נגב 11.02.22

מאחורי הכותרת הזו עומד ניצול שואה מבאר־שבע, בן , שלא צריך את ההצהרות 88 והמאבקים שנשמעים בימים האחרונים על יוקר המחייה ‰ הוא מתמודד עם מצוקה קשה, לעיתים המקרר שלו ריק, והוא מחשב את דרכו בדרך לרכושמוצרי מזון ותרופות ‰ והוא לא היחיד: משפחות רבות ביישובי הנגב נסמכות על מבצעים וחבילות מזון של מתנדבים טובים ועמותות ‰ מה עובר על האנשים שעומדים בתור לקבל מנה חמה בחמגשית? ‰ עד כמה הרשויות מודעות למצוקה הקשה? ‰ ואיך המאבק נראה בעיניים של בעל רשת מרכולים?

עודד בר־מאיר / / צילום: הרצל י וסף

"אנחנו זוג צעיר שמגדלים ארבעה ילדים. יש לנו רק הכנסה אחת מעבודתו של בעלי ואנחנו לא מצליחים לגמור את החודש. אנחנו מנסים לגרד את עצמנו. בעלי עובד ואני מתמסרת לגידול הילדים. כבר שנה אנחנו חיים במציאות הקשה הזו. המצב לא קל. לפעמים אין לנו אוכל במקרר. אנחנו צורכים חשמל על ידי הטענת כסף ב'טוקמן'. אנחנו כל פעם טוענים כסף כדי שיהיה לנו חשמל בבית. לפעמים אין לנו כסף ואנחנו נשארים בלי חשמל, בלי חימום. בימים האלה, בחורף הקר, זה מאוד קשה. מה שלגבי אנשים אחרים זה דבר בסיסי, אצלנו עניין של הישרדות. ללכת למכולת או לסופרמרקט, עבורנו זו כמעט משימה בלתי אפשרית. המצב הוא על הפנים. מזל שיש אנשים טובים שנחלצים לעזור לנו". כך מספרת רינת (שם בדוי), תוש ־ בת אחת הערים בנגב, על התמודדותה עם מציאות של יוקר המחיה וגל ההתייקרויות ששוטף בימים אלה את המדינה. רינת לא לבד בסיפור הזה. כמוה ישנם עוד אלפים באזור הנגב, חלקם מי שהיו עד לא מזמן כאלה שהוגדרו 'מעמד הבי ־ ניים' והפכו לקורבנות גל ההתייקרויות ולמי שנזקק לסיוע כדי לשרוד מבחינה כלכלית, מציאות אותה הם לא הכירו עד לא מזמן. בין אוכל לתרופות "כל תקופת הקורונה לא עבדתי", מספר א', תושב באר־שבע בשנות האר ־ בעים לחייו, נשוי ואב לשני ילדים, "אשתי ואני פוטרנו ממקומות עבודתנו בתקופת הקורונה ואנחנו כבר כשנתיים ללא תעסוקה, וכמובן גם ללא משכורת. קשה לנו לשרוד כלכלית, ואני מתבייש לבוא ולבקש אוכל. קשה לי מאוד לבוא למסעדה שמיועדת לקשישים ולנזקקים כדי לקבל ארוחה חמה וקצת אוכל למ ־ שפחה שלי, אבל אין לי ברירה, אני חייב להביא אוכל הביתה. הגעתי למצב שאין לי אפילו אפשרות לתת כל יום כריך לילדים שלי שהולכים לבית הספר. אנחנו עוברים תקופה קשה ביותר. גם קורונה, גם עליית מחירים מטורפת, זו מציאות שאיש לא חלם עליה". בין הנפגעים ממציאות של יוקר המחייה והקורונה גם יחד נמנים גם ני ־ צולי שואה, רובם ככולם כבר חצו את העשור השמיני לחייהם. גם כך הכנסתם היתה מבוססת על קצבאות, אך במציאות הנוכחית, רובן של הקצבאות נשחק וני ־ צולי השואה נאלצים להתמודד אף הם

עם יוקר המחיה בערוב ימיהם. "כל תקופת הקורונה", מספר ח', תושב , "הייתי 88 באר־שבע, ניצול שואה כבן בביתי וסבלתי מבדידות ומחוסר ביטחון תזונתי. אני מוגדר כמי שנמנה על אוכ ־ לוסייה בסיכון ואני נמנע מלצאת מהבית ולהתקהל. אם עד עכשיו הייתי מסתדר עם הקיצבה שאני מקבל, עכשיו זה כבר סיפור אחר. המחירים עולים, אבל הק ־ צבה לא עולה בהתאם, אז ברור שהמצב קשה". איך זה בא לידי ביטוי ביום יום? "באופן כללי, הקצבה לא שודרגה והכ ־ סף שלך שווה פחות. יש מצב, שאני נאלץ לבחור בין אוכל, תרופות, תשלום מסים וצריכת חשמל. יש גם ימים בהם המקרר שלי בבית הוא ריק ואני הולך לישון לא הכי שבע, אם לנקוט לשון המעטה. מזל שיש פעילים חברתיים ועמותות חבר ־ תיות שעוזרות לנו". מצוקה אמיתית עד לפני כחודש היו נוהגים פעילי עמותת "באר שובע" בבאר־שבע לחלק ז � חבילות מזון לנ 200 מדי חודש כ ־ קקים ברחבי העיר. בתקופה האחרונה, כך מספר לנו מנכ"ל "באר שובע", ארז 50 נגאוקר, נרשמה עלייה בשיעור של כ־ אחוז במספר חבילות המזון המחולקות חבילות בחודש. 300 לכדי "אנחנו רואים עלייה בביקושים", מציין נגאוקר, "גם במספר האנשים שמגיעים לאכול אצלנו במסעדה הקהילתית בעיר העתיקה בבאר־שבע וגם במספר חבילות המזון שאנחנו מחלקים בתקופה האחרו ־ נה ברחבי העיר". מציאות שלא הכרתם בעבר? "ברור. המסעדה שלנו, למשל, אמנם מיועדת לכולם. אנחנו לא בודקים מי זכאי לאכול בה ומי לא, אך רובם של הסועדים היו עד לא מזמן בעיקר ניצו ־ לי שואה וקשישים. בתקופה האחרונה מגיעות גם משפחות צעירות עם ילדים לקבל סיוע תזונתי, כשהן גם אוכלות במסעדה וגם מצטיידות בחמגשיות כדי לקחת הביתה. זו תופעה חדשה שלא הכ ־ רנו קודם לכן. גם כך, כשהאנשים אוכ ־ לים כאן, זה קשה להם, אבל כשהם גם לוקחים אוכל הביתה, זה קשה פי כמה. זה מעיד על מצוקה אמיתית". המצוקה הזו גם משליכה מן הסתם גם בהתנהגות צרכנית של אותם נזקקים? "בוודאי. אנחנו מסייעים לקשישים ולניצולי שואה לא רק בחבילות מזון ובה ־ סעדה, כי אם גם באספקת ציוד חורף, בעיקר מכשירי חימום ומעילים. באחרו ־ נה, כשהיינו מגיעים לבתיהם של אותם קשישים וניצולי שואה, נתקלנו בתופעה לפיה הם לא מפעי ־ לים את מכשירי החשמל שסיפקנו להם. כששאלנו אותם לפשר הדבר, הם הסבירו לנו שעומדת בפניהם הברירה או להפ ־ עיל את תנור החימום או לרכוש אוכל ותרופות. אז כדי לשרוד הם בוחרים לר ־

זועקים לעזרה

ניצול שואה: "המחירים עולים, אבל הקצבה לא עולה בהתאם, אז ברור שהמצב קשה"

11.2.2022 ˆ ידיעות הנגב 12