נגב 11.10.24

ילד של הנגב "אני מחובר לתושבים" ר � ), נשוי ואב לא 53 תנ"צ אפי שימן ) בעה ילדים, מגדיר עצמו כ"איש הנגב משחר ילדותי". הוא נולד וגדל במושב תלמי ביל"ו, הסמוך לנתיבות. את ליר מודיו התיכוניים הוא עשה בבית הספר החקלאי בכפר סילבר. "אם לא הייתי שוטר", הוא מציין, "הייתי חקלאי. אני אוהב את עבודת האדמה". שנה הוא משרת במשטרה, 30 מזה כשבתחילת הדרך הוא שימש כשוטר סיור בתחנת משטרת ערד. בהמשך הוא מונה לסגן מפקד תחנת משטרת דימור נה ולראש משרד קהילה ומשמר בתר חנת משטרת באר־שבע. בהמשך הוא פיקד על תחנות המשטרה בנתיבות, בשדרות ובבאר־שבע. טרם מינויו למפקד מרחב הנגב, שימש תנ"צ שימן כמפקד מרחב שומר רון, כמדריך ראשי במכללה לשוטרים וכסגן מפקד המכללה. לאחר השביעי באוקטובר הוגדרה אופקים, עיר מגוריך, כ"עיר של גי־ בורים". שנה אחרי, מה התחושה? "אני מרגיש בן בית באופקים. אני מרגיש כאילו שנולדתי כאן. אני מחור בר גם לתושבים, גם לפרנסי העיר. האירוע שעברנו כאן הוא קשה מאוד. בסופו של יום, אופקים היא עיר משר פחתית ומחבקת וכשאתה רואה בכל מקום ציוני זיכרון לשוטרים, לוחר מים ואזרחים שנפלו בלחימה בשביעי באוקטובר, זה קשה. הסלוגן 'עיר של גיבורים' נקנה בדם, זה נקנה במשפר חות שכולות. זו זכות של גיבורים". בעוד שבשבועות הראשונים שלאר חר המלחמה זכתה המשטרה להוקרה ולהערכה ציבורית בשל גבורתם של השוטרות והשוטרים באירועי השביר עי באוקטובר, הרי שככל שחלף הזמן תדמיתה של המשטרה הולכת ונשחקת והיא נקשרת יותר ויותר לחיכוכים מתמידים עם מפגינים, הפגנת אלימות כלפי מפגינים, בהם גם בני משפחות של חטופים, ומנגד, גם לטענות לפיהן הופכת המשטרה ל'משטרה פוליטית', כשבאחרונה נרשמת פרישה של לא מעט ניצבים משירותם במשטרה. ולא תדמית המשטרה "תפסיקו לחבוט בנו"

תנ"צ שימן (שני משמאל) עם נצ"מ יצחק בוזוקשוילי ז"ל, נצ"מ ג'יאר דוידוב ז"ל וסנ"צ יורי מזובובסקי

צילומים דוברות המשטרה | עם יצחק בוזוקשוילי ז"ל

הזכרנו את תחושת הציבור באשר לחוסר ביטחון אישי וחוסר משילות כפי שהובטח. "אני אומר לציבור, שאני לא אחראי למשילות", מציין תנ"צ אפי שימן, "אני אחראי על משילות משטרתית. משילות במובן הרחב של המושג, אני מדבר על משרדי הממשלה השונים כפריזמה רחבה. המשטרה היא 'חדר המיון הקדמי של החברה הישראלית' ובכל דבר האצבע מופנית למשטרת ישראל, אם בתחומי החינוך, בתרבות, בבריאות ובשיכון אין תוכנית לעשרים שנה קדימה, אז הכל מתנפץ על משטר רת ישראל. הטבלה לא משקרת. העיר באר־שבע היא אחת הערים הבטוחות כיום בארץ. הנגב הוא ממש לא 'החצר האחורית של המדינה'. הנגב הוא גם לא 'הדרום הפרוע'. זה מושג שהיה אולי מתאים ללפני עשרות שנים. הנגב הוא אזור בטוח ומהווה עתודה אנושית של המדינה. אני מרגיש בתפר קידי כציוני. אני מרגיש כאחד מאבני היסוד לקידום הנגב". אבל מה באשר לתדמית המשטרה שנשחקת בחודשים שלאחר המלח־ מה? "עד השישי באוקטובר, להזכירך, היה אז תחביב לאומי לחבוט במשטר רה. השמיעו אמירות בגנות המשטרה. בהיבט האישי זה גרם לי למרמור גדול ולאכזבה רבה כי אני יודע מה השוטר רים עושים. מגיע השביעי באוקטובר והמשטרה הופכת לגיבורת ישראל, ובהבל פה, כעבור מספר חודשים כל זה

נשכח. איזה זיכרון קצר יש לנו? מספיק עם הניגוח הזה במשטרה. מה שמעניין אותי זה האזרח שיחיה בבטחה בנגב, שיחיה כאן בשלום ובצורה מיטבית. גם אצלנו יש הפגנות ומחאות. זכות ההפגנה היא לגיטימית, הכל במסגרת החוק. לא זכור לי אירוע חריג במרחב הנגב. מי שאחראי על מינויים במשטר רה זה בסמכות המפכ"ל והשר לביטחון לאומי. אני מתעסק במרחב הנגב". פני העתיד "עם הרגליים בקרקע" לפני למעלה מארבע שנים, עם סיום תפקידו כמפקד תחנת באר־שבע, בראיון שקיימנו אז עם תנ"צ אפי שימן, הוא ציין בתשובה לשאלה לאן פניו מועדות, כי "אני מסוג האנשים שיש לי שאיפות, אבל עם שתי רגליים על הקרקע. לבוא ולומר לך איפה אני רואה את עצמי, זה יישמע יומרני מדי". השבוע, לאחר שנה בתפקיד מפקד מרחב הנגב, מציין תנ"צ אפי שימן, כי "האמירה שלי מלפני ארבע שנים מתחזקת אחרי השביעי באוקטובר. אתה לא יודע מה צופן לך העתיד. אני שואף לקידום אישי ומקצועי במשר טרה. מה שמעניין אותי בעת הזו, זה מרחב הנגב. אני עדיין עם שתי רגר ליים על הקרקע, יצוקות עוד יותר מאשר לפני ארבע שנים. מה שיחליטו מפקד המחוז, המפכ"ל והשר לביטחון

לאומי ולאן שהם יפנו אותי, לשם אני אלך. חלום חיי בתחילת הדרך היה להיות מפקד מרחב הנגב. ראיתי בזה את משאת נפשי. אני רוצה להתקדם. אם נדמיין את האוורסט, אני נמצא כיום בפיסגה. להיות מפקד מרחב נגב, זה תפקיד חיי. מה יילד יום? אלוהים יודע". במהלך הראיון עימו, כבר הזכרנו, ניכרת לחלוחית בעיניו של תנ"צ אפי שימן. קצין המשטרה הוותיק, שכבר חווה במהלך השנים אירועים קשים, לא יכול להסתיר את התרגשותו כשהוא נזכר באירועי אותה שבת שחורה. "התמונות מאותה שבת של השביעי באוקטובר", הוא מציין, "חרוטות ועוד יהיו חרוטות בעיניי עד אחרון ימיי. אלה תמונות שאי אפשר להתנתק מהן. זו מלחמה ברמה הלאומית שמדינת 1,500 ישראל לא חוותה מעולם. מתוך מהם 1,200־ שוטרי המרחב, אני מכיר כ באופן אישי. 'בזוקה' וג'יאר דוידוב היו קצינים צעירים אצלי בנתיבות ובבאר־שבע במעלה תפקידים שעבר רתי. לראות פקודים שלך נופלים, זה חורט את הלב. ללחלוחית בעיניים יש משמעות אדירה לא רק שנה אחרי, 30 ואני מאמין שתהיה לה משמעות גם שנה אחרי. מאחורי האנשים ששילמו בחייהם יש משפחות ויש יתומים והורים שחרב עליהם עולמם. מלחמת 'חרבות ברזל' תישאר לעולם בתוכי כסוג של פצע מדמם, שיילך איתי עד אחרון ימיי". את הלב. ללחלוחית בעיניים יש משמעות אדירה לא רק שנה אחרי, ואני מאמין שתהיה לה משמעות שנה אחרי" 30 גם על אובדן החברים: "לראות פקודים שלך נופלים, זה חורט

"התמונות יהיו חרוטות בעיניי עד אחרון ימיי"

תנ"צ שימן (מימין) עם סנ"צ ארקדי שוסטר, מפקד תחנת העיירות, לפני הפריצה לבית משפחת אדרי צילום: | באופקים דוברות המשטרה

11.10.2024 ˆ ידיעות הנגב 58