נגב 04.11.22

"אני לא מצפה שהמטופלים יהפכו בין לילה לרקדני פלמנקו, אבל שבאמצעות תנועה או שירה הם יחצינו רגשות ויפיגו את תחושות הדיכאון שבו הם שרויים בגלל סיבות כאלה ואחרות"

לרקוד את הכאב

עדי כהן. "החלום שלי שהפלמנקו יכה שורשים בנגב"

יישאר כאן ולא יתפוגג. זה כלי עוצמתי. במרכז הארץ ובצפון התחום הזה צובר תאוצה. זו סצנה מתפתחת והגיע הזמן שהפלמנקו יגיע גם למחוזותינו בנגב. אני גם חולמת להקים כאן להקת פל ־ מנקו ושתהיה לפרויקט הזה המשכיות". אז יש סיכוי לראות כאן בקרוב רקד ־ ניות ורקדני פלמנקו לבושים בתלבו ־ שות האופייניות, רוקדים פלמנקו מל ־ ווה ברקיעות קצביות, מחיאות כפיים וקסטנייטות? "זו השאיפה. זה החלום. החלום שלי שהפלמנקו יכה שורשים בנגב ויישאר ככלי להעצמה ולביטוי עצמי שמוביל לריפוי". עדי כהן היא רווקה. מעבר לאהבתה לפלמנקו, היא גם חולמת למצוא אהבה ולהקים משפחה. היא גם רוצה להיות מטפלת הוליסטית בתנועה. "אני עו ־ בדת על שני המישורים האלה", היא מסכמת.

דה להכיל את רגשות האדם ולתמוך בו. תנועה היא כלי מדהים לטיפול בתחו ־ שות של אנשים. אני מעודדת אנשים להתנועע עם הגוף. אצלי זה עבד". את יכולה להסביר? "במשך שנה וחצי נעזרתי בטיפול תרופתי וגם הייתי אצל פסיכיאטר, אבל למעשה הפלמנקו היה התרופה הטובה ביותר. זה גם מה שאני עושה למטופ ־ לים שלי. אני לא מצפה שהמטופלים יהפכו בין לילה לרקדני פלמנקו, אבל שבאמצעות תנועה או שירה הם יחצינו רגשות ויפיגו את תחושות הדיכאון שבו הם שרויים בגלל סיבות כאלה ואחרות". את מתכוונת להטמיע את הפלמנקו גם בבירת הנגב? "בשלב זה אני בחיפושים אחר מקום להקים בו סטודיו ללימודי פלמנקו בבאר־שבע. אני רוצה לשים את באר־ שבע על מפת הפלמנקו. אני שואפת שריקוד הפלמנקו וכל המשתמע ממנו

ציאלית. את השכלתה היא רכשה במ ־ כללת "ספיר" שבשער הנגב ולפרנס ־ תה היא עובדת הן כעובדת סוציאלית והן כמורה לפלמנקו באולפן למחול שבמתנ"ס במועצה האזורית שער הנגב. יש הקבלה בין שני עיסוקייך - עבו ־ דה סוציאלית ופלמנקו? "אני מאוד אוהבת אנשים. אני אוהבת לעזור לאנשים. תמיד ריתק אותי לח ־ קור את הטבע האנושי, לחקור רגשות של בני אדם. אני אוהבת את התחום הטיפולי ואת השילוב בין שני העול ־ מות. העבודה הסוציאלית והפלמנקו משלימים זה את זה". כיצד? "בעבודה הסוציאלית הדבר המרכזי הוא לתווך את הרגש האנושי והתנועה של הגוף היא הכלי לביטוי אותן רגשות. לפלמנקו יש את הכוח המיוחד וקשר עמוק למנעד רגשותיו של האדם. כך גם העבודה הסוציאלית, שבעצם נוע ־

תי שהגעתי לתקרת הזכוכית ושהגיע הזמן לשבור אותה", היא מציינת. "לא היה לי אומץ לשבור את תקרת הז ־ כוכית ולצאת במופע יחיד ולהיות במרכז, אבל מגיע שלב בחיים שאתה מרגיש בלב שהגיע הזמן לקחת את זה קדימה ולפרוש כנפיים". , חודשים אחדים 2019 בשלהי שנת לפני פרוץ מגפת הקורונה, החלה כהן להגשים את חלומה לצאת במופע סולו. "זה החל בשיעורי ריקוד עם מורה מס ־ פרד באמצעות הזום, זה בעצם גם מה שהציל אותי בתקופת הקורונה, זה נתן לי משמעות", מספרת כהן. "עבדתי על זה הרבה ובסופו של דבר לאחר תום משבר הקורונה יצא המופע לדרך". ספרי על מופע הסולו. "בדיוק לפני הקורונה הבנתי שאני רוצה להגשים את החופש היצירתי שלי ובניתי מופע סולו בשם 'רגעים' ('מומנטוס') בליווי נגן וזמר ישראלים מדהימים, שוקי שוויקי ועילאי בור ־ לא, ובו אני מביעה בתנועה ובריקוד הכל כך מרגש הזה את הרגעים בחיים שיוצרים את פסיפס חיינו, רגעים של אובדן ושבר, שמחה והתרוממות רוח. כשהופענו לראשונה לפני כחודשיים בגלריית 'סול' בבאר־שבע, מופע מרגש ועוצמתי, זו הייתה מבחינתי הגשמת חלום". משלבת בין העולמות בסוף השבוע הבא כהן תעלה את המופע שלה גם במסגרת אירועי "לי ־ לות בעתיקה" בבאר־שבע. "במופע הזה אני מרגישה שיש לי ארגז כלים לספר את סיפור החיים שלי", היא מסבירה. "המופע, שכולל שלושה ריקודים וק ־ טעים מוזיקליים, מבטא את סיפור חיי, החל מהשבר בעקבות מות אבי, האובדן והקושי, ועד לריקוד של שמחה וגילוי עצמי שלי על מקומי בעולם. ריקוד שחוגג את החיים ואת ההנאות בחיים, הגשמת חלומות והאומץ ללכת עד הסוף". עדי כהן, כבר הזכרנו בהתחלה, היא בהכשרתה ובמקצועה עובדת סו ־

עדי כהן בהופעה. "תנועה היא כלי מדהים לטיפול בתחושות של צילום: | " אנשים דותן מאור צילום

4.11.2022 ˆ ידיעות הנגב 30