נגב 11.02.22

"לשמחתי ולמרות הכאבים, הצלחתי לסיים את התחרות", הוא אומר בגאווה. מהווים מודל לזוג שעושה פעילות ספורטיבית עצי ־ מה שכזאת יש שותף לא שגרתי: צ'אבי, הכלב המשפחתי שהצטרף לאורח החיים הזה. "כשאנחנו יוצאים לאימון בוקר, צ'אבי כבר יודע אם זה ריצה או אופניים", מס ־ פרת סיגל בגאווה. "כאשר זו ריצה הוא מגיב בהתלהבות. ואם אנחנו לא לוקחים אותו, הוא ממש בוכה. היום הוא פחות בכושר כי הוא כבר בן שמונה, אבל בעבר הוא היה עושה איתנו את כל האימונים. הוא גם נפצע כמה פעמים. יום אחד הוא התייבש בשטח, ומאיר נאלץ להרים אותו על הגב לאורך כחמישה קילומט ־ רים. האמת פחדנו שהוא ימות. מזל של ־ מאיר היה לו כוח אחרת אני לא יודעת מה היה קורה ומה היינו עושים". מאיר וסיגל מעידים שמאז ומתמיד היו קרובים זה לזה, והספורט המשותף קירב ביניהם עוד יותר. "זה נותן לך הערכה וגאווה אחד לשני", מסבירה סיגל. "מאיר עוזר לי בתור מי ־ שהי שיותר חלשה ממנו פיזית, ובשבילי התמיכה הזו מאוד חשובה. כשהוא מחכה לי בקילומטרים האחרונים, מכוון אותי ועוזר לי - זה דבר מדהים". "יש פה הרבה מאוד תמיכה, עזרה וסיוע. זה לא פשוט", מוסיף מאיר. "אתה מבין מה עובר על בן הזוג שלך בלי לדבר איתו. אם אין לך תמיכה מהבית, זה חתיכת בעיה". הייתם ממליצים לזוגות אחרים להיכנס לספורט הזה ביחד? מאיר: "בוודאי, אין שאלה. אנחנו מהווים איזשהו מודל. מי שרוצה יכול". סיגל: "אם אני יכולה אז כל אחד יכול. הרבה נשים פונות אליי אחרי שהן רואות אותי מתאמנת. הן יודעות שאני לא איזו ספורטאית על, אלא בחורה פשוטה מהשורה. כשרואים שאני מגי ־ עה להישגים, אז אני נשאלת המון שא ־ לות. לשמחתי, בשנים האחרונות הרבה אנשים מתחברים לספורט ולתחרויות. אני יכולה להגיד שזה מאוד מומלץ לגוף ולנפש". סיגל: "כשרואים שאני מגיעה להישגים, אז אני נשאלת המון שאלות. לשמחתי, בשנים האחרונות הרבה אנשים מתחברים לספורט ולתחרויות. אני יכולה להגיד שזה מאוד מומלץ לגוף ולנפש" מאיר: "אני התחלתי ראשון עם האימונים בתחום הסיבולת בעוד סיגל כל הזמן עסקה באירובי, פילאטיס, וכדומה. לאט לאט חשפתי בפניה את הספורט שהכרתי. היא נכנסה לקבוצת ריצה שלנו, והשאר כבר היסטוריה"

מאיר, סיגל וצ'אבי. הכלב המשפחתי | משתתף באימונים צילום: הרצל יוסף

אז באותה תחרות הוא סיים בין הרא ־ שונים את מקצה השחייה, ומיד כשיצא מהמים עלה על האופניים כדי להתחיל במסלול הרכיבה. "רגע לפני שהתחלתי לרכב הכנתי לי משקה איזוטוני", הוא מספר. "משום מה חיזקתי אותו עם שני ג'לים. זו פעם ראשונה שעשיתי את זה, וזו טעות כי אסור לאכול או לשתות דברים שאתה לא מכיר. זה עשה לי ריאקציה בבטן. זה לא עניין של שירותים או משהו כזה. הבטן שלי התנפחה והייתי צריך לרכב ק"מ כשאני עם כאבי 42 ק"מ ולרוץ 180 ק"מ של ריצה חלפו 15 תופת. רק אחרי הכאבים". מאיר מספר כי באותם רגעים הוא ניהל מלחמה עם עצמו. מצד אחד, רצה לע ־ צור ולפרוש מהתחרות בגלל כאבי הבטן, אולם מצד שני, התעקש לסיים את הת ־ חרות הראשונה שלו.

לתחרות עלינו על איזה הר כדי להתא ־ ק"מ. במהלך 30 מן בריצה למרחק של האימון החל פתאום לרדת שלג, וזה משהו שאף פעם לא התמודדתי איתו. המסלול היה לצד תהומות עמוקים, ואם זה לא מספיק הרי שהזהירו אותי שייתכן שאפגוש דובים בדרך. אני ממש נלחצתי ופחדתי. הרגשתי שאני במשהו כמו הישרדות. מהאדרנלין שיצר הפחד סיימתי את האימון בצורה הכי טובה שאפשר". מאיר מספר על תחרות באוסטריה אותה צלח בקושי רב. "התחרות הרא ־ שונה שלי הייתה קשה הרבה יותר מב ־ חינה מנטלית מאשר פיזית", הוא מספר. "כשאתה עושה תחרות ראשונה, יש בך הרבה מאוד מוטיבציה, אבל אין לך את הידע ואת הניסיון, כך שאתה עושה טעויות של מתחילים למרות שאתה מודע שאלו טעויות".

עה כספית לא קטנה". 4-5 לוי מסביר שהאימונים נערכים פעמים בשבוע במשך כמה שעות כל אימון, כאשר לפעמים יש צורך בלינה בשטח. "האימונים נערכים רק בחוץ: בטבע, בבריכה או בים", הוא ממשיך. "היינו כמעט בכל אזור בארץ כדי להתאמן: חרמון, מנרה, הרי ירושלים, מצפה־רמון, הערבה, אילת, ועוד". "במסגרת האימונים אתה צריך לדאוג לציוד ולמזון, למנוי לבריכה, לנסיעות בארץ ולחו"ל, לבתי מלון ואכסניות, ולתשלום על תחרויות", מוסיפה סיגל. "בקיצור, המון כסף". בני הזוג השתתפו בשנים האחרונות בעשרות תחרויות במהלכן עברו חוויות סוערות. "טסנו לתחרות ברומניה", נזכרת סיגל בחוויה יוצאת דופן. "במסגרת ההכנות

ידיעות הנגב ˆ 11.2.2022 63