נגב 03.11.23

אביתר ולילך קיפניס זכרם לברכה עם ילדיהם יותם צילומים | ונדב

באדיבות המשפחה

יותם קיפניס על אביו: "המסעות בעולם לימדו את אבא הרבה על החיים וגם על המוות. אבא נרצח והופקר על ידי אנשים שלא מסוגלים להבין את זה שגם על המוות אפשר לחשוב בצורה אחרת, שמזכירה לנו את החיים שהיו" יותם קיפניס על התנהלות הממשלה: "הייתי מהראשונים שתמך בשיקום עזה, אבל הדרך שבה זה נעשה היתה גרועה, כאשר הועברו מזוודות של כסף לחמאס שרק התחזק"

סרטים. גם לא אוכל יותר לבקר אותם בסופי שבוע. גם כשהקיבוץ ישוקם, ההורים שלי כבר לא יהיו שם".

מספר דקות. היא מספרת לי שנשמעים קו־ לות ירי מבחוץ, רואים בחוץ אנשים לבו־ שים מדים, שהתברר כי אלו הם המחבלים שפלשו לקיבוץ. אמא גם סיפרה לי שהיא ואבא יחד עם המטפל הסיעודי של אבא נמצאים בממ"ד. הייתי איתה בקשר במה־ 10:00 לך השעה שאחרי. בסביבות השעה בבוקר ביקשתי מאמא שתחזור אליי וש־ תעדכן לגבי מצבם, וכבר לא היה מענה". מה עובר לך בראש ברגעים כאלה? "תחושה של אי ודאות. אני מתעדכן בא־ פליקציה של הקיבוץ. בערוץ החירום של הקיבוץ מעדכנים שיש להישאר בממ"ד ושחיילי צה"ל צפויים להגיע ולחלץ את התושבים. התעדכנתי וקיוויתי. חילקתי את זמני בין עדכונים לתקוות, שההורים שלי הם בסדר. אי ודאות מוחלטת, אבל חשבתי שאולי ההורים שלי נמצאים בין בני הערובה שנלקחו לחדר האוכל של הקיבוץ, או שאולי נגמרה להם הסוללה בטלפון הנייד. אך ככל שהשעות חולפות כבר היה לי ברור שישנן שתי אופציות, או שהם נהרגו, או שהם נחטפו לרצועת עזה. קיוויתי שהם 'רק' נחטפו". למרבה הצער, התקווה הזו נכזבה? "נכון. זו התמודדות קשה ביותר כש־ מאבדים בתוך ימים אחדים את אמא ואבא שנרצחו בטבח הזה. בעזרת בני משפחה וחברים אנחנו מתמודדים. קשה לקלוט את זה ולהתמודד. אני מנסה לשמור על קור רוח ולעשות מה שאני יכול. אני יודע שזה מה שההורים שלי היו רוצים שא־ עשה, לדאוג למי שנשאר בחיים, לדאוג לחטופים, שחלקם הם גם בני משפחה שלנו". מלבד הוריו שנרצחו, נרצח גם דודו, אבשלום הרן ז"ל, ושמונה בני משפחה נוספים נחטפו על ידי המחבלים לרצועת עזה. "התחושה היא קשה מאוד", מציין יותם קיפניס, "אני עדיין לא מעכל את זה עד הסוף. כל הזמן הייתי מתייעץ עם ההורים בנושאי שונים. אני מתחיל להבין שההורים כבר לא בבית, שנשרף ונחרב. אני מבין שגם לא אוכל יותר להיפגש איתם, לשתות איתם קפה ולראות איתם

"אבא אהב שלום" "אבא היה איש של העולם בכל מובן", ספד יותם לאביו, "במסעותיו וטיוליו בכל היבשות, במחויבות הבלתי מתפשרת שלו למאבקים סביבתיים מכל הגדלים ובת־ רבויות שהוא למד להעריך ולימד אותנו עליהן. המסעות בעולם לימדו את אבא הרבה על החיים וגם על המוות. אבא נרצח והופקר על ידי אנשים שלא מסוגלים להבין את זה שגם על המוות אפשר לחשוב בצורה אחרת, שמזכירה לנו את החיים שהיו. גזע־ נים ששונאים את הזר, קיצוניים שמקדשים את המוות והנקמה על פני החיים. לא ניתן לפוליטיקאים שהפקירו את אבא לרקוד על הדם שאדמת בארי ספוגה בו. לא נשתוק כשהתותחים רועמים ולא נשכח שאבא אהב את השלום, שהוא לא היה מוכן לשרת בש־ טחים שלמענם הופקר הנגב". יותם ממשיך ומספר על משנתו של אביו. "אבא לא שכח שבעזה חיים גם אנ־ שים חפים מפשע, שתקועים בין הפטיש של ממשלת ישראל והסדן של דיקטטורת החמאס. החמאס שהוא האויב. לא הפלס־ טינים. החמאס שהממשלה שמאמינה במ־ לחמת גזע חיזקה בידיעה מלאה. גם אנחנו לא נשכח ולא נשכיח שהמלחמה לא תיג־ מר באמת עד שנביא את השלום". "לא פשוט לחשוב על החיים בעוטף עזה בצורה כזו", ספד יותם לאמו, "כחיים שיכולים להפוך לכאוטיים ומפחידים בה־ שניות. יותר קל להתעלם 15 תרעה של מזה בשגרה, אבל אמא לא יכלה להתעלם מזה. העבודה שלה דרשה ממנה לחיות את המציאות הזו ואת ההשלכות שלה. לפגוש באופן יום יומי את החרדות, הטריגרים והטראומה שהמציאות שלנו מלאה בהן. אמא היתה חוזרת ואומרת שהאלימות לא תביא את הפתרון, כי אמא שלי לא רק טיפלה בנזקי המלחמה, היא גם נאבקה

ההרס בבית משפחת קיפניס בקיבוץ בארי

והפיצוצים. הלוואי והחלק המסיים של הספר שאמא כתבה יתגשם. היו חיים לפני המלחמה, יהיו חיים אחריה, ויש חיים גם בזמן המלחמה ומותר לאהוב, לאהוב את החיים שהיו ואת החיים שעודם, לאהוב את העולם ולאהוב את האדם". הקריבו את הנגב בטן מלאה יש לו ליותם קיפניס על המ־ דיניות שננקטה כלפי החמאס במהלך הש־ נים שלפני המלחמה. "הייתי מהראשונים שתמך בשיקום עזה", הוא מציין, "אבל הדרך שבה זה נעשה היתה גרועה, כאשר הועברו מזוודות של כסף לחמאס שרק התחזק. במחאת העוטף אמרתי שהממשלה מקריבה את הנגב על מזבח הר הבית. אנ־ שים אמרו לי שזה נשמע נבואי. הפקירו אותנו, לא הקשיבו לנו, לא הגנו עלינו ואת התוצאה הנוראית הזו ראינו באותה שבת שחורה, שבה ההורים שלי ועוד רבים מתושבי העוטף קיפחו את חייהם. אם היו מקשיבים לנו, זה לא היה קורה. כשנקום מהאבל, נמשיך את המאבקים שאמא הש־ תתפה בהם, נפיל את ממשלת הבלהות שהפקירה את ההורים שלי ואת כל הנגב לטבח של החמאס, שעדיין מפקירה את הנעדרים והנעדרות. ואז ניאבק בעקביות ובעיקשות כדי שהדורות הבאים לא יצט־ רכו לסבול את מה שהמשפחה שלי סבלה".

כדי שהדורות הבאים לא יצטרכו להתמו־ דד איתם. מ'נשים בשחור' ועד 'נשים עו־ שות שלום', אמא היתה שותפה לתנועות שהאמינו שמגיע לכולנו, ללא הבדלי דת, גזע ומין, עתיד טוב יותר". ומותר לאהוב "יום יבוא, הלוואי שיגיע מהר, נשב כו־ לנו יחד וניזכר", נכתב בסיומו של הספר, פרי עטה של לילך קיפניס ז"ל, שיצא אז לאור במהלך מבצע "שומר החומות" בהפקת המועצה האזורית אשכול ומרכז חוסן אשכול וחולק אז לתושבי האזור ללא תשלום, "איך פעם כל דבר הבהיל ואיך עכשיו הכל רגיל. תקופה קשה, אך היא עברה. עכשיו יש סוף סוף שגרה". כמעט שנתיים וחצי חלפו מאז, והשגרה המיוחלת הפכה באותה שבת שחורה של השביעי באוקטובר לגיהנום עלי אדמות, בו נטבחו ונרצחו למעלה ממאה מתושבי קיבוץ בארי, בהם גם לילך קיפניס ובע־ לה אביתר. עבורם, אותו היום לו ייחלו כי יבוא וכולם יישבו וייזכרו באותן תקופות של הסלמות ביטחוניות, כבר לא יגיע. "אי אפשר שלא לחשוב על הספר הזה כיום", אומר יותם קיפניס, "כולנו צרי־ כים את החוסן הנפשי כשחיים במציאות של טראומה מתמשכת. אנו חיים כל יום ונדרכים למשמע האזעקות, קולות הירי

ידיעות הנגב ˆ 3.11.2023 25