נגב 10.12.21

סיפורה של עיר מתוך הספר "אתמול היה פה בית" ההחלטה להתמודד על ראשות העיר: "הזקפה עוררה בברוך גאות מורלית. סיפורי הגבורה על פאוול פרנקל, ששמע מסבתו כשהיה ילד, קמו לתחייה והזרימו אדרנלין לדמו. לפתע הוא ראה את עצמו מניף את דגל השינוי. בחסות הזקפה אמר במהירות - 'על הזין שלי הכל, בואו נעשה בעיר שינוי'". רחל והווטרנים מתארגנים לצאת למלחמה על הבית: "הלו, אחמד?", "כן, רחל. מה שלומך?". "לא משהו, בטח שמעת שרוצים להעיף אותי מהעירייה". "כן, שמעתי את החמורים האלה אומרים שאת מתעסקת עם סמים. יא בינתי, בעירייה הזאת מרוב מחסור בסוסים שמים אוכפים על חמורים". "עכשיו אני מבינה מדוע החמורים חושבים שהם סוסים", רחל צחקה, "אחמד, רציתי לבקש ממך טובה. זו טובה גדולה ותרגיש בנוח להגיד אם זה לא מתאים לך". "דברי, רחל, דברי". "אני רוצה לקחת למשךמספרשעותהלילהציודממחסן הגינון. אני צריכה אתי חפירה, מריצות ומעדרים. אחזיר את הציוד לפני יום העבודה שלכם". כוחו של געגוע: "יריב התקרב לשוחות וקרא לרחל בקול רווי געגועים, 'רחל, רחל'. רחל אטמה את אוזניה כדי לא לשמוע. הוא רצה לבקש ממנה שתחזור אליו, שתאהב אותו שוב, שתיתן לו לאהוב אותה כמו פעם, אבל הצליח לומר רק את שמה. כך קרה שמילה אחת הכילה הרבה מילים עד שעלתה על גדותיה. כל מי שהיה בטווח שמיעה נתקף לרגע קל בגעגוע למה שהיה ולא יחזור לעולם".

רינה יוסף עם ספרה. שומרת בסודיות את עלילת הספר השני

ידיעות הנגב ˆ 10.12.2021 39