נגב 13.10.23

אופקים במלחמה:

העיר השלווה אופקים הפכה ביום שבת בבוקר כמעט ברגע לשדה קרב ‰ בני הזוג רחל ודוד אדרי הוחזקו שעות ארוכות בני ערובה בידי חמישה מחבלי חמאס חמושים ‰ חיילים ברחובות מנסים להחזיר את תחושת הביטחון לתושבים המפוחדים ‰ ושרון לסניק נאלצה ללדת את בתה התינוקת בלי בעלה החובש שנפצע בלחימה בעיר "זה היה כמו סרט אימה"

מה ואושפז במרכז הרפואי סורוקה. "בשבת בבוקר התעוררתי לאזעקה בשעה ", מספרת לסניק. "רצתי עם הילד 06:30 לחדר המדרגות ושמעתי את היירוטים ואת היריות. בהתחלה לא הבנתי, חשבתי שאני הוזה. עלינו לבית, התקשרתי לבעלי, חובש במד"א שהיה לקראת סיום משמרת לילה, ואני מספרת לו שיש קולות ירי ליד הבית בנוסף לאזעקות, והוא עונה לי שבמד"א לא מכירים דיווח על יריות. אני מסיימת את השיחה, שומעת אזעקה נוספת עם יירוטים. הבית רעד. החלטתי ללכת למקלט הציבורי, שם פגשתי את כל השכנים". במקלט לסניק התעדכנה במתרחש בחוץ. "התעדכנתי שיש כנראה חדירת מחבלים, יש יריות לכביש בפארק הילדים שהבן שלי משחק שם מדי יום. התקשרתי מהר לבעלי, לומר לו שיישאר בתחנה. הוא לא ענה לשיחות במשך כשעה. כבר התחלתי לדאוג ודיברתי עם מנהל התחנה במד"א אופקים. גם הוא לא ענה לי. שלחתי לו הודעה, ראיתי שהוא קרא את ההודעה ולא ענה לי. הבנתי שמשהו קורה. בינתיים, במקלט מתעדכנים בטלגרם על הז־ וועות המתרחשות בחוץ. השכנים הנמצאים במקלט נאבקים וסוגרים בחוזקה את דלת המקלט כדי לא לאפשר למחבלים להיכנס למקלט שבו אנחנו נמצאים". שלוש שעות לסניק ושכניה התבצרו במקלט הציבורי. "שמענו כל הזמן אזעקות, קולות ירי וצעקות בערבית 'אללה הוא אכבר', 'יהודים תמותו'. לאחר מכן חזרנו הביתה ונעלנו את עצמנו בבית. מנהל התחנה התקשר אליי וסי־ פר לי שבעלי נפצע 'בקטנה', אבל כשביקשתי לדבר עם בעלי נאמר לי שהוא לא בהכרה. מיד התחלתי לבכות. הסתגרתי בבית עד יום שני אחרי הצהריים, עד שהתחילו צירים. נס־ ענו לסורוקה, קודם לבקר את בעלי במחלקה האורתופדית, שם הוא אושפז עם פצע ירי קשה ברגל ורסיסים בפנים. רציתי לראות שהוא בסדר. משם הלכתי למיון יולדות. כל כך פחדתי ללדת בלי בעלי". ביום שלישי בשעה חמש בבוקר ילדה שרון ק"ג. "ילדתי עם שמחה 4.360 בת במשקל גדולה מהולה ברגשות מעורבים של הט־ ראומה שחווינו והדאגה לבעלי שמאושפז ולבן שלי שנשאר עם סבתא", היא מספרת.

עודד בר־מאיר

ימים קשים עברו השבוע על העיר אופקים, אולי הימים הקשים ביותר שידעה. אם בעבר בעת

מבצעים והסלמות ביטחוניות ספגה ירי של רקטות וטילים שנורו מר־ צועת עזה, השבוע, עם פרוץ מל־ חמת "חרבות הברזל", המציאות בעיר הייתה שונה לחלוטין. במקביל לירי רקטות וטילים חדרו לעיר חוליות מחבלים, ובמקום הת־ פתחו קרבות קשים ששיאם היה השתלטות של חוליית מחבלים על בית מגוריהם של דוד ורחל אדרי שהוחזקו שעות ארוכות בני ערובה עד שכוחות הביטחון חילצו אותם. "באו להרוג"

מדינה במלחמה עיר תחת מתקפה

רחל אדרי: "אני מודה לאלוהים שאני חיה. לא האמנתי. אמרתי לבעלי שאם נמות, נמות ביחד"

צילום: דוברות המשטרה | היערכות כוחות המשטרה לקראת הפריצה לבית באופקים

סיוע לתושבים המציאות המלחמתית נותנת את אותותיה בעיר אופקים. בהמשך לפגישתו של ראש עיריית אופקים, איציק דנינו, עם אלוף פי־ קוד העורף, וכדי להגביר את תחושת הבי־ טחון בעיר, המשיכו להציב בעיר מחסומים. כמו כן, החל מבוקר יום שלישי החלו להס־ תובב ברחובות העיר לוחמים וחיילי פיקוד העורף כדי לסייע בפעילויות הסברה ולחזק את חוסנם של התושבים. "נוכחות החיילים אינה נובעת מאיום או הרתעה אלא לצורך הגברת תחושת הביטחון וסיוע לתושבים", מציין דנינו וממשיך, "בנו־ סף, החל מיום שלישי בבוקר נפתח באופקים מרכז החוסן עבור תושבי העיר, אשר זקוקים לסיוע רגשי ונפשי בעקבות המצב. פסיכולו־ גים וצוותים יתנו מענה לכל מי שנחשף למ־ ראות הקשים ולכלל תושבי העיר". לידה תחת אש בתוך המציאות המורכבת נחשף סיפורה המ־ רגש של שרון לסניק, תושבת אופקים שילדה בת בלילה שבין יום שני לשלישי. בעלה של לסניק, פיטר, חובש מד"א במקצועו, לא יכול היה להיות לצידה בלידה כיוון שנפצע בלחי־

"המחבלים נכנסו דרך החלון בחדר השינה והעלו אותנו לקומה העליונה", משחזר השבוע דוד אדרי. "היה להם רוע לב, הם באו במטרה להרוג. המחבלים לא היכו אותנו, אך איימו עלינו שהם שהידים ושהם יהרגו אותנו. אני אחרי אירוע לב. כולי רעדתי והזעתי". רחל, אשתו של דוד, מוסיפה, "שאלתי את המחבלים אם הם רעבים. הכנתי להם קפה ועוגיות. הם התחילו לשיר שירים של ליאור נרקיס. הסחתי את דעתם. היינו מאוד קרובים למחבלים, אך ניצלנו. אני מודה לאלוהים שאני חיה. לא האמנתי. אמרתי לבעלי שאם נמות, נמות ביחד". שעות שבהן 15 בסופו של דבר, ולאחר חמישה מחבלי חמאס חמושים החזיקו בבני הזוג כבני ערובה בביתם, שוחררו בני הזוג אדרי בידי לוחמי הימ"מ. המ־ חבלים חוסלו. תושבי ותושבות אופקים אינם מסתירים את חששותיהם נוכח המציאות המלחמתית שאליה נקלעו בימים האלה. "הרגשנו מה זו תחושה של פחד מוות. אנחנו מתגוררים בשכונה שקטה בעיר ופתאום הפכנו לשדה קרב", מספרת תושבת השכונה שבה התרחש אירוע התבצרותם של המחבלים, "זה היה כמו סרט אימה".

שרון לסניק והמיילדת הילה צילום: | אזולאי דוברות סורוקה

שרון לסניק: "הסתגרתי בבית כשהתחילו צירים. נסענו ל'סורוקה', קודם לבקר את בעלי במחלקה האורתופדית. רציתי לראות שהוא בסדר. משם הלכתי למיון יולדות. כל כך פחדתי ללדת בלי בעלי"

צילום: הרצל יוסף | מכונית שרופה ברחוב הגפן באופקים

צילום: הרצל יוסף | שעות 15 רחל ודוד אדרי עם מפקדי תחנת אופקים. שוחררו אחרי

13.10.2023 ˆ ידיעות הנגב 18