נגב 10.10.25

לא מצליחה להביא לעצמי מים. ואני חושבת כל הזמן, מה דפוק בי? רק קומי לקחת מים. אבל עוברות עוד שלוש שעות על הספה. ואין לי כוח. ועם הזמן אני מנסה ללמוד לפחות לא לשנוא את עצמי על זה". שנתיים חלפו, וחייה הקודמים אינם עוד. תל אביב התוססת, עם המסיבות והרעש, הושארו מאחור. היא עברה להר אדר, מקום שקט ומרוחק, ומספרת שכבר אינה יכו לה לשאת את המולת העיר, וגם לא בילוי במסעדות ובפאבים: "נראה לי מטורף לחלוטין שאנ שים יכולים לצאת בלילה ולבלות. אני אומרת את זה בכאב, שהכל רחוק ממני שנות אור, וטריגרים בכל סיטואציה חברתית מפריעים לי". מה עוד השתנה בחייך? "ניתקתי קשרים עם מעגלים חברתיים ומשפחתיים. אני מר גישה שאני לא אותה מלאת, אני פשוט בן אדם אחר כיום. אני מתמ סרת למה שיש כאן ומתאבלת ומ שחררת את מה שהיה לפני. זכיתי לשני גלגולים בחיים האלה, היום אני מתמסרת ל'גלגול' השני". התמודדות יומיומית הייעוד החדש שמצאה נולד מס רטון שהעלתה לעמוד האינסטגרם שלה בסמוך לשבת השחורה, ובו תיארה באנגלית את מה שחוותה, וביקשה מכל מי שעוקב אחריה ישתף. הסרטון זכה למיליון צפיות ולחשיפה עצומה בעולם. מכאן החל להתגלגל מסע שנמשך עד היום. התחנה הראשונה הייתה משלחת ניצולי נובה בפרלמנט בגרמ ניה, שקראה להסטה של כספים

מלאת וחברותיה. שעות 6 הסתתרו בתוך שיחים צילום: פרטי |

במסיבה

לה לדבר באירוע, ואחרי חצי שעה להתכנס במלון בהתקף חרדה. זו מלחמת אין ברירה". למרות שהיא מטופלת על ידי פסיכולוגים ופסיכיאטר, מלאת מודה שהתמודדות עם פוסט טראומה היא תהליך. "אני חווה רכבת הרים רגשית כמעט בכל יום", היא אומרת, "ולמרות זאת אני מצליחה להתגייס למען המשימה ולדבר בפני קהל. החיים שלי קיב לו הערכה מחודשת. דברים שבעבר נראו לי חשובים, כמו מראה חיצוני או לבוש, נראים היום הבל הבלים. אני מתמקדת במה שחשוב: להיות חלק מהמשימה הלאומית ולהפיץ מודעות לכל אלו שנפגעו. כיום זאת משימת חיי".

מאונר"א, ואחריה הגיעו גיוסי תרומות ומלחמה נגד האנטישמיות בקמפוסים בארה"ב. כיום, כסמנכ"לית עמותת "שבט הנובה" בארצות הברית, היא מייצגת את העמותה, מרצה בק מפוסים ברחבי העולם על החוויות שעברה. "העמותה, שהחלה כגוף הנצחה, פועלת כיום לסייע לשורדי נובה ולגייס תרומות עבורם. מצא תי את הייעוד החדש שלי בהסברה, ואני מספרת את הסיפור האישי שלי כדי להילחם על הלגיטימיות של ישראל ולייצג את קולם של אלו שנפגעו ואינם יכולים לדבר. עשיתי את הדבר היחיד שאני יוד עת לעשות: להתראיין ולהיות קול עבור אלו שלא יכולים. אני יכו

"ניתקתי קשרים עם מעגלים חברתיים ומשפחתיים. אני מרגישה שאני לא אותו בן אדם. נראה לי מטורף לחלוטין שאנשים יכולים לצאת בלילה ולבלות"

"אני חווה רכבת הרים רגשית יומיומית ולמרות זאת אני מצליחה להתגייס למען המשימה ולדבר בפני קהל. החיים שלי קיבלו הערכה מחודשת. דברים שבעבר נראו לי חשובים, כמו מראה חיצוני או לבוש, נראים היום הבל הבלים"

צילומים: עמותת שבט הנובה | " בן חיים באירועי הסברה בעולם. "זו מלחמת אין ברירה

ידיעות הנגב ˆ 10.10.2025 11