נגב 15.07.22

מתוך "עוף דה רקורד". רקדנים, מוזיקאים ואפילו בונה גיטרות

דקות של סרטון שצולם 17 הוא בטייק אחד". למה החלטתם לצלם את הסר ־ טון בחניון? "בסופו של דבר המוטיב שחוזר על עצמו ברוב המקרים אצל אומנים עצ ־ מאים, וזה גם בגדול ההבדל בין אומנים עצמאים לאומנים מוסדיים, הוא שאומן עצמאי לא רוצה שמישהו יכתיב לו משהו לגבי האומנות שלו. אז בבוראס אנחנו מנסים לחשוף את האנדרגראונד, לחשוף אומנים שחלק מהאנשים עוד לא נחשפו אליהם, וחניון הוא לוקיישן מאוד מתאים לאמירה הזו". אילו תגובות קיבלתם? "אהיה כן. יש פרויקט אחר שהוצאנו לא מזמן וקראו לו 'רצף' - תערוכה דיגיטילית של מוזיקה ומחול. זה היה פרויקט שהיה קל להוציא החוצה כי מאוד ברור מה זה. בגלל זה מצאנו משרד יח"צ ועשינו קמפיין דיגיטלי והוא גם עשה הרבה מאוד רעש. הפרויקט הזה קיבל אייטמים במגזין בינלאומי למחול, התפוצצות מאוד מרשימה". ולגבי הפרויקט הזה? "בפרויקט 'עוף דה רקורד' יותר קשה להגדיר מה הוא בדיוק כי יש בו כל כך הרבה סוגים של אומנות. בגלל שעד שלא רואים אותו, קשה להבין אותו. קיבלנו תגובות מאוד מפרגנות ומת ־ עניינות, וזה מדהים בעיניי שדווקא פרויקט כזה, שבא מלמטה ועצמאי לגמ ־ רי, קיבל תגובות כאלה, וזה אפילו יותר מרגש אותי מההכרה של הפרויקט הקו ־ , 2022 דם. מאוד מרשים אותי שבשנת כאשר התרבות היא תרבות טיקטוק שתוך פחות מדקה אנשים מדפדפים, דקות 17 יש המון אנשים שישבו וצפו ב־ יותר מפעם אחת, בתוכן שיש בו אופרה ופלמנקו לצד תוכן יותר מודרני". חופש יצירתי טל לייבל, המפיק בפועל של "עוף דה רקורד", מספר על תפקידו בפרויקט. "אני עשיתי את מה שאני עושה בדרך כלל - הייתי אמון על כוח האדם, הפקה, ליהוק, תיאומים, וכל מה שקשור בנו ־ שא", הוא מציין. "אני שומר על האנשים גם בצילומים עצמם, והייתי בין הצלם לבין הבמאי ולבין כל האומנים, כדי שהכל יהיה מסודר וידפוק כמו שצריך". ציפיתם לחשיפה גדולה כל כך? "האמת שבפרויקט הזה פחות חש ־ בנו על החשיפה או מה זה יביא מרוב שהיה חופש יצירתי וחופש פעולה. אני

חושב שאנשים יותר הגיבו לנו על 'רצף' בקטע של 'וואו, העלו אתכם למאקו או כתבו עליכם באל.איי' יותר מעל התוכן עצמו. בפרויקט הזה אנשים הגיבו על התוכן ועל האומנות עצמה. הציפיות הן לעשות אומנות ולא משנה אם תהיה חשיפה או שיאהבו את זה, העיקר להביא את האמירה ולעשות אומנות איכותית. לא ידענו אם זה יצליח או לא, אבל זה לא שינה לנו ולא היה בראש מעייננו. העיקר האומנות". חיבורים חדשים ,) 42 האומן הרב־תחומי גיל נמט ( שהופקד על מלאכת הבימוי של "עוף דה רקורד", מספר על התהליך שעבר בפרויקט השאפתני. "היה מאתגר לד ־ חוס הכל לוואן־שוט. זה משהו שהוא לא פשוט, עשרות אומנים בחניון אחד", הוא מסביר. לדבריו, הפרויקט יצר חיבורים חדשים בין אומנים מתחום המחול לבין אומנים מתחום המוזיקה. "יצאו משם חיבורים שבלי זה לא היו קורים, כל מיני דברים כמו אומנים מתחומים שונים שפתאום עושים דברים ביחד מחוץ לפרויקט", הוא מציין. "היה כיף ומטורף לאגד את הכל ביחד". והבחירה בחניון כלוקיישן לצילו ־ מים? "החלטנו לצלם בחניון גם בגלל האמירה האומנותית של אנדרגראונד, אבל לפחות מבחינתי יש גם עניין שח ־ ניון הוא המקום שאנחנו בורחים אליו כאשר יש טילים, הוא המרחב המוגן, אז בעיניי זאת גם אמירה". למה החלטת לצלם את הסרטון בטייק אחד ולא בצילום רגיל? "בראש ובראשונה זה ממש כלכלי כי אין עריכה. שנית, זה היה אתגר מאוד מעניין, לתזמן את הכל, לחבר כל כך הרבה אנשים. אם הייתי עושה קאטים, לדעתי זה לא היה עובד בצורה שזה עבד בה". היה מאתגר לביים פרויקט רב מש ־ תתפים? "מבחינת כמות האומנים זה לא משהו שחדש לי. צריך להסביר לאנשים על פרויקט שהוא לא הכי מוגדר. אתה מדבר עם אדם ואומר לו 'אתה תגיע ואתה תפגוש רקדן על עמוד בזמן שאתה מנגן והכל בטייק אחד', אלה דברים שקשה להסביר במילים, אז אנשים היו צריכים לסמוך עליי שאדע להתאים את הכל, ושהכל יעבוד כמו שצריך".

טל לייבל: "הציפיות הן לעשות אומנות ולא משנה אם תהיה חשיפה או שיאהבו את זה, העיקר להביא את האמירה ולעשות אומנות איכותית" גיל נמט: "החלטנו לצלם בחניון גם בגלל האמירה האומנותית של אנדרגראונד, אבל לפחות מבחינתי יש גם עניין שחניון הוא המקום שאנחנו בורחים אליו כאשר יש טילים, הוא המרחב המוגן, אז בעיניי זאת גם אמירה"

לעשות עונה שנייה של הפרויקט, הם יצאו לדרך. "היו כל מיני רעיונות וגיל איתגר אותנו עם רעיון לעשות פרויקט של פרק אחד ארוך במקום המון פרקים קצרים. בסוף יצא 'עוף דה רקורד' שהוא 40 בעצם פרויקט שצולם בחניון וכלל אומנים מכל התחומים. רצינו פרויקט רב־תחומי. עשינו את הכל בטייק אחד, אין עריכה, אין כלום. התוצר הסופי

מסדרה של פרויקטים שהמטרה שלהם היא לקדם אומנות עצמאית. היה לנו פרויקט לפני כמה שנים שהצליח מאוד פרקים וכל פרק 24 שכלל As Is ונקרא היה ביצוע של אומן מסוים שביצע את השיר שלו בלוקיישן בבאר־שבע, כמו שהוא, בטייק אחד. מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל". חמד מספר עוד כי ברגע שעלה הרעיון

צוותי ההפקה בפעולה בחניון. "לחשוף אומנים שחלק מהאנשים עוד לא נחשפו אליהם"

ידיעות הנגב ˆ 15.7.2022 59