נגב 10.3.23

ורדית אלוני: "העבודה בשני קצוות החיים היא דבר מדהים" ), נשואה, 60( ורדית אלוני אם לשלושה וסבתא לחמישה, היא אחות כפר במרפאת כללית במושב עידן בערבה, שנים 35 דואגת כבר לדורות של מטופלים, ומתנדבת בצוותי חילוץ בארץ ובחו"ל

ד"ר רבקה קבש "להיות עאסי: רופאה זה לסמן מטרה מיוחדת בחיים" ד"ר רבקה קבש עאסי ) נשואה לרופא ואם 40( לשניים, רופאת ילדים מומחית במרכז בריאות הילד של כללית בתל שבע, מאמינה שרפואה אינו מקצוע רגיל

"נולדתי בגרמניה ולמדתי רפואה בברלין, בעקבות אמי הרופאה. כסטודנטית ביקרתי בישראל והכרתי מתמחה שהיום הוא בעלי, ד"ר זכי עאסי, מנהל מחלקת כירורגיית ילדים בסורוקה. חזרתי לישראל בעקבות האהבה. נישאנו בקפריסין ואנחנו גרים בעומר". שניהם רואים ברפואה אורח חיים ושליחות, ומעודדים צעירים לבחור בו "זהו מקצוע מיוחד ושונה שמטרתו לתת בריאות וחיים טובים, הרפואה מתקדמת בקצב מסחרר עם שלל פתרונות וטיפולים ותחומים כביו-רפואה ורפואה אלטרנטיבית, ויש אינסוף אפשרויות להתפתח. אחד הדברים החשובים במרפאה הוא צוות טוב ותומך, מוכרחים לסמוך האחד על השני כדי לעזור, להיות אמינים וישרים ולעשות את הכי טוב שאפשר, תמיד. אני גאה במיוחד כשאני רואה שהורי הילדים בישובים הבדואים מאמינים במקצועיות שלי, מקבלים את המלצותיי וסומכים על שיקול דעתי ".

, כשהאחות הקבועה פרשה החלפתי 80- "הגענו למושב בסוף שנות ה אותה. המרפאה הקטנהמאז היא היוםמרפאה גדולה ומשולבת, מטפלת בכולם למעשה, בכל גיל. מתינוקות ועד לקשישים, אני מלווה גם נשים הרות ומלווה יולדות שבהן טיפלתי כשהיו תינוקות. זוכה להציל חיים במתן עזרה דחופה וסיוע במקרי חירום, בזיהוי מוקדם של סרטן, ובליווי חולים בסוף דרכם. זו עבודה בשני הקצוות - חיים ומוות - ובכל הצלת חיים יש תחושת אושר עילאית". כבר כמה עשרות שנים שורדית מתנדבת במד"א וביחידת החילוץ של הערבה, כשצריך, היא משתתפת בחילוצים, בסיוע בתאונות דרכים ובטיולים. בזכות ניסיונה הרב הצטרפה למשלחות חילוץ גם באזורים מוכי אסון בחו"ל וטיפלה בניצולי טייפונים ורעידות אדמה, אחד המקרים זכורים לה במיוחד: "ברעידת האדמה ' אפילו יילדנו את התינוק הראשון בשטח, בלי תנאים ובעזרת 99- הגדולה בטורקיה ב בקבוק מים. גאווה לעזור בכל מבצע כזה".

), נשואה ואם לשניים, אחות מוסמכת 36( מוריה עזרא במרפאת כללית ב' בדימונה, בחרה בתחום הסיעוד כשליוותה בנערותה את בן הזוג שחלה בלוקמיה "בעקבות בן הזוג שנפטר אני מוריה עזרא: מחזקת ומעודדת חולים"

בחדר משפחות ובכיתי, בלילה שבו יאיר קם על רגליו ואמר 'אבא אני לא יכול יותר', הוא התמוטט. עשו לו החייאה וחלפו עוד כמה ימים שבהם היה מונשם ומורדם, בדיוק כשנסעתי להתרענן בבית התקשרו שנחזור. כל הדרך קראתי תהילים, שרק יחזיק מעמד, כשהגעתי נישקתי אותו במצח והוא נפטר. הרגשתי שהוא חיכה לי כדי שנפרד. וחודש והשאיר אותנו שבורי לב". 19 הוא היה בן שש שנים לאחר מותו של יאיא הכירה את בעלה והקימה משפחה. החוויה הקשה שעברה הובילה אותה ללימודי אחיות: "בתוך הסבל שהשאיר אותו חסר כוחות, בתוך הייאוש שלי, התפילות והבכי, אחיות בתי החולים תמיד ידעו להגיד את המילים הנכונות, להרגיע ולהראות קצת אופטימיות להוריו ולי. רציתי להיות האחות שמחזיקה את היד ומעודדת. באתי למקצוע כדי לעזור לאנשים שקשה להם. הדבר הקשה ביותר עבורי עד היום הוא לדבר עם מטופלים אונקולוגיים חדשים. ואני גאה בעצמי שלמרות הקושי, אני לא מוותרת".

"יאיר (יאיא) כספי ואני למדנו באותה הכיתה בדימונה, הוא היה החבר הכי טוב שלי ובן שלי בילינו ביחד 18- הזוג שלי. ביום ההולדת ה כשקראו לנו בדחיפות אל הרופא, כי בדיקות הדם שיאיר עשה לא היו תקינות. היום שהתחיל בחגיגה הסתיים בחדר מיון, שם אמרו שבבדיקות רואים תאים סרטניים שמתאימים ללוקמיה. היה כל כך קשה לקבל את האבחנה; היו לנו תוכניות, והיינו לקראת גיוס ויאיר רצה לעסוק בתחום המחשבים. התחיל תהליך ארוך של בדיקות ואשפוזים. משפחתו ואני עטפנו אותו במהלך הטיפולים והשתלות מוח העצם, כשעבר מבית החולים סורוקה לבית החולים שניידר ולעין כרם. כדי לתמוך בו, דחיתי את גיוסי לצבא, ישנתי במלונית קרובה אליו ביחד עם הוריו, ונסעתי הביתה להורים שלי רק בסופי שבוע. הייתי תמימה וצעירה והאמנתי שהטיפול יצליח, ראינו המון ילדים במחלקה מחלימים ולא חוזרים. אבל אצלו היה סוג אחר והתאים הסרטניים חזרו. הגיע שלב שבו יאיר כבר סירב לטיפולים ואני ישבתי

צילום: יוסף עזרא

53 ידיעות הנגב ˆ 10.3.2023 ידיעות הנגב ˆ 10.3.2023 203