נגב 15.10.21

אהרון קול־צבר ז"ל. "נחשב לפטריוט צילום: | " באר־שבעי שי שמואלי

שחקן הפועל אהרון קול ־ צבר, , הלך לעולמו ביום 60 באר־שבע בשנות ה־ לאחר שלקה בלבו. 77 חמישי שעבר בגיל קול־צבר ז"ל השאיר אחריו בן, בת ושני נכדים. קול־צבר נחשב לדמות אהובה מאוד בעולם הספורט והחינוך בנגב. הוא שיחק במשך שש עונות רצופות בהפועל באר־ ק � ) והיה בורג מרכזי ב 1968-1962 שבע ) בוצה שעלתה לליגה הראשונה בישראל .1965 בשנת תחת 1944 קול־צבר נולד ברומניה בשנת י � עלה ל 1957 השם אהרון קוסלובר. בשנת שראל עם משפחתו שהתיישבה בקיבוץ גת הסמוך לקריית־גת. כשהיה נער החל לשחק , כשהיה בן 1962 כדורגל בקיבוץ, ובשנת , הוא אותר על ידי יו"ר הפועל באר־ 18 שבע באותה תקופה, מנחם פרלמוטר, ושו ־ ער הקבוצה, משה מלאך, כפוטנציאל גדול, וצורף לקבוצה מבירת הנגב. עם הגעתו להפועל באר־שבע הוא עיב ־ רת את שם משפחתו לקול־צבר, כפי שעשו כמעט כל שחקני הקבוצה בהחלטה של המאמן דאז יחיאל מור. זמן קצר לאחר מכן דבק בו הכינוי "קולצי". בראשית דרכו בהפועל באר־שבע, עוד לפני שהיו חומות סביב האצטדיון העירוני, אביו של קול־צבר נהג להגיע לכל משחק, עמד מאחורי הגדר שהקיפה את המגרש ונתן לבן שלו טיפים איך לשחק. בצבא שירת קול־צבר כמדריך כושר גו ־ פני, ולאחר שהשתחרר המשיך לשחק בע ־ .1968 מדת הקשר בהפועל באר־שבע עד הוא שיחק לצדם של גדולי השחקנים במו ־ עדון, כמו אברהם נומה, אליהו עופר, ג'קי דקל ומאיר ברד. במקביל להיותו שחקן בבאר־שבע השלים קול־צבר תואר ראשון בחינוך. "המפציץ" קול־צבר נודע בכינויו "המפציץ" בשל שערים 28 עוצמת הבעיטות שלו וכבש הופעות במדי באר־שבע. 110 ב־ "לקול־צבר הייתה בעיטת פצצה אדירה, ושוערים היו פוחדים ממנו", סיפר השבוע העיתונאי משה ניר. "מספרים שבאחד המשחקים שנערכו באצטדיון העירוני מטרים. 50 קול־צבר בעט כדור אדיר מכ־ השוער של הקבוצה היריבה אמנם הצליח להדוף את הכדור, אך מיד נשכב על הרצ ־ פה והתפתל מכאבים כיוון שנגרם לו שבר בעצם היד מעוצמת הבעיטה". כדורגל העבר אלון בן־דור סיפר לא פעם שבזמנו כאשר נפסק פנדל לזכות באר־ שבע הייתה המלצה לשוער היריב לברוח מהשער לפני ביצוע הבעיטה של קול־צבר כדי שחלילה לא יפצע מהעוצמה. "בזמנו קול־צבר נחשב לשחקן עם הב ־ עיטה הכי חזקה בארץ", מוסיף משה ניר, "למרות ששלום אביטן טוען עד היום שהוא השחקן הישראלי עם עוצמת הבעיטה הכי חזקה בכל הזמנים". מאיר ברד, שנחשב לאחד מגדולי שח ־ קני הפועל באר־שבע בכל הזמנים, מספר שקול־צבר היה המנטור שלו באמצע שנות ו � , בתקופה בה ברד עלה מקבוצת הנ 60 ה־ ער לקבוצה הבוגרת. ברד סיפר שהשחקן נעים ההליכות לימד אותו הרבה טכניקות

"אהרון היה איש משכמו ומעלה" שהלך לעולמו 60־ חבריו של אהרון קול־צבר, שחקן הפועל באר־שבע בשנות ה בשבוע שעבר, מספרים על אדם עם הילה מיוחדת סביבו, נעים הליכות ואיש חינוך בכל רמ"ח איבריו, שמיהר להעניק עזרה למי שצריך

נסים סספורטס: "קול־צבר תמיד עזר למי שצריך ותמיד נרתם כדי לתת עזרה. לא ידעו להעריך אותו בחייו ולתת לו את הכבוד הראוי, גם כי היה צנוע ונחבא אל הכלים" אורי בינדר: "בשנים האחרונות הוא היה מאוד מודאג ממה שקורה במערכת החינוך בישראל. אהרון טען כל הזמן שיש לבצע שינויים משמעותיים ולתת יותר סמכויות למנהלים"

לו י בי י זרמן

אוהדשרוף מאז שעזב את הפועל באר־שבע בסוף היה קול־צבר אוהד שרוף של 60 שנות ה־ הקבוצה. "עד יומו האחרון הוא נשאר אוהד הפועל באר־שבע, והיה צופה בכל משחק, אם במגרשים או אם בטל ־ וויזיה", סיפר בינדר. "הוא תמיד טען שצריך להשקיע יותר בשחקני בית אם רוצים מועדון חזק לטווח ארוך. הוא היה מאושר מאוד משלוש האליפויות הר ־ צופות, ותמיד אמר שהוא שמח שזכה לראות את זה". ה � הצטרף קול־צבר להנ 2006 בשנת לת עמותת אוה"ב, שהוקמה בבאר־שבע כדי לקדם את הפיכתה של הפועל לק ־ בוצה בבעלות האוהדים. בין השאר הוא וחבריו להנהלת הע ־ מותה היו האורחים של חברי הנהלת קבוצת ברצלונה כדי ללמוד מקרוב איך מנוהלת קבוצה ששייכת לאוהדים. "קול־צבר נהג לארח בביתו בשכונה ה' את הישיבות של העמותה", נזכר משה ניר. "הוא תמיד היה הקול המ ־ תון, ומי שנותן את העצות הטובות. האיש נחשב לפטריוט באר־שבעי. כל חייו הוקדשו לספורט ולחינוך. תהיה הייתה הילה סביבו כי היה אדם אינ ־ טליגנט, יפה תואר ומשכיל. הוא היה ז'אנר אחר לגמרי בעולם הכדורגל של ." 60 שנות ה־ במסגרת הקשר ההדוק שלו עם הפועל

באר־שבע נהג קול־צבר בשנים האחרו ־ נות לסייע בהתנדבות למנהל הקבוצה, אביתר אילוז, בכל הנוגע לנושאים לוגיסטיים כמו אשרות במשרד הפנים לשחקנים זרים, וכדומה. אילוז, שנכח בהלוויה והניח על הקבר הטרי זר פרחים בשם המועדון, סיפר לסובבים על אופיו הנוח וסבר פניו הנ ־ עימות של קול־צבר. בשנים האחרונות נהג קול־צבר לפ ־ קוד את משחקי הבית של הפועל באר־ שבע בכדורסל. לא בכדי כל שחקני הקבוצה, לרבות המאמן והבעלים, ליוו אותו בדרכו האחרונה. נסים סספורטס, מנכ"ל הוועד הפ ־ ראלימפי ומנכ"ל התאחדות ספורט נכים בישראל, ומי שהיה חבר קרוב של קול־צבר, נפרד ממנו בפוסט שפרסם: "תמיד מחייך, תמיד מסביר פנים. בצ ־ עירותי עקבתי אחרי ביצועיו כשחקן הפועל באר־שבע בהערצה. התקנאתי בבעיטה המושלמת שלו. לאורך השנים התיידדנו והפכנו לחברים. אני המום, כואב ודומע. היה שלום חבר מקסים". בהלוויה שנערכה בחמישי שעבר בבית העלמין החדש סיפר סספורטס כי קול־צבר היה איש נוח על הבריות שתמיד חייך. "תמיד הוא היה רואה את הכוס המלאה. קול־צבר תמיד עזר למי שצריך ותמיד נרתם כדי לתת עזרה. לא ידעו להעריך אותו בחייו ולתת לו את הכבוד הראוי, גם כי היה צנוע ונח ־ בא אל הכלים".

משחק, לרבות איך לבעוט מדויק וחזק לעבר השער. לאחר שעזב את הפועל באר־שבע בשנת שיחק קול־צבר בהפועל ירושלים 1968 והפועל אשקלון. עם פרישתו השלים קול־צבר תואר שני בחינוך, ואימן קבוצות באזור הדרום, ביניהן קבוצת הנוער הפו ־ על "השלושה" באר־שבע, הפועל מרחבים בית"ר אשדוד. קול־צבר היה מוכר כאיש חינוך מהשורה הראשונה. הוא שימש כמורה לחינוך גופ ־ ני בבאר־שבע ובקריית־גת, ניהל את בית הספר היסודי "עמית" בבאר־שבע, היה המפקח על החינוך הגופני במשרד החינוך, וניהל מתנ"סים בקריית־גת ובירוחם. "הכרתי אותו כאיש חינוך בכל רמ"ח איבריו", סיפר השבוע חברו הקרוב, העי ־ תונאי אורי בינדר. "בשנים האחרונות הוא היה מאוד מודאג ממה שקורה במערכת החינוך בישראל. אהרון טען כל הזמן שיש לבצע שינויים משמעותיים ולתת יותר סמכויות למנהלים. למשנתו, קודם כל היה צריך להכשיר מורים בתחום הדוגמה האישית והחינוך לערכים, ורק אחר כך למקצע אותם בתחום זה או אחר". בינדר מספר כי נהג לשבת עם קול־צבר בשנים האחרונות בשני פרלמנטים בעיר: של גמלאי אוניברסיטת בן־גוריון וגם של ותיקי באר־שבע. "אהרון היה אהוב על כל מי שהיה מגיע לשני הפרלמנטים האלה", הוסיף בינדר. "הוא היה אדם מיוחד. קול־צבר היה איש משכמו ומעלה".

ידיעות הנגב ˆ 15.10.2021 61