נגב 10.06.22

והצלחנו לרדת לרציף ומשם עלינו לרכבת". פחדתם? "לא פחדתי, אבל כל הגוף שלך מת ־ חיל לעבוד בצורה אחרת לגמרי. אני לא יודעת איך להסביר, את פתאום מתנה ־ לת בלי תחושות, בלי רגישות, לא רצי ־ תי לאכול, לא רציתי לשתות. את פשוט נהפכת לרובוט. כך הייתי בכל התהליך הזה. בחיים לא הייתי כל כך רגועה וכל כך מרוכזת. יכול להיות שאחרים היו עוברים חוויה אחרת, אבל אצלי זה היה ככה". הנסיעה ברכבת מאוקראינה לבי ־ רת הונגריה בודפשט נמשכה יומיים. ואולם, גם בבודפשט ציפתה להם הפ ־ תעה לא נעימה. "פתאום הודיעו לנו שיש חפץ חשוד ומיד לצאת משדה התעופה", היא משחזרת. "אמרתי לע ־ צמי, אני כישראלית יודעת הכי טוב מה לעשות בסיטואציות כאלה, אנחנו עוברים את זה לעיתים בישראל". לבסוף, ואחרי עוד עיכוב, הם הצליחו לעלות למטוס ולשוב לישראל. המראות הקשים שנתגלו לעי ־ ניה ולעיני בעלה בדרך מאוקראינה להונגריה נחרטו היטב בזיכרו ־ נם. "בדרך ראיתי את האנשים, את היהודים מפוחדים, עם המזוודות, עם הילדים, עם הכלבים. עד עכשיו יש לי צמרמורת. זה הזכיר לי את הסיפורים של מלחמת העולם השנייה, אבל ההב ־ דל הוא שזו הפעם הראשונה שליהודים היה לאן לברוח, וזה מה שחשוב בכל הסיפור הזה. כנראה שכל מה שעברתי יעזור לי עוד יותר בעבודה שלי לעי ־ דוד העלייה", מספרת רוזנברג־קורי ־ טני בהתרגשות. חששתם לחייכם? "לא חשבנו על זה. אם אתה מתחיל לפחד ולחשוב על זה, אין לך סיכוי לצאת מסיטואציות כאלו. אתה צריך לחשוב על הדרך שצריך לעשות כדי לצאת". תקווה נשית אחד הפרויקטים שרוזנברג־קוריטני גאה בהם במיוחד הוא עידוד עלייה בקרב נשים. כשמונתה לראש המחלקה לעידוד עלייה, השקיעה רוזנברג־קוריטני מחשבה ומאמצים רבים כדי ללמוד מה מניע משפחות לעלות לישראל, ובסקר שנערך התגלה שלנשים יש השפעה גדולה על ההחלטה אם לעלות לישראל. "התברר שלא היו תוכניות לנשים, אז גורלה של מדינת ישראל בידיים של הנשים", היא אומרת. כפועל יוצא מהנתונים האלה, הגתה רוזנברג־קוריטני עם עוד צוותים שתי תוכניות ייחודיות: פרויקט "גאולה" (על שמה של חברת הכנסת, לוחמת ארגון לח"י וכלת פרס ישראל גאולה כהן) ופרויקט "גולדן גולדה" (על שמה של ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר). פרויקט זה אף זיכה את רוזנב ־ רג־קוריטני בשלושה פרסים יוקרתיים בארה"ב. אז איך משכנעים נשים לעלות לי ־ שראל? י � בנות צע 25 "בדצמבר נקבל בארץ רות, נכשיר אותן, נלמד אותם ונשלח אותן למדינות שלהן, כל אחת עם תו ־ כנית עבודה. בנוסף, אחרי מה שרואים באוקראינה, אנחנו מכניסים לשם

להבין". את מלווה את אביגדור ליברמן כבר שנים רבות, תחילה בתפקידיו כשר החוץ ושר הביטחון והיום כשר האוצר. מה את חושבת עליו? "אני מכירה את המשפחה של ליברמן והוא מכיר את המשפחה שלי כי אנחנו כל כך הרבה שנים עובדים ביחד. יש לנו יחסי עבודה מצוינים. אני רוצה לומר בוודאות שהנושא של עידוד הע ־ , זה התוכנית של 2013 לייה, בכלל מ־ ליברמן. ומה שנעשה מאז, זו הצלחה שלו וזאת זכות שלו. מה שקורה היום באוקראינה, עם ההיערכות להעלות את העולים לישראל, זה בזכותו של ליברמן. הוא הצליח להביא תקציבים למוסדות הרלוונטיים מהר מאוד ובז ־ מן, הוא מדינאי". אוויר לנשימה מאז מונתה לראש מחלקת עידוד העלייה בהסתדרות הציונית העולמית והחלה לעבוד בירושלים, סדר יומה של רוזנברג־קוריטני השתנה מאוד, כולל נסיעות תכופות לחו"ל. העבו ־ דה האינטנסיבית גוזלת ממנה זמן רב ובאה לא פעם על חשבון זמן האיכות בני משפחתה. איך המשפחה הגיבה כשמונית לת ־ פקיד? "כינסתי וישבתי עם כל המשפחה ואמרתי להם 'אנחנו צריכים להחליט כולנו מה אנחנו עושים, אני עוברת לעבוד בירושלים, זה יותר שעות עבו ־ דה, עבודה מעניינת, יותר כסף למש ־ פחה, אבל זה פחות זמן אתכם, תחליטו, האם אתם מסוגלים? כי אם אני יוצאת לדרך אין אחר כך תלונות ואין חזרה מזה'. התשובה הייתה 'לכי על זה, אנ ־ חנו נתמוך בך' והם תומכים בי'". למרות עיסוקיה הרבים, רוזנברג־ קוריטני מוצאת גם זמן לטפח תחביב ייחודי: עיצוב שולחנות אירוח ועיצוב מתנות. "אני אוהבת עיצוב בכלל, אבל בעיקר עיצוב שולחנות", היא משתפת. "אף פעם אנחנו לא יושבים מסביב לשולחן סתם ככה, אני מק ־ פידה על הנחת מפות, פרחים, מפיות בצבעים שונים, זה נותן הרגשה טובה. אני אוהבת גם לעצב מתנות לחברים וחברות שלי לפי האופי שלהם, זה כמו אוויר לנשימה בשבילי". מה השאיפות שלך? "אף פעם לא חשבתי להגיע לאיזשהו מקום, הדרך היא שמובילה אותי. אני לומדת בדרך את הדברים ואני מגיעה בדברים שאני עושה". שזו הפעם הראשונה שליהודים היה לאן לברוח, וזה מה שחשוב בכל הסיפור הזה" על המראות באוקראינה: "עד עכשיו יש לי צמרמורת. זה הזכיר לי את הסיפורים של מלחמת העולם השנייה, אבל ההבדל הוא

מרינה רוזנברג־קוריטני. מרגישה ציונית

"אני מגה־פטריוטית ואני גאה שאני עושה פרויקט גדול ממני. ראינו מה קורה במלחמה באוקראינה, ואני אומ ־ רת בצורה חד משמעית: אין מקום בטוח ליהודים כמו מדינת ישראל, נקודה. אני יודעת על מה אני מדברת". במסגרת תפקידך את טסה המון לחו"ל. איך הנסיעות התכופות האלה משפיעות עלייך? "אני לא הרבה מחוץ לבית. אני עו ־ מדינות, אני יוצאת לזמן 12 בדת ב־ קצר, מקצרת את השהייה בחו"ל כמה שאפשר. אבל מה שחשוב פה, אם אתה לא נמצא במקום, אתה לא רואה מה מתרחש שם, אתה יכול לדעת, אבל לא

קורס חדש 'מנהיגות במצבי חירום', כי מה שראיתי שם והיה מאוד חסר הוא שאנשים לא ידעו מה לעשות, והרבה מתו בגלל זה, מהסיבה הזאת שלא ידעו מה לעשות או שנהגו לא נכון". מה זאת ציונות בעינייך? "פעם שאלו אותי האם בשבילי ציונות זה ירושלים או תל־אביב, השבתי שבשבילי ציונות זה באר־ שבע. לא רק שהכל התחיל מפה, עיר האבות, ההיסטוריה של העם היהודי, אלא שהעתיד של מדינת ישראל הוא גם פה. אין שטח פתוח בשום מקום, רק הנגב ובאר־שבע יכולים להתפ ־ תח".
איך היית מגדירה את עצמך?

‏ הפטריוטית

שבע מובילה בקליטת ־ באר עולים מאוקראינה ואתיופיה עיקר הפעילות של המחלקה לעידוד עלייה בראשות מרינה רוזנברג־קו ־ ריטני היא בחו"ל, שם מתקיימת פעילות ענפה לשכנע יהודים לעלות בי ־ שראל. ברגע שהם מגיעים לישראל האחריות עוברת למוסדות המדינה, ובראשם משרד הקליטה הם שמטפלים בעולים ובתנאי מחייתם. זרם העולים החדשים לישראל התגבר עם פרוץ העימות בין רוסיה לפבואר השנה, כאשר מאות מהעולים נקלטו בבאר־שבע 24 לאוקראינה ב־ שנחשבת בין הערים המובילות בקליטת עלייה. על פי נתונים שנמסרו בוועדת הקליטה של העירייה, נכון לתחילת חודש עולים חדשים, רובם מאוקראינה, והשאר מרוסיה, אתיופיה 440 מאי עלו כ־ ומדינות אחרות. ד � עולים ח 100 ההערכה היא כי במרוצת השבועות האחרונים עלו עוד כ ־ שים, חלקם בעלייה מלפני מספר ימים, במסגרת איחוד משפחות. חלקם הגדול של העולים משוכנים במרכזי קליטה. העולים החדשים מאוקראינה ורוסיה ומדינות דרום אמריקה מתגוררים במרכז קליטה "יעלים". העולים מאתיופיה מועברים למרכזי הקליטה "קלישר" ו"חרוב" בשכונה ג' ובמרכז הקליטה "נורית" בשכונה ד'. מדיווח בוועדת הקליטה של העירייה אפשר ללמוד על מצבם של העולים. "יש הרבה מקרים של אנשים שזקוקים לליווי צמוד של הרווחה, ביניהם ניצולי שואה", הסבירו גורמים בוועדה, "צריך לחשוב על קריטריונים של כניסה לתוכנית רווחה, אנחנו צריכים סיוע בליווי צמוד עבורם".

צילום פרטי | מרינה רוזנברג־קוריטני עם העולים

10.6.2022 ˆ ידיעות הנגב 44