נגב 12.01.24

המירוץ להצלת חיים מדינה במלחמה מישהו מטפל בך

החייל שנפצע קשה מאוד ונמצא בימים אלה בשיקום השוטר ‰ הטיפול בחטופה ששוחררה משבי החמאס ‰ ‰ הפצוע שסייע לחייל הבודד שהיה מאושפז לידו העובדת הסוציאלית שפונתה מביתה ושמעה מהחיילים ארבעה אנשי ‰ הפצועים על חילוץ מכריה וחבריה צוות מהמרכז הרפואי "סורוקה" מספרים על הטיפול על הימים הקשים והרגעים ‰ הנפשי והגופני בפצועים ועל הכוח שהם ‰ על תחושת השליחות ‰ המרגשים מלאכים בלבן ‰ מקבלים מהמטופלים שלהם

מאיר // צילום: הרצל יוסף – עודד בר

חלפו מאז כמעט מאה ימים השבת השחורה ששינתה את פניה של מדינת ישראל. אחד האתגרים שהמדינה, בכלל, ומערכת הבריאות, בפרט, מתמו־ דדים איתם בימים אלה, הוא הכמות הב־ לתי נתפסת של פצועים ופצועות, בגוף ובנפש, שזקוקים לטיפול רפואי. המרכז הרפואי "סורוקה" הוא בית החו־ לים הישראלי שטיפל בכמות הגדולה ביותר של פצועים: רק ביממה הראשונה של המלחמה טיפלו הצוותים הרפואיים נפגעים, וגם בימים 700 של סורוקה בכ־ אלה, כמעט מאה ימים מאז פרצה המלח־ מה, בית החולים ממשיך לטפל בחיילים פצועים שמפונים אליו מהקרבות ברצו־ עת עזה. עוצמה וכאב "היינו במגה־אירוע. זה היה מטורף. היינו מוגבלים. שררה אז אי ודאות", נזכר השבוע מנהל מחלקה כירורגית ב' במרכז הרפואי סורוקה, פרופ' ג'ילברט סבג, באותה שבת שחורה. "אני עוסק 15 בתחום הכירורגיה לא מעט שנים, וב־ השנים האחרונות אני גם אחראי לשעת חירום בבית החולים, וזה האירוע הגדול ביותר שחוויתי בכל הקריירה שלי. מעו־ לם לא היינו חשופים לאירוע כזה, בעו־ צמה כזו ובקצב כזה".

"עצם הטיפול בפצועים זה מה שנותן לנו את הכוח. הפצועים הם בעצם היל־ דים שלנו. זו התמודדות לא פשוטה. מה שמרגש בכל הטיפול הזה הוא העובדה שכאשר הם מתעוררים מהניתוח הם לא מתעניינים במצבם הפיזי, אלא קודם שואלים על הצוות שלהם, על החברים שלהם, לא על עצמם. זה מה שנותן לנו כוח. אנחנו גם שואבים כוחות מהקשר שנרקם עם הזמן עם הפצועים ועם בני משפחותיהם. נכון שאנחנו עוסקים בט־ ראומות. זו התמודדות לא קלה, אבל לו־ מדים להתמודד עם המציאות הזו". יש מקרה שזכור לך במיוחד? "הגיע אלינו חייל שנפצע באורח קשה ביותר בגזרת עזה. מדובר היה בפציעה מורכבת מאוד שאף סיכנה את חייו. הוא נפצע בחזה, בבטן ובגפיים, ואנחנו נל־ חמנו על חייו עד שמצבו השתפר והוא הועבר מטיפול נמרץ למחלקה ואחר כך לשיקום. אין ספק שהלב מתרחב במקרים כאלה. יש תחושה עילאית שעשינו את זה ביחד, גם החייל הפצוע וגם הצוות הרפואי". החלק הקשה בטיפול כשד"ר אסף אקר, מנהל היחידה לט־ ראומה אורתופדית ב"סורוקה", מתבקש להצביע על מקרה מיוחד שנצרב בזיכ־

לדבריו, חייהם של רבים מהפצועים ניצלו בזכות הפינוי המהיר מזירות הלחימה לטיפול בבית החולים. "אנחנו למשימה", הוא מדגיש, 24/7 מגויסים "אנחנו מתייחסים לפצועים שלנו כאילו הם היו הילדים שלנו. בדיוק כמו לבני המשפחה שלנו". הלב מתרחב רבים מעובדי ועובדות המרכז הרפואי "סורוקה" מתגוררים ביישובי הנגב ועו־ טף עזה, וחלקם פונו מבתיהם בעקבות המלחמה. בימים אלה לרבים מהם יש גם בני משפחה - ילדים, אחים, אחיינים ונכדים, שנלחמים בעזה. כך גם בנו של פרופ' סבג. הייתה לך היכרות אישית עם חלק מהפצועים? "למזלי לא נתקלתי במצב כזה, אבל תמיד מקנן בך החשש שמא בין הפצועים יהיה מישהו שאתה מכיר אישית, בין שזה בן משפחה או בן של חבר קרוב שלך. הבן שלי למשל נלחם עכשיו בעזה, אז ברור שיש חשש כזה. יש גם חשש לגבי בנים של עמיתים שלי ושל חברים שלי. עם זאת, צריך לזכור שכל פצוע הוא עולם ומלואו". מהיכן שואבים את תעצומות הנפש במקרים האלה?

פרופ' ג'ילברט סבג: "מה שמרגש בכל הטיפול הזה הוא העובדה שכאשר הם מתעוררים מהניתוח, הם לא מתעניינים במצבם הפיזי, אלא קודם שואלים על הצוות שלהם, על החברים שלהם, לא על עצמם"

8

12.1.2024 ˆ ידיעות הנגב