נגב 15.9.21

הקול משמיים

הבסיס של כולם בשני העשורים האחרונים, כשהמוזיקה הים־תי ־ כונית חזרה לקידמת הבמה, לא מעט זמרים העידו על עצמם שהם גילו את יכולות השירה שלהם בבתי הכנסת, שם ינקו לראשונה את המוזיקה. ליאור נר ־ קיס, משה פרץ, דודו אהרון, ועוד, כולם גדלו על פיוטי השבת עד שהפכו לזמרים מהשורה הראשונה. גם אלחייני מרגיש כך ואומר: "הפיוטים המוכרים ששרים על שולחן השבת עוזרים לך להתחבר, להכיר את המוזיקה, ללמוד ולשפר את היכולות שלך. הבסיס נמצא שם באופן חד משמעי". "בעיניי, בריא שזמרים גדלים בבית הכנסת", ממשיך אלון. "אני מכיר עד היום זמרים מהשורה הראשונה שלא יודעים לכוון את הנגנים שלהם לסולמות אלא מבקשים לנגן שיר מסוים והנגנים כבר יודעים את הסולם. התפילה מורכבת ממקאמים מוזיקליים, וזמ ־ רים שבאים מתוך בית הכנסת מכירים את זה. אלה היסודות". כשמזכירים את הפיוט המרוקאי, אי אפשר שלא לדבר על שירת הבקשות הנהוגה ביהדות מרוקו זה שנים ארוכות. בכל שבת, מפרשת בראשית ועד לק ־ ריאת פרשת זכור בימי חג הפורים, נוהגים בני העדה המרוקאית להשכים בשבת לפנות בוקר ולבוא לבית הכנסת. במהלך שירת הבקשות שרים פיוטי שבת, שירי ערגה לקדוש ברוך הוא, לארץ ישראל, ועוד. עבור הפייטנים שלנו, שירת הבקשות היא זיכרון יל ־ דות נעים ומתוק. "אפשר לומר ששם התחלנו כולם", אומר רווח. "אתה לומד לאהוב את זה. להגיע בשעה ארבע בבוקר לבית הכנסת, ולראות את המקום מלא באנשים זה מחזה יוצא דופן שגורם ללב לפעום בעוצ ־ מה. כולם התחילו שם". "אני זוכר שבת חורפית גשומה וקרה", נזכר אלון בחיוך. "הלכתי עם אבא שלי לפנות בוקר לשירת הב ־ קשות, כשהתארח הרב והפייטן המופלא וועיש־ניסים הכהן זצ"ל, ובית הכנסת היה מלא מפה לפה. ישבתי על הברכיים של אבא שלי, וזה זיכרון ילדות שחקוק בי חזק". מה השתנה בשנים האחרונות? רווח: "קם דור צעיר של פייטנים שגאה בזה. הבן שלי והוא שר מגיל צעיר. אני נותן לו את כל הכלים 11 בן שאני יכול. יש המון קבוצות בארץ של לימודי פיוט. בירושלים מלמדים ילדים את הפיוט המרוקאי. הלוואי שבהמשך תהיה קבוצה כזאת גם בבאר־שבע". מניינים מלאים נכון לרגע כתיבת שורות אלה, ציבור הפייטנים והמ ־ תפללים מקווה שמשבר הקורונה לא יפגע גם השנה במהלך התפילות ושכולם יוכלו להגיע לבית הכנסת. "ברוב עם הדרת מלך", אומרים הפייטנים, וכמובן שהארבעה ישמחו לראות כמה שיותר מתפללים בבית הכנסת, אם כי יש גם מי שמצא יתרונות במניינים הק ־ טנים שהיו בשנה שעברה בשל הגבלות הקורונה. "בשנה שעברה התפללתי בבית בעומר והעברתי שם את התפילה", מספר דלויה, "ואם לומר את האמת - זה יום הכיפורים שהכי נהניתי בו. זה היה ביתי ומרגש. אנשים שבאו להתפלל סיפרו לי אחרי התפילה שזו הייתה הפעם הראשונה שהם הגיעו ביום הכיפורים לבית הכנסת והחיבור לתפילה גרם להם לרצות ללכת לבית הכנסת, גם השנה". אלון מספר שבשנה שעברה הוזמן להיות שליח צי ־ בור בבית כנסת בנתניה. "הזמינו אותי לבוא. בסופו של דבר זו השליחות שלנו, להסתובב ממקום למקום, להביא ולהנחיל את המורשת לדורות הבאים. על הדרך מכירים גם אנשים חדשים, רואים קהילות חדשות, וזה כיף מאוד". "בשנה שעברה הייתי בבית הכנסת עם אבא של דביר, כשדביר הלך לעומר", מספר רווח, ושניהם צוחקים. "הייתה תפילה בקפסולות ושמרו על ריחוק. זה אומנם לא היה משהו אידיאלי, אבל זאת חוויה שנזכור. אני מקווה שאת השנה הקרובה נעביר במניינים מלאים ובתפילה מרגשת שתפתח שערי שמיים ושנוכל לשים את משבר הקורונה מאחורינו".

לשיר אותו אחרי תפילת מוסף. אנשים שהגיעו מוק ־ דם מאוד לבית הכנסת ביום הצום מוותרים על הפס ־ קת הצהריים ונשארים לשמוע אותו. אני נשאר איתם ושר אותו בתרגום למרוקאית. הפיוט מספר על תוח ־ לת חייו של האדם מגיל חמש ועד גיל מאה. מצמרר ונפלא בעיניי". אלחייני מספר שבכל יום כיפור הוא מתפלל בי ־ שיבת ההסדר בשדרות שבה למד. "שם מבצעים את הפיוט 'ונתנה תוקף', שהוא מורכב וקשה לביצוע", הוא אומר. "הוא מוכר בעיקר בקהילות אשכנז. הפיוט המופלא הזה נכתב על ידי רבי אמנון ממגנצא לאחר שעונה ונכרתו איבריו כשלא הסכים להמיר את דתו. האגדה מספרת שהוא הגיע לתפילת יום הכיפורים ולאחר תפילת מוסף אמר את הפיוט ונפטר. לאחר כמה ימים נגלה בחלום וציווה שילמדו את הפיוט. 'ונתנה תוקף' נהוג בעיקר בקהילות אשכנז, אבל יש לא מעט ספרדים ששרים אותו גם". חוצה גבולות אחת הסוגיות המעניינות שעולה בשיחה עם הפייטנים היא הפופולריות ההולכת וגוברת של המוזיקה הדתית, שחנן בן ארי וישי ריבו נמנים עם נציגיה הבולטים. "כמנהל תרבות יהודית בעיר אני חושב שאני יכול לנתח את התופעה הזו", אומר רווח. "מדובר על יוצ ־ רים וזמרים שלמדו מוזיקה ברמה גבוהה מאוד. בסופו של דבר לתוך התבניות המוזיקליות שלהם, הלחנים והעיבודים החדשים, הם יוצקים את עולמות התוכן שמהם הם הגיעו ושעליהם הם גדלו. הם שוזרים בצו ־ רה מופלאה את הווי החיים הישראלי לתוך עולמות התוכן הדתיים שלהם וזה פשוט עובד". אתה רואה את השירים האלה נכנסים למחזורי התפילה בעוד עשרות או מאות שנים? רווח: "זה אולי יפתיע אנשים, אבל אי אפשר לדעת. התפילה היא משהו שתוקן עם השנים לאחר חורבן בית המקדש. תפילת יום הכיפורים הראשונה הייתה שונה מהתפילה שאנחנו מכירים היום, ולכן אי אפשר לדעת מה יהיה בעוד שנים קדימה". אלון: "כמו שיוסי אומר, קשה בהחלט לדעת, אבל אני דווקא רואה את התמונה מהכיוון ההפוך. יש לא מעט שירים שבשנים האחרונות יצאו לאור והמקור שלהם הוא בבתי הכנסת. לפני כמה שנים ישי ריבו הוציא שיר שנקרא 'אוחילה לאל', שכל מי שנמצא בתפילת כיפור מכיר. אנשים שמעו את זה בפעם הראשונה, הבינו שזה חלק מהתפילה, ובזכות זה הגיעו לבית הכנסת. פונים אליי באמצע התפילה לפעמים ומבקשים שנבצע פיוט כזה או אחר בלחן המפורסם, גם אם הוא לא של העדה שלנו בדיוק כדי שאנשים יקבלו תחושה של משהו מוכר". דלויה: "כשאני מתכונן לתפילות, אני הרבה פע ־ מים מחבר לחנים מוכרים שאנשים מזהים למילים של התפילה. זה גורם לקהל הפחות מסורתי להתחבר למילים ולתפילה. יכול להיות שחבריי הפייטנים לא יאהבו את זה, אבל אם זה עושה את העבודה, אני חושב שזה תקין". "כזקן השבט", לוקח רווח שוב את רשות הדיבור, , שבהן גדלתי, הייתי חצוי בין עולם 70 "בשנות ה־ הצבריות לבין בתי הכנסת. בבית הספר הייתי שומע את המוזיקה של אותן שנים כמו רוק קלאסי, ובבית הכנסת כמובן את הפיוט, וחייתי בשני עולמות תוכן שונים. כיום, הפיוט חצה גבולות. הוא לא נחבא בבתי הכנסת אלא הפך לחלק מז'אנר מוזיקלי מקובל. זה התחיל עוד לפני השנים האחרונות והקרדיט מגיע גם לתזמורת האנדלוסית הישראלית שהפכה להיות חלק מהמוזיקה הישראלית. החיבור הזה גישר בין הפיוט למוזיקה".

חיים אלון: "יש לא מעט שירים שבשנים האחרונות יצאו לאור והמקור שלהם הוא בבתי הכנסת"

דביר דלויה: "אני הרבה פעמים מחבר לחנים מוכרים שאנשים מזהים למילים של התפילה. זה גורם לקהל הפחות מסורתי להתחבר למילים ולתפילה"

אופיר אלחייני: "אצלי בבית מוזיקה הייתה מוטיב מרכזי מאז שאני זוכר את עצמי. אבא שלי היה זמר שהופיע המון ואני הייתי מחקה אותו כשהוא היה מופיע"

יוסי רווח: "כל פייטן שעולה לדוכן ביום הכיפורים מטפל בגרון כדי להיות כשיר מבחינה קולית, אך לא פחות חשוב גם מבחינה רוחנית"

15.9.2021 ˆ ידיעות הנגב 50