נגב 15.9.21

הבוקר ההוא בסוף שנת 1973 היה עוד יום עבודה רגיל של הטרקטו ר ריסט יחיאל הררי מהיישוב אדורה בהר חברון. במהלך החפירות בדיונות בסיני נתקל הררי לפתע במצלמת אולימפוס ישנה. הוא שלף אותה מן החול ולקח אותה לביתו. לא היה לו מושג שמדו ר בר במצלמה שאבדה במהלך הפצצה אווירית על סוללת תותחים לא הרחק מתעלת סואץ ביום השמיני למלחמה. חלק מחיילי הסוללה נפצעו ונהרגו. הררי פיתח את סרט הצילום והדפיס את התמונות, וכיוון שלא ידע למי למ ר שנים 42 סור אותן שמר אותן בביתו. שכבו התמונות במגירה, עד שיום אחד, , הוזמן הררי, במסגרת 2016 בשנת פרויקט סיפורי חיים בארגון 'יד שרה', לספר את סיפורו. שם, לראשונה, שיתף את המראיין, יהושע יונה, גמלאי מבאר שבע, בסיפורה של המצלמה שהתגל ר תה באקראי ארבעה עשורים קודם לכן בדיונות החול. יונה, נסער מן הגילוי, יצר קשר עם 'בית התותחן' ושלח להם בדואר את התמונות המודפסות. בחלוף שנה נוספת הצליחה מערכת הביטאון 'תמיד תותחן' לאתר את חיילי הסוללה , יעקב בן זאב. 4 בעזרת מפקד צוות התמונות ששרדו את פגעי הזמן חשפו את סיפורה הטראגי של סוללה א' בג ר . פניהם של החיילים 329 דוד המילואים ניבטות מצילומים טבעיים, יומיומיים, של מי שלא מודעים לתופת שמצפה להם. הם נראים נחים, אוכלים, מתגל ר חים, צוחקים, אוחזים בנשק, משתרעים לצידו ומחפשים מחסה מפני השמש. איש מהם לא ידע שאלה יהיו התמונות האחרונות, ימים ספורים לפני ההפגזה שממנה לא ישובו חבריהם. "הספקתי לצלם רק תמונות" 56 ר � ) מ 70 בעל המצלמה, שלמה יהודה ( מלה, נהג קטר בגמלאות, היה אז קשר בנגמ"ש הפיקוד, מילואימניק צעיר בן צ � . "כמו תמיד לקחתי איתי את המ 22 למה שלי", הוא מספר, "מצלמת אולי ר מפוס קטנה ופשוטה שהכילה סרט תמונות. אהבתי 72 צילום של לצלם את החבר'ה בסוללה במצבים טבעיים. אף פעם לא ארגנתי אותם לצילום. הספ ר תמונות". 56 קתי לצלם רק את חבריו לסוללה תיעד יהודה מאז שגויסו למלחמה ביום כיפור: בתמונות רואים אותם נוסעים יחד באוטובוס שהסיע אותם לסיני, בשיחות על הדיונה, בעת מנו ר חה מתחת למשאית ולמרגלות התותח ובארוחות המאולתרות במסטינג או בקופסת שימורים. כולם היו אז צעירים, ארוכי שיער, כמיטב אופנת הימים ההם. ('רומח') הוקם 329 גדוד המילואים רק שנתיים לפני המלחמה. חיילי הג ר דוד שגויסו בשבת ירדו לסיני למחרת. חיילים - תותחנים, 70 סוללה א' מנתה קשרים, אפסנאים, נהגים, חובשים, צוות מחשב וכיתת חימוש. הם התמקמו במ ר רחק של שישה קילומטרים מהתעלה,

מצלמה 1974 הטרקטוריסט שמצא בשנת ישנה בדיונות בסיני לא ידע שגילה אוצר: התמונות שבתוכה סיפרו את סיפורם , שהותקפו 329 הטראגי של תותחני גדוד שנהשכבו 40־ יותרמ ‰ בידי מטוסיםמצריים התמונות במגירה ואיש לא ידע על קיומן השבוע הפגשנו את הלוחמים ששרדו ‰ את התופת כדי להביט יחד בצילומים - שהתגלו במקרה - ולשחזר את ההפגזה "אחרי ההפצצה ‰ שממנה לא שבו חבריהם לא עלה בדעתי לחפש את המצלמה. הייתי בטוח שהיא לא שרדה את האש", הסביר שלמה יהודה, שצילם את התמונות. "כשראיתי את התמונות זה הציף מחדש את כל הזיכרונות והגעגועים" / בנ י קימרו ן / / צילום: טל שחר /

מול מוצב המזח. "מייד התחלנו לירות על המטרות שלנו", מספר מתי אימבר בסוללה. 1 ) מהרצליה, מפקד צוות 70( "המשימה היתה לירות לעבר המעוזים שלנו שעל שפת התעלה, כדי לפגוע בחיילי הקומנדו המצרי שכבר צבאו על הגדרות ולאפשר את חילוץ הנצורים. בקשר שמענו את חיילי מעוז המזח זו ר עקים לעזרה ומבקשים שנפציץ אותם. ביומיים הראשונים ירינו בקצב מטו ר רף - מאות פגזים ביום. כשהתחמושת הלכה ואזלה נאלצנו להאט את הקצב. לימים נשאלתי על ידי אחד השבויים: 'למה לא יריתם עלינו? למה לא חילצ ר תם אותנו?' לך תסביר לו שלא היו לנו מספיק פגזים שמתאימים למשימה". הטריילרים עם התחמושת הגיעו רק ביום השביעי למלחמה. אנשי הסוללה פרקו כאלף פגזים וכמאה טון חומרי נפץ הודף. "לצערנו, קצין בכיר הורה לנו לרכז את התחמושת במתחם הסו ר ללה, בניגוד לכללי הבטיחות ולמרות מחאת מפקד הסוללה", מדגיש אימבר. "ככל הנראה המטרה היתה שהתחמו ר שת תהיה קרובה וזמינה לצורך מתק ר פה שתוכננה למחרת היום על סוללות הטילים המצריות שמעבר לתעלה". אלא שלמחרת, בבוקר היום השמיני, , הגיחו 9:24 באוקטובר, בשעה 13 שבת, מכיוון דרום שני מטוסי האנטר של חיל האוויר העיראקי, שנרתם לעזרת המצ ר רים. המטוסים חלפו מעל הסוללה בגו ר 20 בה נמוך, ירו עליה צרורות בתותחי מ"מ, שיגרו רקטות ופגעו ישירות באחד התותחים, במשאית התחמושת ובפגזים וחומרי הנפץ שנערמו במתחם. מרסיסי הפיצוצים נפגעו עוד שני תותחים שי ר צאו מכלל פעולה, ארבע משאיות תח ר מושת, משאית אספקה ונגמ"ש הפיקוד והבקרה. ארבעה מאנשי הסוללה נהרגו ורבים נפצעו. שבת של תופת "בשבת בבוקר הצוות שלי היה במ ר נוחה", מספר אלי פאר (פינסקי), בן . 3 ממושב נורדיה, שפיקד על צוות 70 "כמה מהחיילים אפילו הורידו נעליים. לראשונה מאז תחילת המלחמה קיבלנו אספקה טרייה וישבנו לאכול. פתאום אני רואה זוג מטוסים בגובה הדיונה, פונים לעבר הסוללה. רקטה אחת עברה ממש מעל הראש שלי ופגעה בחומרי הנפץ. הם התחילו לבעור כמו להביורים והציתו הכל, כולל התותח שלנו שהושמד. דר ר בנתי את כולם לברוח, ואחרי כמה דקות החלו ההתפו ר צצויות. פגזים עפו עד לגובה רב והתפזרו בדיונות שמסביב. חלק מהצוות נפצע קל מרסיסים קטנים שנחתו סביבנו". "התקלחנו כולנו עירומים עם , 4 ג'ריקנים", נזכר סגן מפקד צוות ), מאוניברסיטת 71 פרופ' יהודה באק ( סן־דייגו, ארה"ב. "אני ישבתי לבדי במשאית מספר מטרים מהתותח שלנו וקראתי ספר על מלחמת העולם הש ר נייה, ופתאום חשתי הדף עצום. באופן אינסטינקטיבי קפצתי החוצה, ויחד עם עוד כמה חיילים טיפסנו במדרון הגב ר עה החולית בזמן שהפגזים כבר התחילו להתפוצץ ורסיסים עפו מסביב". "בזמן שהמטוסים הגיחו מכיוון דרום",

למעלה: "שיחת סוללה". באמצע: ארוחה מאולתרת. למטה: מנוחת צילומים: שלמה יהודה, רפרודוקציות: שרון צור | הלוחמים

15.9.2021 ˆ ידיעות הנגב 54