נגב 10.10.25

ברקו. "אני יותר משלמה עם הצעד שעשיתי"

שות, אבל פשוט רציתי להיות עם הילדים שלי ולהעריך כל דקה שהם קמים ואומרים לי בוקר טוב. הרגשתי שהמון שנים אחורה כן הייתי שם כאמא שנותנת, מכילה ומעניקה, אבל זה לא היה מספיק. משהו היה חסר ומאוד רציתי להר־ גיש אותם לידי, גם מהפחד שמחר בבוקר אתה לא יודע מה יהיה". במקביל לשהות שלה בבית, הח־ לום הישן להגשים את עצמה החל לקרום עור וגידים. "החלטתי שאני לא מוכנה יותר, ולא משנה כמה כסף ישלמו לי, לעשות עבודות מהבוקר ועד הערב שגולשות אל תוך החיים שלי. החלטתי גם שאני יורדת מהרצון להוכיח משהו. "קבעתי לעצמי שלא מענין אותי הטייטל, לא השכר ולא התפ־ קיד. שאני חייבת לעצור ולחשוב מה אני רוצה בחיים שלי ובשביל הילדים שלי. לאורך השנים צברתי תעודות. הרחבתי אופקים, למדתי הדרכת הורים ואימון ילדים ונו־ ער. כל הזמן חשבתי שזה לא הזמן הנכון לפתוח עסק. ואז, כשנכנ־ סתי למשבר זהות כאמא, נפל לי האסימון. שאלתי האם אני מודל מוערך בעיני הילדים שלי. שאל־ תי מה הם יזכרו ממני. התחברתי למקום של מה שאני רוצה והבנתי שאני חייבת לעשות משהו עם כל מה שלמדתי". "גיליתי עולם מרתק" ברקו פתחה ב'כרמית' קליניקה להדרכת הורים ולילדים עם הפ־ רעות קשב וריכוז. "זה היה תמיד החלום שנשאר בצד כי רדפתי אחרי השכר והטייטל", היא מספ־ רת, "כמה שנים לפני כן נפגשתי

עם יועצת קריירה וסיפרתי לה שיש בי פחד שזה לא יצליח. לקח באוקטובר אחד 7 לי שלוש שנים ו כדי להבין שאין לי מה להפסיד ושאני לא מפחדת יותר. "התחלתי בפרסומים ביישובים כרמית ומיתר, והתחילו להגיע מטופלים. אני מעבירה ילדים ונו־ ער תהליכי קואצ'ינג, כמו למבו־ גרים. ההדרכות מתאימות לילדים עם ביטחון עצמי נמוך, עם בעיות חברתיות ועם חרדות מסיבות שו־ נות, בין היתר בגלל אירועי המל־ חמה. אני מאוד קשובה להורים ואם אני רואה שזה משהו שהרבה יותר מתאים לעולם הפסיכולוגיה, אני מפנה לגורמים הרלוונטיים". איך השינוי הזה מרגיש היום? "גיליתי עולם מרתק ומלא עניין. כל תהליך הוא שונה וכל ילד או זוג הורים זה סיפור אחר לחלוטין. אני מרגישה שאני עוזרת להם, שאני מצליחה לגעת בהם, ומצליחה לע־ שות שינוי. אני לא יכולה להסביר כמה זה עושה לי טוב". את שלמה עם המהפכה שע־ שית? "יותר משלמה. במקביל לקחתי על עצמי חצי משרה בקופת חולים, וגם זה חלק מהשינוי. ברור שמע־ בר מתפקידי ניהול לעבודה בחצי משרה הוא לא פשוט, אבל כשהק־ ליניקה ברקע עושה לי כל כך טוב, וכשאני רואה מה זה נותן לי ברמה האישית - זה שווה הכל. אני עם הילדים שלי, יושבת ואוכלת איתם ארוחות צהרים, ובעיקר נוכחת בבית. זה סוג של תרפיה בשבילי עם כל ההתמודדויות שעברתי כי־ לדה. כשהילדים יגדלו אוכל לפתח את הקליניקה לעוד מקומות אבל אני לא בלחץ. מה שיש עכשיו מס־ פיק וטוב לי".

"החלטתי שאני לא מוכנה יותר, ולא משנה כמה כסף ישלמו לי, לעשות עבודות מהבוקר ועד הערב שגולשות אל תוך החיים שלי. החלטתי שלא מענין אותי הטייטל ולא השכר ולא התפקיד. אני רוצה לעצור לחשוב מה אני רוצה בחיים"

ככה, כשכל המדינה קורסת סבי־ בי. הרגשתי ממוטטת מבחינה נפ־ שית. איך אני יכולה לנהל שגרה כשהילדים שלי בבית, בחוץ כאוס ובעלי עובד?". "משהו היה חסר" ברקו החלה להתנדב בחמ"ל היישובי. "העבודה לא עניינה אותי. לא עניין אותי שיש חברה שצריכה אותי, עניין אותי מה אני יכולה לתרום במצב הנוכחי. אחרי שסירבו לבקשתי לצאת לחל"ת פשוט ישבתי לילה אחד וחשבתי מה אני עושה מחר בבוקר. פשוט התפטרתי, אפילו לא סיפרתי לליאור". לא פחדת? "לא ידעתי מה אני הולכת לע־

בערב, אבל לא באמת 'רואים' אותי. כל הזמן הייתי עם מחשב פתוח ועם הטלפונים, ולא הייתי זמינה להם יותר מדי. מצד שני לא נעזרתי במנקה או בבייביסיטר". ומתי הכל השתנה? 7 "הקריסה שלי הגיעה סביב ה באוקטובר. בעלי, ליאור, מנהל פרויקטים בחברה גדולה, עבד גם הוא סביב השעון. גם בקורונה ובהמשך במלחמה, הוא היה עובד חיוני ותמיד היה צריך לעבוד. אני הייתי נשארת עם הילדים ומנסה לעבוד מהבית. במהלך המלחמה, בעיקר לאור כל מה שקרה בשבת השחורה סביב נושא הילדים, פשוט גמר אותי. "נקודת השבירה שלי הייתה כשביקשתי חל"ת וסירבו לבקשה שלי. פשוט לא יכולתי להמשיך

ברקו וילדיה. להשלים את הזמן האבוד

"כל מה שקרה סביב נושא הילדים בשבת השחורה פשוט גמר אותי. נקודת השבירה שלי הייתה כשביקשתי חל"ת וסירבו לבקשה שלי. פשוט לא יכולתי להמשיך ככה, כשכל המדינה קורסת סביבי. הרגשתי ממוטטת מבחינה נפשית"

ידיעות הנגב ˆ 10.10.2025 19