נגב 07.06.24

קרבות ואירועים ביטחוניים". הרפת של נירים נפגעה עוד בשנות ר � בתקופת חדירות המסתננים מ 50 הר צועת עזה, תקופה שזכורה כ"תקופת הפדאיון", אך הפגיעה המשמעותית הראשונה נרשמה בשלהי חודש אוגור במהלך מבצע "צוק איתן", 2014 סט כאשר רקטה שנורתה מתחום רצועת עזה נפלה במתחם הרפת. שמונה פרות קיפחו אז את חייהן בו 52 במקום כתוצאה מאותה נפילה, ו־ פרות נוספות נפצעו באורח קשה, ומאוחר יותר הן לא שרדו את הפגיעה הקשה. מטרים מהמקום 15 "הייתי אז כ־ בו נחתה הרקטה ברפת", נזכר וסר, "הייתי ברפת כדי לבדוק שהכל תקין. שמעתי אז את האזעקה ומאחר והייתי רחוק מהמיגונית הממוקמת בסמוך למכון החליבה, נשכבתי על הרצפה וניצלתי בנס. הגג של הרפת נפגע אז באותו אירוע, אך עיקר הפגיעה היה מותן של עשרות הפרות שלנו". גם בהמשך השנים, מספר וסר, בסבבי הלחימה השונים, נרשמו נפילות של רקר טות ופצצות מרגמה שנורו מרצועת עזה ונחתו סמוך לסככות בהן שוהות הפרות, אך למרבה המזל, כך הוא מציין, לא נגרר מו נזקים לא לפרות וגם לא לרכוש. משהו חריג בבוקר אותה שבת שחורה של השביר עי באוקטובר, סיפורה של רפת נירים קיבל תפנית, שאיש לא ציפה לה בתר רחישים הגרועים ביותר. "באותו בוקר", נזכר וסר, "נשמעו אזר עקות ללא הפסק. כל הזמן היו קריאות של 'צבע אדום'. נכנסנו לממ"ד וחיכינו להתפתחויות. בשלב מסוים התקשרו אליי העובדים התאילנדים שעבדו אותה שעה ברפת והם דיווחו לי כי 'יש בלאר גן'. מיד הבנתי שמדובר במשהו חריג, שמחייב אותי להגיע בהקדם לרפת, בלי שום קשר למה שמתחולל בחוץ. נגד עמדת המשפחה, יצאתי מהבית לכיוון הרפת, כשבאותה שעה עוד לא ידעתי שיש מחבלים שחדרו לקיבוץ". זה לא היה הימור מסוכן? "הייתי חייב להגיע לרפת. בדרך נשר מעו כל הזמן האזעקות ואני עושה את רק כשהגעתי הביתה, שמתי לב שבמהלך כל הזמן שהייתי ברפת, אשתי שלחה לי הודעות שאחזור הביתה כי הקיבוץ מלא במחבלים" רפתן נשאר גם רפתן תחת אש על השבעה באוקטובר: "הקיבוץ שרץ מחבלים, אבל אני לא חשבתי באותן דקות שבכלל מדובר במתקפה רצחנית.

וסר עם צוות העובדים. "אנחנו ממשיכים לייצר חלב על בסיס יומי"

קשים, אך הוא התעקש ונסע לכיסור פים. מחבל שארב לו במכון החליבה ירה בו למוות מטווח קצר. זו היתה מכה קשה עבורי. נכנסתי לדיכאון עמוק, גם בגלל האובדן של עמית יקר, וגם בגלל המחשבה לגבי מה שהיה יכול לקרות לי. פתאום אתה מתחיל להבין את מה שעשית רק כדי להציל את הפרות". לתמוך בחקלאים בעשרת הימים הראשונים שלאחר השביעי באוקטובר, מציין וסר, אמנם נחלבו הפרות, אך כל תנובת החלב, כמה אלפי ליטרים של חלב, נשפכה לאחר שלא התאפשרה העברת החלב למחלבות. עדר הפרות בקיבוץ גם לא זכה באותם ימים לטיפולים וטרינריים. הרפת גם סבלה ממחסור בכוח אדם, ומתנדבים שהגיעו לסייע אפשרו את המשך הפעילות ברפת. 400 הרפת של נירים מונה כיום כ־ 370 פרות חולבות, ובנוסף לכך, גם כ־ עגלות. תנובת החלב השנתית של הרפת עומדת על כחמישה מיליון ליטר. "נכון להיום", מציין הרפתן הוותיק, "חזרנו לשגרה מלאה ברפת שלנו. אנר חנו כיום בתפקוד מלא. כשיש סבבי לחימה, שיעור ההפלות של פרות שממליטות עגלים הוא גבוה יותר. כל המלטה שאנחנו חווים בימים אלה היא בגדר עולם ומלואו עבורנו". ערב חג השבועות, החג שמתקשר יותר מכל חג עם החלב ותוצריו, יש לך אי אלו תובנות? זה אמור להיות גם חגם של הרפתנים? "המדינה צריכה להבין שהרפתנים הם אלה שהמשיכו להחזיק את הקרקע. זה מתוך ציונות ואהבה לבעלי החיים. אנחנו היחידים שנשארנו כדי לתחזק את הרפת ולהמשיך לחלוב את הפרות. בסופו של דבר, חשוב לתמוך ברפר תות. נשארנו ברפת ללא התחשבות במצב. אנחנו ממשיכים לייצר חלב על בסיס יומי. אני מקווה שהמדינה תבין שחייבים לתמוך בחקלאות בארץ על כל ענפיה. אין לנו ביטחון תזונתי. אם ימשיכו ללכת נגד החקלאים, אז אנחנו בבעיה".

נחטפו לרצועת עזה, שלושה מהם שוחררו בעסקאות לשחרור החטופים, ושניים מחברי הקיבוץ עדיין מוחזקים בשבי החמאס. בתים בקיבוץ נפגעו 28 בנוסף לכך, כליל במהלך הקרבות בחצר הקיבוץ, ויש להרוס אותם. "היתה כאן מלחמה אמיתית", מציין מרסלו וסר, "זה היה נורא. בלתי נתפס". כמי שנאמן לאימרתו - "פעם רפתן, תמיד רפתן", למחרת בבוקר, בעוד הלחימה נמשכת, הגיע וסר, בליווי חיילי צה"ל, למתחם הרפת אותה הוא מנהל, לא לפני שהוא מבצע יחד עם החיילים סריקות במתחם הרפת כדי לוודא שמחבלים לא מסר תתרים באיזו פינה במתחם. "קודם כל", הוא משחזר, "הבחנתי עוד באותה שבת בבוקר בפגיעה בצינור המים של הרפת. סגרתי את המים, כשהמשמעות היא שלמעשה הפרות נור שעות. 28 תקו מאספקת מים למשך כ־ בד בבד, גם התחלנו לחלוב את עדר הפרות, כשחיילים שומרים עלינו". זה נשמע הזוי לחלוטין? "נכון מאוד. היינו הרפת היחידה באזור שהיתה בקו האש, אשר בה חזר רנו לחלוב את הפרות בטווח של יממה לאחר פרוץ הקרבות. נפגענו וחלבנו כבר למחרת. היום, במבט לאחור, זה באמת נראה משהו משוגע לגמרי. עכר שיו אני מבין את משמעות העניין, אבל כשמדובר בבעלי חיים, אין ברירה. אתה חייב לטפל בהם, להאביס אותם ולחלוב את הפרות. עבדנו עם שכפ"צים ועם קסדות והחיילים שמרו עלינו". וסר מתאר את ההתנהלות ברפת באותם ימים. "לא יכולנו להפקיר את הפרות. המשכנו לעמוד על משמרר תנו ברפת. בראייה לאחור, אני נזכר באירוע בו נרצח מנהל הרפת בקיבוץ כיסופים על ידי המחבלים, ראובן הייניק ז"ל, שנרצח בפתח משרד הרפת בקיבוצו. ראובן היה מנהל הרפת בכיר סופים, וביום השלישי למלחמה הוא נסע מביתו שבאשקלון לכיסופים כדי לטפל בפרות שברפת. הוא לא שמע לבקשות בני משפחתו וחבריו שלא ייסע לאזור בו התחוללו עדיין קרבות

דרכי לרפת, שם התברר לי שמספר פרות נהרגו מנפילת רקטות במקום. שיחררתי את העובדים למגוריהם. לא רציתי לסכן אותם. מספיק שאני הייתי בסכנה. אני נשארתי ברפת כדי לעמוד מקרוב על הנזקים. הייתי שם במשך כשעה, ואחר כך עשיתי את דרכי חזרה הביתה. בדרך חזרה עוד עצר אותי חבר קיבוץ, שתהה מה אני עושה בחוץ כשהמחבלים תוקפים את נירים. השר בתי לו שאני חוזר עכשיו מהרפת ולא הבחנתי באף מחבל, ושיכול להיות שמדובר בכלל בעוד סבב לחימה שאר נחנו מורגלים לו. אני עוד שכנעתי את אותו חבר שאין מחבלים בקיבוץ, והתר רשמתי שהוא מאמין לי שאכן כך הוא הדבר". מה עובר עליך באותן דקות כשאתה חוזר הביתה? "הקיבוץ שרץ מחבלים, אבל אני לא חשבתי באותן דקות שבכלל מדובר במתקפה רצחנית. רק כשהגעתי הביתה, שמתי לב שבמהר לך כל הזמן שהייתי ברפת, אשתי שלחה לי הודעות שאחזור הביתה במהירות, כי הקיבוץ מלא במחבלים. אני בכלל לא שיערתי שזה המצב. חזרתי הביתה והמר חבלים כנראה פספסו אותי, גם כשהייתי בדרך לרפת וגם בדרך כשחזרתי הביר תה. זה התברר לי רק מאוחר יותר. כך שעות היינו בממ"ד בבית 12 ניצלתי. עד שחולצנו על ידי החיילים". מה התחושות באותן שעות? "תחושה נוראית. אתה קודם כל חושב על המשפחה וגם על בני המשפחה שהר גיעו להתארח אצלנו באותו סוף שבוע. שמענו קולות של מחבלים, יריות מכל הכיוונים. הצטיידנו בסכינים למקרה שמחבלים יצליחו לחדור לממ"ד שלנו. היה נורא. יום נוראי ומסויט לכולנו. זה פשוט בלתי נתפס מה שהתרחש אצלנו ובכל יישובי העוטף. כל הזמן 'מכרו' לנו שהמכשול שהוקם בסמוך לגדר המערכת יגן עלינו, ואנחנו יודר עים איך זה נגמר בשביעי באוקטובר. פשוט הפקירו אותנו". רפת בקו האש קיבוץ נירים שכל חמישה הרוגים בשביעי באוקטובר. חמישה אחרים

7.6.2024 ˆ ידיעות הנגב 16