נגב 13.05.22

"בכל פעם שאני מחזיקה למטופל את היד, אני חשה שאני במקצוע הנכון" - בשיתוף סורוקה מרכז רפואי אוניברסיטאי -

בי - ומיד נעניתי בחיוב. הבנתי שהכל מלמעלה, מעין סגירת מעגל, ומקום טוב להתחיל את הקריירה הניהולית שלי. "כסגנית מנהל הסיעוד במחלקה אני אחראית על רווחת הצוות והמטופלים, כולל הלוגיסטיקה - זמינות ותקינות הציוד הרפואי לצוות. כאשר מנהל הסיעוד בחופשה או במילואים אני מחליפה אותו בניהול השוטף, כולל סידור העבודה לצוות. התפקיד מעניין וכולל תחומים רבים והמון פרטים קטנים". מה נותן לעבודת האחיות משמעות כה מיוחדת? "תפקידנו להנגיש למטופלים את הטיפול והמידע הרפואי, לקשר בינם לבין הרופאים, להבהיר להם מושגים ופרוצדורות, להפחית את חוסר הוודאות, החששות והחרדות. בנוסף לטיפול התרופתי, תפקידנו לדאוג לרווחת המטופלים, כי כאשר למטופל קר, כאביו יחמירו, הוא לא יהיה רגוע ולא יהיה פנוי להחלמה. בתפקידי כאחות אני הכי אוהבת להיות עם המטופלים. לפעמים כשאני בעבודה בניהול, הקשר הזה חסר לי". מקרה שזכור במיוחד? "בכל פעם שמטופל צריך לעבור הוצאת נוזל ), טיפול שאני עברתי LP מעמוד שדרה (בדיקת בעת שאושפזתי במחלקה, אני מחזיקה לו את היד, ואומרת לו: 'גם אני עברתי את זה, אני יודעת מה אתה מרגיש, אני מבינה אותך, בוא ננשום ביחד, נירגע, עוד מעט הטיפול יסתיים'. ברגעים האלה אני חשה שאני נמצאת במקום הנכון, בתפקיד הנכון". כמדריכה קלינית של סטודנטים לסיעוד במחלקה שלך איזה טיפים את נותנת להם? "אני תמיד אומרת להם: 'שימו את עצמכם במקום של המטופל. דמיינו מה זה להיות במיטה עם טיטול, במיוחד למי שהיה אדם עצמאי, שמתמודד גם עם תסכול וכעסים, ואז הטיפול יהיה יותר אמפתי; תגדילו ראש; ותמיד תעזרו אחד לשני. צוות המחלקה תמיד צריך להיות מאוחד'". את ובעלך באותו מקצוע. נותנים טיפים אחד לשני? "לעיתים אנו משתפים בחוויות ובתחושות. בעלי עידו עובד כיום בחצי משרה כאח בטיפול נמרץ לב בסורוקה ובמקביל מנהל את הקליניקה שלו לרפלקסולוגיה, אבנים חמות ופסיכותרפיה". והילדים? "הבת שלי תמיד אומרת לחברות שלה בצחוק: 'ההורים שלי אחים'"...

התנדבתי לשירות לאומי בחדר המיון בבית החולים בילינסון כעוזרת לאחיות ולרופאים. שם הכרתי את עידו, בחור חילוני שהיה אז סטודנט לסיעוד ותושב חיפה. בשלב הזה היינו רק ידידים ושמרנו על קשר טלפוני. "בתום השירות הלאומי חזרתי לאופקים והתחלתי ללמוד לתואר במדעי המעבדה הרפואית באוניברסיטת בן גוריון. הספקתי ללמוד רק סמסטר אחד וחליתי בדלקת קרום המוח והמוח. אושפזתי במצב קשה בסורוקה – לילה אחד בטיפול נמרץ ושבועיים במחלקה הנוירולוגית. אני זוכרת כאבים, פעמים ביום (עירוי אנטיביוטיקה 4 הקאות, דקירות לווריד), חולשה נוראית, חוסר אונים וחוסר תפקוד, 22 ובעיקר תחושה קשה של בחורה צעירה בת שנזקקת לסיוע בפעולות היומיומיות הכי פשוטות. "שם נחשפתי לעבודתם של האחים והאחיות. באחד הלילות, אחות הגיעה לחבר אותי לעירוי. היא העירה אותי מהשינה, הושטתי לה את הזרוע באופן אוטומטי ושאלתי אם היא יכולה להביא לי כוס מים. היא השיבה לי 'בטח, בשמחה', וממש שמעתי את החיוך שלה. היא הביאה כוס ועזרה לי לשתות, וברגע הזה עשיתי את התפנית בחיי המקצועיים. החלטתי להיות אחות. ואכן, אחרי שהשתחררתי מהאשפוז פרשתי מלימודי המעבדה הרפואית. "בתקופת האשפוז וההחלמה בבית חידשתי את הקשר עם עידו. חודש לאחר מכן התארסנו. לאחר ) עברנו לגור בחיפה שם 23 שנישאנו (הייתי אז בת למדתי סיעוד בבית הספר לסיעוד בבית החולים בני ציון. במהלך שנת הלימודים השלישית ילדתי את בתי הבכורה. עשרה ימים לאחר הלידה כבר ניגשתי לבחינה בטראומה. . . אחרי שסיימתי את לימודיי התחלתי לעבוד במחלקה הפנימית בבני ציון. בעלי עבד אז כאח בטיפול נמרץ ברמב"ם. "אחרי שש שנים בחיפה עברנו לגור באופקים והתחלתי לעבוד במחלקה פנימית בסורוקה. עידו המשיך לעבוד תקופה מסוימת כאח ברמב"ם ובמקביל היה פרמדיק ומורה לסיעוד בבתי ספר לסיעוד ברחבי הארץ. "אחרי שלוש שנים במחלקה הפנימית (שם הגעתי למעמד של ראש צוות) קיבלתי הצעה לקידום – סגנית מנהל הסיעוד (האח האחראי) במחלקה שנה 11 הנוירולוגית. זו אותה מחלקה שבה אושפזתי קודם לכן, ומאז שהגעתי לעבוד בסורוקה לא הייתי מסוגלת להיכנס אליה בגלל הזיכרונות הקשים - הכאבים וחוסר האונים. מצד שני, זה היה מקום כל כך משמעותי בחיי, מבחינה אישית ומקצועית, מקום מעלות. 180- ששינה את חיי ב "כשהציעו לי את התפקיד במחלקה לנוירולוגיה, הייתי צריכה שנייה לנשום, נזכרתי באחות שהגישה לי כוס מים וסייעה לי לשתות, ובכל הצוות המדהים שטיפל

יוקרה פריירייך-שיין הייתה סטודנטית למדעי המעבדה הרפואית ותוך כדי לימודיה חלתה ואושפזה במצב קשה בטיפול נמרץ ובמחלקה הנוירולוגית בסורוקה. לאחר שנחשפה לעבודת האחים והאחיות החליטה לעשות הסבה מקצועית לסיעוד. כיום היא סגנית מנהל הסיעוד באותה מחלקה שבה שנה. "כאחות אני הכי 14 אושפזה לפני אוהבת להיות עם המטופלים. לסטודנטים לסיעוד שבמחלקה שלי אני אומרת: 'תמיד תשימו את עצמכם במקום של המטופל, וכל הטיפול יהיה יותר אמפתי"

אחות ,)36 ( וקרה פרי ירי יך-שי י ן י מוסמכת, מדריכה קלינית בעלת תואר שני בניהול מערכות בריאות ובוגרת קורס על-

בסיסי בטיפול נמרץ וכיום לומדת בקורס על בסיסי בשבץ מוחי. מזה שלוש שנים היא משמשת כסגנית מנהל הסיעוד במחלקה הנוירולוגית בסורוקה מרכז רפואי אוניברסיטאי. היא תושבת אופקים, נשואה ), אח בטיפול נמרץ לב בסורוקה, 43( לעידו פריירייך ובת שנתיים). 5 , בן 11 ואם לשלושה (בת 12 "נולדתי במושב תפרח במשפחה דתית אחרי שנות טיפולי פוריות. "אחרי שסיימתי את אולפנת 'איילת השחר' באופקים

17 ידיעות הנגב ˆ 13.5.2022