודרת, אנשים מבוהלים ואחוזי תזזית. בכלל, בשבוע הראשון אופקים הייתה עיר רפאים. הרגשתי שזה הזמן לתרומה תרח בותית כלשהי ובמקום שאנשים יגיעו לצח

סיפורם של דוד ורחל אדרי שמחבלי חמאס החזיקו בהם בני ערובה במשך שעות ארוח כות. "הייתי בדירה שלהם וזו הייתה זירת טרור ואתה לא מבין איך הם יצאו משם בחיים", הוא אומר. "בכל פינה ריח של מוות ודם מרוח על הרצפה. לא ייאמן. רחל הפכה לגיבורה של כולנו ומנעה רצח של רבים נוספים". איך ייראה לדעתך היום שאחרי? "אני לא כל כך רואה את היום שאחרי. כאיש תרבות וכיוצר, אני אופטימי. אני מרגיש מחויבות להיאחז בסיפורים של החיים, שליחות לדורות הבאים. זה קצת סוריאליסטי להסתובב ברחובות של אופח קים שרק לפני חודש התחוללה כאן זוועה ולהדהד את הדברים שלא נשכח לעולם. לקולנוע יש כוח חשוב בטביעת הזיכרון. אני שואב עידוד מסיפורי המשפחות. זה נותן לך תחושה שצריכים להיות חזקים ולהאמין".

"כשחזרתי לאופקים פרצתי בבכי. אתה מבין

שאנשים התמודדו עם מצב של מוות,

אנשים ראו את המוות מול עיניהם"

אופקים רגע אחרי הטבח. איבדה | תושבים רבים צילום: הרצל יוסף

משעלי מתעד את סיפורה של תושבת צילום פרטי | העיר

3.11.2023 ˆ ידיעות הנגב 20