נגב 1.11.24

אצטרך לעשות זאת שוב". מה מצבן של התאומות כיום? "התאומות כיום הן בנות ארבע וחו־ דשיים. מצבן מצוין. הן ילדות נורמ־ ליות. הן במעקב אצלנו. לדעתנו, צפוי להן עתיד כמו לכל ילד נורמלי". בימים אלה, כבר למעלה משנה לאחר מתקפת הטרור של החמאס באותה שבת שחורה של השביעי באוקטובר ופרוץ מלחמת "חרבות ברזל", מאמין ד"ר מיקי גידון, כי "אנחנו נעבור את התקופה הקשה הזו בזכות ההון האנושי שלנו. נחזיר את כל החטופים, ונוכל לשוב ולשגשג ללא איומים מבחוץ". סוג של אופטימיות? "האיומים מבפנים אלה הם האיומים האמיתיים לקיומנו. אני רואה את מדי־ נת ישראל כמו גוף האדם, כאשר לכל איבר ותא בגוף יש תפקיד מסוים, אך כולם חשובים לקיומו של הגוף כולו. לכל אחד יש מקום במדינה. לכל אחד כאן יש חשיבות ותפקיד, וראוי שנבין זאת לטובת שגשוג המדינה. אני מאמין שאין מדינה בעולם עם הון אנושי כמו בישראל ואנחנו צריכים לנצל זאת". בראיון שערכתי עמך לפני יותר שנים, ציינת שהחלום שלך 11 מ־ הוא לחזור לאיראן כשגריר רפואי של מדינת ישראל וגם לבצע ניתוח מוח במשותף עם רופא איראני. החלום הזה עדיין בתוקף? שנים 11 "החלום הזה קרוב יותר ב־ מאז אותו ראיון. אני עדיין מאמין ומקווה שיגיע יום ואצליח להגשים את החלום הזה. אני מאמין שזה יקרה בקרוב. אני מאמין שקרוב היום לשי־ נוי המשטר באיראן ושהיחסים ביננו לאיראן יפרחו כבעבר. בינתיים אנח־ נו צריכים לקחת ברצינות את איומי המשטר האיראני כלפינו ולגנוז בשלב זה את התקווה ליחסים עם איראן. על קברניטי המדינה להתאחד סביב הנו־ שא האיראני ולהביא לפתרון להפלת המשטר באיראן ולפעול לכך שאיראן לא תשיג נשק גרעיני". ואם בענייני חלומות עסקינן, לד"ר מיקי גידון יש גם חלום אישי בהחלט בדמות טיול משותף ביום מן הימים עם בתו, אותה הוא חולם לקחת לטהרן, הבירה האיראנית, ולמחוזות ילדותו וגם ללמד אותה את השפה הפרסית. היכן "תפס" אותך השביעי באוקטובר? "בחמישי באוקטובר חזרנו מחופשה מדהימה בסיני. למחרת חגגנו את החג השני של סוכות בבית דודי בבאר־

ד"ר מיקי גידון שלא הכרתם

, שהריאר של ד"ר מיקי גידון הוא שמו המקורי ‰ . עם עלייתו ארצה הוא מלך בשפה הפרסית - שפירושו נדרש לעברת את שמו לשם אותו הוא נושא עד היום. שפירושו (ו' בחולם), שמה של בתו הוא רויה ‰ . "היא הגשימה לי חלום ופנטזיה בשפה הפרסית הוא חלום להיות אב לילדה", מדגיש ד"ר גידון. ד"ר מיקי גידון את במהלך לימודי הרפואה הקים ‰ לתלמידי תואר ראשון ושני הקורס ללימודי פרסית בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן־גוריון. בין תלמידיו באותו קורס היה העיתונאי, הסופר והתסריטאי אבי יששכרוף, שחתום יחד עם ליאור רז על כתיבת הסידרה "פאודה". שלדבריו, "הם מוכשרים , לד"ר גידון יש שני אחים ‰ ומדינת ישראל חבה להם הרבה בזכות ממני . במקרה שלהם - שתיקה שווה זהב". כישוריהם קפטן נבחרת ד"ר מיקי גידון בצעירותו היה ‰ של בית הספר תיכון הכדורגל ונבחרת טניס שולחן . "אם לא הייתי רופא", הוא בטהרן "פרחי המהפכה" מודה, "הייתי כדורגלן".

מספר פעמים בשנה את דרכו מישראל לאזרבייג'אן, מדינה מוסלמית הגוב־ לת בדרומה עם איראן, לטובת קידום תחום הנוירוכירורגיה והרפואה הצי־ בורית באזרבייג'אן. "מדובר", מציין ד"ר גידון, "בפרויקט מטעם קרן הנושאת את שמו של אילהם אלייב, נשיא אזרבייג'אן. המדינה הזו היא מדינה מדהימה, שמזכירה לי את איראן. בשלב זה אני מסתפק בזה". ד"ר גידון מציין כי בחודש הבא תיפתח לראשונה במרכז "חוסידמן" לנוער מצטיין באוניברסיטת בן־גוריון תוכנית לימודי ביטחון ומודיעין במס־ לול איראן. התוכנית היא פרי יוזמתה של דבורה בכר, אשת חינוך וביטחון, ילידת איראן אף היא, ולאחר עלייתה גדלה בבאר־שבע. "דבורה", מציין ד"ר גידון, "שירתה שנים רבות בזרועות הביטחון והובילה פרויקטים רבים ברמה הלאומית. לש־ מחתי, היא ביקשה שאהיה מעורב בתו־ כנית, וכמובן שנעניתי, ובעיניי, חינוך דור העתיד לא פחות חשוב מרפואה".

שבע ולא שיערנו מה עתיד להתרחש. בבוקר השביעי באוקטובר התעוררתי כמו כולם עם האזעקות, ובהמשך הבנו את גודל האירוע. כבר אז היה ברור לי שכנראה יצטרכו את כל צוותי הרפואה ב'סורוקה', ולכן התכוננתי והגעתי ל'סורוקה'. לצערי, 08:30 סביב השעה היום הזה היה הנורא ביותר לכל צוותי הרפואה מבחינת חשיפה, פציעות ומ־ ראות קשים. היום המקולל הזה יהיה צרוב בזיכרון הקולקטיבי שלנו כעם, כאחד מהימים הנוראים ביותר, אבל אני אופטימי שנצלח גם את האירוע הזה שעדיין ממשיך כל עוד החטופים לא שבו לביתם".

על החברים שהותיר "גדלתי מאחור: בשכונה אמידה, בה התגוררו יהודים ומוסלמים בכפיפה אחת. היו לנו אז יחסים מצוינים עם השכנים המוסלמים. היו לי חברים מוסלמים ולא

עוד יבוא היום ונוכל לבקר באיראן

מגמת איראן חינוך דור העתיד

עד אשר יפשירו היחסים בין ישראל לאיראן, ד"ר מיקי גידון, מעבר לפ־ עילותו הרפואית ב"סורוקה", עושה

היתה כל בעיה ביחסים ביננו"

"היתה לי ילדות על העלייה לארץ: מדהימה ולא ראיתי כל סיבה, בתור ילד, לקום, לעזוב הכל ולעבור לארץ לא נודעת. ההורים ביקשו לשלוח אותי ואת אחי הגדול לישראל, שם, הם ציינו בפנינו, נוכל ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה"

בילדותו (יושב קדימה) עם בני משפחה

צילומים פרטיים | בטיול משפחתי בטהרן

1.11.2024 ˆ ידיעות הנגב 22