נגב 1.11.24

לי חברים מוסלמים ולא היתה כל בעיה ביחסים ביננו". עם השנים, כאשר מהפכת חומייני הלכה וצברה תאוצה, נאלצו היהודים באיראן להוריד פרופיל, ומן הסתם גם להצניע ככל האפשר כל קשר עם ישראל. אם כילד חלפה המהפכה באיראן לידו ומעליו, כהגדרתו, הרי שגורלם של הוריו ושל סבו לא שפר עליהם. מיד לאחר פרוץ המהפכה נעצר סבו בידי משמרות המהפכה באשמת ריגול לטובת ישראל והוא נשלח לכלא למשך תשעה חודשים ובהמשך נגזר עליו גזר דין מוות שהומתק עד כדי שחרורו, בסופו של דבר מהכלא. ד"ר גידון נזכר באותן פשיטות של אנשי משמרות המהפכה על בית מש־ פחתו, כשהם מחפשים בבית כל סממן ציוני־יהודי, שלא לומר ישראלי. "היינו צריכים להוריד פרופיל לאחר המהפכה", הוא נזכר, "חיילי משמרות המהפכה היו מגיעים אלינו כמה פע־ מים הביתה תוך שהם מחפשים כל מיני עדויות על הקשר שלנו עם ישראל. זה לא היה נעים. אני גם זוכר שלאחר שפרצה המהפכה היינו צריכים לפתוח את יום הלימודים בבית הספר בקריאות בנוסח 'מוות לישראל' ו'מוות לציונים'. את האהבה שלי למדינת ישראל קיב־ לתי מהוריי בבית. את זה איש לא יכול היה לקחת ממני. כמובן שהייתי צריך להצניע את זה בתקופת המהפכה. אסור היה לחשוף כל קשר לישראל". ), תושב עומר, 52 ד"ר מיקי גידון ( נשוי לאשת התקשורת שגית בכר ("שגית", מציין ד"ר גידון, "היא אשה מדהימה, פטריוטית מקומית שבזכותה אני כאן ואוהב את הנגב") והם חובקים שני ילדים, לא מסתיר את געגועיו למחוזות ילדותו. הוא מתגעגע לשכניו המוסלמים, לחברים מאותם ימים, ולא פחות מזה לריחות של השוק העירוני בבירה האיראנית ולריח המאכלים מהמטבח הפרסי. ד"ר גידון גם מתגעגע לשירה האיראנית. על מדפי ספרייתו הפרטית יש מקום של כבוד לספריהם של משו־ געגועים למסורת אהבה לשירה

צילומים: דוברות "סורוקה" | ) אמינה עם הצוות הרפואי (ד"ר גידון במרכז

ולצאת את גבולות המדינה האיראנית. בריחתם של גידון ואחיו מביתם שב־ טהרן כשהיעד היה ישראל תוכננה בק־ פידה. הם התחברו לאנשי קשר שסייעו להם בתכנון הבריחה, חיברו אותם עם חבורה של מבריחי סמים שהמתינו להם סמוך לגבול בין איראן לפקיסטן, ומשם הם הוסעו בדרכים לא דרכים בטנ־ דר קטן עם עוד עשרה מבריחי גבול כשהם חוצים את הגבול לעבר פקיסטן, שגם היא לא בדיוק מדינה חובבת ציון ואוהדת את מדינת ישראל. לאחר כחודש ימים של שהות בקראצ'י, בירת פקיסטן, כשהם מצוידים בתעודות פליט, הוטסו גידון ואחיו לציריך ומשם הם עשו את דרכם לישראל. ד"ר מיקי גידון נזכר בימיו הראשון בישראל. "מצאתי את עצמי", הוא מספר, "מגיע למרכז הקליטה בגילה שבירושלים. חדר ריק עם מיטת סוכ־ נות. פרצתי בבכי. בחוץ ירד גשם ואני ישן בחדר על מיטת סוכנות. שאלתי את עצמי אם בשביל זה עשיתי את כל הדרך מטהרן לכאן. חשבתי לעצמי איך אני מחזיר את הגלגל לאחור וחוזר לי־ מים היפים שחוויתי בטהרן". ובכל זאת, המציאות גברה על הת־ סכול והעצב שאפפו אותו אז באותם ימים ראשונים בישראל. מיקי גידון החל ללמוד עברית באולפן, כאשר בסיום הלימודים הוא מדרים לבאר־ שבע כדי ללמוד כעתודאי הנדסת מכונות באוניברסיטת בן־גוריון. לאחר שלוש שנות לימוד הוא הגיע למסקנה, שמהנדס הוא כבר לא יהיה. הוא עזב אז את מסלול הלימודים כע־ תודאי והתגייס לצה"ל כלוחם ביחידת החל ללמוד רפואה 1995 סיור ובשנת באוניברסיטת בן־גוריון תוך התמחות בנוירוכירורגיה, כשבמהלך השנים סיים בהצלחה את מבחני ההתמחות של האיגוד האירופאי לנוירוכירורגיה ואת השתלמות האיגוד האירו־ פאי בנוירוכירורגיה ילדים, ומזה שבע שנים הוא מנהל את יחידת נוירוכירורגיה ילדים במרכז הרפואי "סורוקה". למה דווקא בחרת בתחום הרפואי הזה? "מילדותי נמשכתי לעולם הרפואה. תחום הנוירוכירורגיה קסם לי. איתגר

ררים איראניים. "למשוררים האירא־ ניים", מציין ד"ר גידון, "יש מעמד של קדושים, גם כיום בעידן המהפכה. אבי המנוח החדיר בנו כילדים את האהבה לשירה האיראנית. אני מתגעגע לזה". "אם זה היה תלוי בי", הוא מציין, "אז, בהיותי נער צעיר, כלל לא חשבתי לע־ לות לישראל. ההורים הם אלה שדחפו אותי ואת אחי הבכור לעשות מעשה ולעלות ארצה. עשיתי את המעשה הזה בעל כורחי בעקבות החלטה של הוריי. היתה לי ילדות מדהימה ולא ראיתי כל סיבה, בתור ילד, לקום, לעזוב הכל ול־ עבור לארץ לא נודעת. ההורים ביקשו לשלוח אותי ואת אחי הגדול לישראל, שם, הם ציינו בפנינו, נוכל ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה".

אותי מאוד לחקור את מסתרי המוח וכל מה שקשור בזה. זה תחום מרתק ביותר. אין מקצוע יותר מדהים מזה. המורכ־ בות של המוח האנושי ולנתח אותו, זה נס בעיניי. אנחנו עוסקים בהצלת חיים וזה דבר נעלה. אין יום שאנחנו לא מצילים חיי אדם". הנוירוכירורגיה קסם לי. איתגר אותי מאוד לחקור את מסתרי המוח וכל מה שקשור בזה. זה תחום מרתק ביותר. אין מקצוע יותר מדהים מזה" עלה 2021 בראשית חודש ספטמבר ד"ר מיקי גידון לכותרות, כאשר הוביל את הצוות שהשתתף בניתוח להפרדת תאומות סיאמיות שהיו מחוברות ברא־ שיהן. הניתוח שבוצע במרכז הרפואי "סורוקה", היה בגדר היסטוריה בעולם הרפואה הישראלית, כאשר היתה זו הפעם הראשונה, ועד כה גם היחידה, בה בוצע ניתוח מהסוג הזה. שלוש שנים אחרי וד"ר מיקי גידון אומר לנו כי "מדובר היה בנס מופלא. זה היה מסוג הניתוחים שאתה זוכה לבצע פעם בחיים. ניתוח יחיד מסוגו בארץ. לאחר ניתוח כזה התחושה היא שעשית את כל מה שרצית לעשות כרופא נוירוכירורג. אני מקווה שלא על הבחירה ברפואה: "מילדותי נמשכתי לעולם הרפואה. תחום הניתוח ההיסטורי "נס מופלא"

הבריחה מטהרן "פרצתי בבכי"

עוד יבוא היום ונוכל לבקר באיראן

סיפור עלייתו ארצה של ד"ר מיקי שנים נשמע על גבול 35 גידון לפני הדמיוני. באותם ימים, מאז החלה המה־ פכה, נאסרה יציאת יהודים מאיראן והשמיים מבחינתם היו סגורים לח־ לוטין. במציאות הזו נדרש היה ממיקי גידון ומאחיו הבכור לחשוב על דרכים יצירתיות ומקוריות יותר, מאשר לע־ לות על מטוס בשדה התעופה בטהרן

ד"ר גידון בזמן הניתוח הייחודי להפרדת | התאומות צילום: חיים הורנשטיין

על הניתוח הייחודי: "התאומות כיום הן בנות ארבע וחודשיים. מצבן מצוין. הן ילדות נורמליות. הן במעקב אצלנו. לדעתנו, צפוי להן עתיד כמו לכל ילד נורמלי"

1.11.2024 ˆ ידיעות הנגב 20