נגב 10.12.21

כ ו ח ה צ ב ע ) מבאר־שבע עובדתשנים רבות במערכת 57( גאולה בננו החינוך המיוחד ‰ ניסיונה הרב שימש לה השראה לכתיבת ספר הביכורים שלה "שוויון בין צבעי הקשת", ספר ילדים שהמסר העיקרי שלו הוא שכולנו שווים למרות השוני ‰ בננו, שמתמודדת בעצמה עם לקותשמיעה, רואה בעבודתה שליחות וסבורה שהמגבלה שלה עוזרת לה להבין את הילדים טוב יותר ‰ "חשוב לי שכל ילד יחזור הביתה עם שמחה"

עודד בר־מאיר / / צילום: הרצל י וסף

"אני נמצא בשמש שמאירה את העולם", מתפרץ הצבע הצהוב במהלך הוויכוח הנוקב בין צבעי הקשת, "בחרצית, בלימון ובחול הים. אם אזכור, אמצא אף יותר ואל תפריע לי לדבר". התבוננות עמוקה י � שנה לבעלה פל 39 בננו נשואה זה קס. השניים הורים לשלושה בנים וסבים לשלושה נכדים. "פליקס ואני חברים עוד מתקופת גן הילדים וגם למדנו יחד בבית הספר היסודי", היא מספרת. "בתקופת בית הספר התיכון כל אחד מאיתנו למד בבית ספר אחר, אך מאוחר יותר, כשפליקס שירת בצבא ואני הייתי בשירות לאומי, שוב נפגשנו, והשאר היסטוריה". מה הביא אותך לכתוב את הספר? "מאז שאני זוכרת את עצמי, אני אוהבת לקרוא ספרים. באותיות יש הרבה עושר. אני מוצאת פירושים עמו ־ קים לכל מיני מילים ושולפת אותם מדי פעם תוך כדי עבודתי. אני מאוד מחו ־ ברת לשפה העברית. עבורי זה סוג של התבוננות עמוקה". כשגאולה בננו, אשת חינוך ותיקה בבאר־שבע, מדברת על התבוננות, היא מכוונת לכך שמאז צעירותה היא לקויית שמיעה. ואולם, לקות השמיעה אינה מפריעה לה בעבודתה בתחום החי ־ נוך המיוחד. "אני מגייסת כוחות אחרים להתבו ־ ננות בילדים שאני עובדת איתם", היא מדגישה, "אני ממנפת את הליקוי שיש

"אמר הצבע האדום: אני הכי חשוב. אני נמצא בדם האדם, בפרח הכלנית ובעגבנייה גם, בגמבה וגם באבטיח, ובעוד דברים, אני מבטיח". ספר הילדים של גאולה כך נפתח בננו "שוויון בין צבעי הקשת", ספר בי ־ כורים שעלילתו עוסקת בצבעי הקשת. עלילת הספר מספרת על החלטתם של שבעת צבעי הקשת לשנות את סדר הצ ־ בעים הקבוע מאז בריאת העולם. צבעי הקשת מתווכחים ביניהם וכל אחד מה ־ צבעים רואה את עצמו חשוב יותר משאר הצבעים. בסופו של דבר, ובזכות הגשם והשמש המסבירים להם שלכל צבע יש שימוש מיוחד, מבינים צבעי הקשת של ־ מרות השוני ביניהם הם שווים זה לזה. הצבעים משלימים ומתאחדים כבימים ימימה. את ההשראה לכתיבת הספר, מספרת בננו, היא שאבה מעבודתה כסייעת במ ־ ערכת החינוך המיוחד בבאר־שבע, העיר שנים. ("אני 57 שהיא נולדה בה לפני באר־שבעית מבטן ומלידה", היא מעידה על עצמה). "לפני כמה שנים ערך משרד החינוך פרויקט בסימן 'הזכות לכבוד והחובה לכבד' ובעקבות אותו פרויקט כתבתי את הספר כיצד לכבד את השו ־ נה ואת האחר", מספרת בננו. "אני רוצה להאמין שכולנו שווים וחשוב מאוד לתת הזדמנות שווה לכל אדם. אסור להשאיר מישהו בצד, מאחור. יש לשתף אותו. בית הספר הוא סוג של בית, סוג של משפחה וחשוב מאוד וצריך לתת ליל ־ דים תחושה שאכן זה כך".

לי ככלי שעוזר לי להבין את הילדים ולעזור להם. בעקבות ליקוי השמיעה שלי אני מגיעה לקשיים של הילדים, אשר מביעים את עצמם באופן חזותי. לי חשוב שכל ילד יחזור הביתה עם שמחה וחיוך על הפנים. חשוב לי שהילדים יביעו בפניי את הקשיים שלהם, כי היל ־ דים הם הכי אמיתיים". הילדים שאת עובדת איתם מודעים לכך שאת לקויית שמיעה? "ודאי. אני לא מסתירה זאת מהם. אני אומנם לקויית שמיעה, אבל לא לקויית הבנה. הילדים יודעים זאת ומרגישים קרבה אליי. אני קשובה אליהם ככל שאני יכולה".

"המוטו שלי הוא שחבל לבזבז אנרגיות שליליות על אלימות, בין שזו אלימות פיזית ובין שזו אלימות מילולית. מבחינתי, יש לשים את הדגש על חברותא ועל שיתוף"

"הקשת מופיעה לפי סדר מסוים, והצבעים החליטו ביניהם שהם רוצים לעשות שינוי ולא להישאר תמיד אותו הדבר". קמה עם חיוך

שנה בננו עובדת במערכת 27 כבר החינוך, ובעיקר בתחום החינוך המיוחד. בארבע השנים האחרונות היא משמשת סייעת במערכת החינוך המיוחד בבית הספר "אילנות". למה בחרת להתמקד בתחום החינוך המיוחד? "תמיד אהבתי לעבוד עם ילדים. נו ־ לדתי למשפחה בת שמונה ילדים, שבעה מהם הם בנים ואני נולדתי כבת הזקונים להוריי. מהוריי קיבלתי את החינוך לדורות כי יש לקבל כל אדם

10.12.2021 ˆ ידיעות הנגב 42