נגב 16.02.24

שתהפוך לרעייתו, כשהשניים הכירו באמצעות חברה שנים שהם 14 משותפת בנצר חזני שבגוש קטיף. זה מתגוררים בנתיבות. ), גדלה בצפון הארץ. היא הגיעה 37 רעות בן־חיים ( לנתיבות בעקבות בעלה. עשר שנים היא שימשה כג־ ננת, ובימים אלה היא לומדת עבודה סוציאלית במכ־ ללת ספיר. רעות היא לא רק רעייתו ואם ילדיו של ספי, היא גם משמשת כעזר כנגדו בפעילות המחאה של תנועת "צו " וגם מגייסת לשם כך את ילדיה, כולל התינוקת בת 9 החודשיים וחצי, שנולדה להם במהלך המלחמה. זה בא לידי ביטוי בכך שבאופן טבעי היא מגיעה לאירועי המחאה ליד מעברי הגבול בכרם שלום ובניצנה כשהיא נושאת בזרועותיה את בתה הפעוטה. "היא יונקת כבר עכשיו", מציינת רעות, "את ערכי המחאה". כמי שמתגוררת עם משפחתה בנתיבות, בעוטף עזה, מציינת רעות כי "המחאה החזירה לנו את הכוח לי־ דיים. התחושה היא שיש לנו את הכוח לשנות וזכותנו לבוא ולתבוע ממנהיגי המדינה ליישם את המדיניות שבשמה הם נבחרו לשלטון. הקונספציה קרסה בשביעי באוקטובר. לנו יש את הכוח לומר למנהיגים שלנו - תתעוררו. התחושה היא שההנהגה שלנו לא התעוררה מאז השביעי באוקטובר". היכן תפסה אתכם השבת השחורה? "היינו באותה שבת בבית שלנו. התעוררנו מהאזעקות הראשונות. בהתחלה חשבתי שמדובר בעוד הסלמה ובעוד סבב לחימה לאחר שחלפו חמישה חודשים מאז מבצע 'מגן וחץ'. לא האמנתי בהתחלה שהאירוע הזה יחריף ויהפוך למלחמה של ממש. למעשה, מצאנו את עצמנו יוצאים מהבית באותה מוצאי שבת ופותחים במסע נדודים ועושים את דרכנו צפונה. בדרך הורדתי את ספי בבסיס של היחידה שלו והמשכתי בלי ספי במסע הנדודים שלנו, שכלל שהייה אצל אחי בגולן ומעבר לרעננה, שם ילדתי את בתי התינוקת. במסע הזה פגשתי את עם ישראל בגדולתו, כשאנשים טובים עזרו לנו לאורך כל הדרך". איך את מתייחסת ללחצים הבינלאומיים שמופע־ לים עלינו בקשר לסיוע ההומניטרי ולהמשך הלחי־ מה? "הלחצים מובנים. אנחנו לא מתעלמים מהם. אנחנו מבינים שיש לחץ, אבל מה שקורה היום זה לא סיוע הומניטרי לשמו. זו פשוט תחזוקת החמאס וחיזוקו לקראת הטבח הבא. אנחנו נמשיך במאבק ובמחאה עד להשבת אחרון החטופים". אי אפשר שלא להתייחס לפעילות שלכם במקביל לגידול שמונה ילדים. מהי הנוסחה לכך? "הילדים, מהתינוקת שלנו ועד לגדולים שביניהם, מגויסים לפעילות שלנו. כל אחד מסייע בדרכו וככל יכולתו. גם התינוקת שאני נושאת בזרועותיי במה־ לך ההפגנות מעניקה לי רוח גבית. ההתגייסות של הילדים מאפשרת לנו לפעול. בבית, הילדים הגדולים דואגים לאחיהם הקטנים ומטפלים בהם. בקטע הזה אנחנו רגועים". "העם שלנו", מסכמים ספי ורעות בן־חיים, כשהם בדרך לעוד פעילות, "מייחל לחוות חוזק, עוצמה וני־ צחון. מייחלים שהקבינט ייקח אחריות לביטחון התו־ שבים ושנוכל לשוב לבתינו ולא שנהיה במציאות לא בטוחה. לאורך המלחמה שמענו כל מיני הצהרות. אנחנו מבקשים שלא ישכחו את טראומת השביעי באוקטובר של מה שחווינו באותה שבת שחורה ושמנהיגינו יעמדו מאחורי הצהרותיהם". מה באשר לתמונת ניצחון מבחינתכם? נ � ' מדברים רק על מה שנמצא בקונצ 9 "אנחנו ב'צו זוס בעם. תמונת הניצחון לגבינו נתונה במחלוקת בעם. הקונצנזוס הוא שיש לנצח. יש מי שיגדירו זאת כמיטוט החמאס, החזרת החטופים ואף להתיישב בעזה. אנחנו הולכים על מכנה משותף רחב של החזרת החטופים, וביטחון ללוחמים ולתושבי עוטף עזה". 9 צו החזרת החטופים

רעות חיים: – בן

"גם התינוקת שאני נושאת בזרועותיי במהלך ההפגנות מעניקה לי רוח גבית. ההתגייסות של הילדים מאפשרת לנו לפעול. בבית, הילדים הגדולים דואגים לאחיהם הקטנים ומטפלים בהם. בקטע הזה אנחנו רגועים" ספי חיים: – בן "למעשה, הגרעין הראשון של תנועת המחאה הזו מנה בסך הכל שלושה אנשים - אשתי, בתי התינוקת ברית־ אהבה בת החודשיים ואנוכי. שלושתנו עמדנו במעבר כרם שלום ביומה הראשון של המחאה וביקשנו לחסום את מעבר המשאיות"

ספי ורעות בן חיים. "שמענו כל מיני הצהרות" , פרטיים 9 צילומים: צו |

לספי בן־חיים יש בטן מלאה על קברניטי המדינה. "לא יכול להיות שאנחנו מחמשים את האויב", הוא אומר, "בעוד החיילים שלנו מחרפים את נפשם בשדה הקרב ת � חטופים וחטופות מוחזקים במנהרות בעזה ב 136 ו־ נאים תת אנושיים ומסכני חיים. איך כל זה, למשל, מתיישב עם ההצהרות של ראש הממשלה ושר הביטחון ושרי הקבינט על לחימה בלתי מתפשרת וניצחון מוח־ לט? איך זה מתיישב עם ההכרזות על כך שאף טיפת מים וגרם של קמח לא יועברו לרצועת עזה עד קבלת מידע כלשהו לגבי החטופים? לא יכול להיות שהחמאס הוא שיקבע כאן את סדר היום". מה המסקנה שלך מכל המציאות הזו? "המסקנה היא שהנהגת המדינה צריכה לקחת דוגמה, למשל, מהחלטתה של ראשת הממשלה גולדה מאיר, שנה, 50 שבמהלך מלחמת יום הכיפורים לפני יותר מ־ היא התנגדה להעברת מים לאלפי חיילי הארמיה הש־ לישית המצרית, שהיו מכותרים על ידי חיילי צה"ל, עד אשר לא יוחזרו כל שבויינו. הגישה אז כלפי אויבינו היתה מאוד ברורה. גם כשלחצו אותנו ואיימו עלינו, למנהיגות שלנו היה עמוד שידרה חזק. העם צמא למ־ נהיגות שמשדרת שהעם שלנו יותר חשוב מכל אינטרס בינלאומי כזה או אחר".

משימה לאומית קריטית א � ", אלפי פעילים נוספים הת 9 מלבד תנועת "צו רגנו באחרונה לפעילות מחאה במסגרות שונות נגד כניסת משאיות הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, פעילות שהצליחה לא אחת למנוע את מעבר המשאיות דרך מעברי הגבול בכרם שלום ובניצנה. מאות פעילים, למשל, העבירו את סוף השבוע שעבר בלינה באוהלים שהוקמו במעבר כרם שלום כדי לוודא שאף משאית לא תיכנס לרצו־ עת עזה. הפעילים מתנועות "צעדת האימהות", "תורת לחימה" ו"אם תרצו", נערכו במקום לת־ פילת שחרית המונית מול שיירת המשאיות ומנ־ עו מהן את המעבר לשטח רצועת עזה. "נמשיך להגיע מדי יום", ציינה אחת הפעילות, "ולהישאר כאן מדי לילה עד שמקבלי ההחלטות יבינו שהעם מתנגד להכנסת משאיות החמאס ודורש את הפסקת מעבר המשאיות מיד. נמשיך לחסום אותן, כי רק כך החטופים יחזרו". לדברי יו"ר "צעדת האימהות", סימה חסון, "בז־ כות הפעילות העיקשת למניעת מעבר משאיות החמאס נבטיח ניצחון במלחמה והחזרת החטופים". ראש אגף משימות ארצי בתנועת "אם תרצו", מתן ג'רפי, ציין כי "הפעילות היא משימה לאומית קריטית לניצחונה של ישראל".

האישה שאיתו הכוח לשנות

ספי בן־חיים גדל בירושלים, למד בישיבת ההסדר בנתיבות, התאהב בעיר וגם הדביק באהבתו זו את מי

ידיעות הנגב ˆ 16.2.2024 33