נגב 08.04.22

אני ניצחתי שי ברביבאי נולד בבאר־שבע וגדל בשכונה י"א כשהוא סובל מנכות מולדת ‰ הילד הנחוש לא נתן למגבלות לעצור אותו בדרך להגשים את החלומותשלו: להיות מורה לחינוך גופני, להופיע בפסטיגל, לשמש כפרזנטור של "שטראוס", ובאחרונה לזכות באליפות המכללות בארצות־הברית בכדורסל פראלימפי בשנתו הראשונה מעבר לים ‰ "השאיפה שלי היא לשנות תפיסה תרבותית בארץ בתחום הספורט"

ספורט

אין דבר העומד בפני רצון. את זה אפשר להבין מהר מאוד במהלך ו � שס 26 שיחה עם שי ברביבאי, צעיר בן בל מנכות מולדת. מגיל צעיר הוא נלחם בכל הסטיגמות והקשיים הרבים בהם נתקל, ולשמחתו, הצליח להגשים כמה מחלומותיו: להיות מורה לחינוך גופני, להופיע בפסטיגל, ובאחרונה לזכות באליפות המכללות בארצות־הברית בכדורסל פראלימפי בשנתו הראשונה מעבר לים. ברביבאי נולד בבאר־שבע לאמא עולה חדשה ולאבא פועל. הוא נולד עם נכות, ועד גיל שלוש עדיין לא התחיל ללכת. באותה תקופה הוא אובחן עם מחלת שרירים שהחלישה את רגליו, ולהוריו הוסבר שבנם יוכל ללכת רק אם ירבה בטיפולי פיזיותרפיה ובפעילויות ספו ו רטיביות. כשהיה בן שש הוריו רשמו אותו לחוגים רבים. השיפור במצבו ניכר מיום ליום, והוא לא נזקק כלל לאביזרי הליכה. הגוף שלו החל 11 למרבה הצער, בגיל להיחלש בגלל הפעילות הספורטיבית האינטנסיבית, ונכותו החמירה. ברבי ו באי נאלץ להשתמש בסדים ובקביים כדי להישמר מפציעות נוספות וכדי להקל על ההליכה. כיוון שגופו לא עמד בעו ו מסים, הוא החל להתאמן בענפי ספורט כשהוא על כיסא גלגלים. נקודת האור בחייו הייתה תחילת העיסוק בכדורסל. מאז שהוא זוכר את עצמו הילד הקטן והצנום, שלמד בבית הספר היסודי "רי ו מון" בשכונה י"א בה גדל, ומשם המשיך למקיף "רבין", לא נתן למגבלה הפיזית להשפיע עליו. "בגלל הנכות שלי, ובטח במהלך הילדות המוקדמת, היו כאלה שעל מנת להעצים את הביטחון שלהם נטפלו אל מי שנראה הכי חלש בכיתה, וכמובן שזה הילד בעל הנכות. אמנם הייתי בעל מסוגלות לנוע והייתי ספורטאי, אבל לא באמת יכולתי להילחם בגלל הרגליים החלשות שלי"

אלי דהאן

ההישרדותי לא הייתי בורח מעימות. בתור אדם בוגר יותר וכמורה ומרצה אני תמיד מזכיר לחלשים שזה ערך שהם עוסקים בספורט, אבל תמיד גם מזכיר שאדם שחזק באמת לא צריך להוריד אחרים למטה. אדם חזק מחזיק את האח ו רים שנמצאים למטה, ומרים אותם איתו למעלה". אימונים אישיים כשהיה ילד עוד האמין ברביבאי שיוכל לעסוק בספורט באופן רגיל למרות המ ו גבלה, אבל לצערו, גילה כי הנכות ממנה הוא סובל מונעת ממנו להגשים את הח ו לום. "ההורים שלי נלחמו על הרגליים שלי", הוא נזכר. "למרות כל הקשיים שהיו להם בחיי היום היום, ההורים עשו מעל מעבר כדי לקדם אותי בכל תחום בחיים. הם רשמו אותי לכל חוגי הספו ו רט האפשריים: ג'ודו, שחייה, כדורסל, טניס, כדורעף, ועוד". הענף שהכי משך אותו היה כדורסל.

"אני לא יכול להגיד שהייתי כל היום יושב ולומד מכיוון שהייתי עסוק בראש ובראשונה בספורט מאז שאני ילד, אבל הציונים היו יחסית טובים", הוא מספר. "סביר להניח שהמשמעת מהספורט הגי ו עה גם ללימודים". העובדה שהיה שונה מחבריו בבית הספר גרמה לחלק מהם להיטפל אליו ולא פעם אף להציק לו. "אין ספק שההצקות שסבלתי מהן יוש ו בות אצלי בראש עד היום", הוא מודה. "בגלל הנכות שלי, ובטח במהלך הילדות המוקדמת, היו כאלה שעל מנת להעצים את הביטחון שלהם נטפלו אל מי שנראה הכי חלש בכיתה, וכמובן שזה הילד בעל הנכות. אמנם הייתי בעל מסוגלות לנוע והייתי ספורטאי, אבל לא באמת יכולתי להילחם בגלל הרגליים החלשות שלי". הוא מגדיר את הסיטואציה עמה התמו ו דד "מלחמה כפויה" שגרמה לו לא פעם להיות מעורב בעימות אלים כדי להגן על עצמו. "כמובן שאני לא מעודד את הנושא", הוא אומר בנחרצות, "אבל בגלל היצר

8.4.2022 ˆ ידיעות הנגב 124