נגב 16.06.23

מפעל חיים

שלי. הייתה קבוצת נשים שבאו לת־ מוך בקצב ופתאום הן התקרבו אלינו והתחילו לקלל. הן מסתכלות על אחת הרכזות שלי, עובדת סוציאלית, ואומ־ רות לה 'את מרוקאית, מה את עושה עם אלה?' והעובדת הסוציאלית המופתעת עומדת מול האלימות של נשים שבאו כביכול להגן על קצב. ואז אחת מסת־ כלת עליי ומשמיעה את כל הקללות ואת כל הסטיגמות על רוסיות, והבנתי שזה תחום שתמיד נשלם עליו מחיר". בשנים האחרונות, ובייחוד מאז החלה מחאת "מי טו", נחשפו הרבה פרשות של פגיעות מיניות, ואולם, גם היום, המתלוננות והנפגעות עדיין נאלצות להתמודד עם חוסר צדק רב. "אני רואה את חוסר הצדק כלפי נפגעות כי מצ־ פים מנפגעת שהיא תהיה מאוד כרונו־ לוגית ותספר את הנרטיב שלה, אבל היא רוצה לברוח מהחוויה, היא רוצה לצאת מזה, אבל בית משפט לא רואה את הרגש כי הוא צריך הוכחות. ונשים נפגעות במצב נפשי כזה שהן לא יכו־ לות לספק לבית משפט כאלה הוכחות, וזה כואב". ניקולאיצ'וק ממשיכה, "אני חושבת שאם אנחנו עם נבחר, השיפוטיות שלנו צריכה להיות יותר גבוהה, עם תרבות וערכים. זאת הייתה אולי אכזבה קשה שלי, שאין פרופיל לפוגע ואין פרופיל לנפגעת. ואז אתה רואה אדם מצדיק את הפגיעה". היכן אנחנו עומדים היום בכל הנוגע לאלימות נגד נשים? "בתחום הפסיכולוגיה החברתית יש התייחסות לתופעה שקוראים לה מטולטלת - מהתאהבות לשנאה. זה מה שקרה עם מחאת 'מי טו'. כשאנשים התחילו לדבר על זה שגם לי זה קרה. במדינת ישראל יש חוק של מניעת הטרדות מיניות, האמא של החוק הזה היא אורית קמיר, חברה ואישה שאני מאוד אוהבת. בארצות הברית אין כזה חוק, אז נשים, כדי להביא לצדק התחי־ לו לספר, אבל אז התחילה מגמה שא־ נשים כבר לא יכולים לשמוע ונמאס ולא מאמינים עד לשנאה ולאימרות כמו 'הנשים האלה מטורללות', 'ולא להאמין לנפגעות'". "אני ציונית" עוד נושא שמדאיג את ניקולאיצ'וק, כמו רבים אחרים, הוא הקיטוב בחברה הישראלית. "אני ציונית ואני מאוד אוהבת את המדינה. אני בוכה כשאני רואה את העימותים בהפגנות, אני לא אוהבת שום קיצוניות, לא קיצוניות בשמאל ולא קיצוניות בימין, אבל אין לנו ארץ אחרת. ומי שבא מגלות כמוני, צריכה להבין את זה. אנחנו לא יכולים לוותר על משהו ששלנו, אבל אנחנו צריכים להיות יותר טובים בתחרות מאחרים כדי שלא יחסלו אותנו, כדי שתהיה לנו זכות קיום". מה החלום שלך? "החלום שלי שתגיע לכאן מישהי שתיקח את המקום ושאני אהיה גאה בו יומיום, כי אם יקרה כאן משהו לא טוב, לי זה יהיה בלתי נסבל. אני חו־ שבת שאני ככה מזהה את הדור הבא, אני רוצה שיעבדו כאן נשים וגברים שמאמינים שאפשר לשנות את החברה, ואני אחפש לי משהו לעשות ולתרום מעצמי".

בבוקר ולסיים בארבע אחר הצהריים, זה צריך להיות בנשמה, בחיים שלה, משימה לחיים לתקופה ארוכה. כשאני , אהבת 16 מסתכלת על הילדה שלי בת חיי, רק המחשבה שמישהו יכול לה־ עיר לה משהו, להסתכל עליה בעיניים כאילו היא חפץ או חס וחלילה לגעת בה, זה הופך את החיים שלי בלתי נס־ שנה במקום הזה. אני 25 בלים כי אני יודעת מה המחיר שנפגעות משלמות על פתיחת הסוד או על שמירת הסוד, על הכל. וכשאני מסתכלת על אח שלה, זה אותו הפחד כי זה יכול לק־ רות גם לבן, וזה קורה גם לגברים והם שותקים עוד יותר ולא מבקשים עזרה. תמיד אמרתי שאני רוצה לילדים שלי ולנכדים שלי חיים אחרים". איומים בטלפון בכניסה למסל"ן תלויות תעודות הוקרה רבות, אות נשיא המדינה, מגן ראש העיר, יקירת העיר, ועוד תעודות הערכה, עדות לפעילות המבורכת של המרכז ולסיוע הרב שהוא מעניק למ־ טופלות ולמטופלים. אלא שלמרות פעילותו של מסל"ן בכל הקשור לה־ גנה על נפגעות, ובייחוד על מטופלות חסרות ישע, האלימות המינית לסוגיה עדיין משתוללת, והעבודה רבה מאוד. מה דרוש ממתנדבת כדי לדעת כיצד לסייע לנפגעות ונפגעי פגיעות מיניות ואלימות? "ראשית, כשחושבים שהגעתי לכאן מלאת ידע בתחום של פגיעות מיניות, אז זה בולשיט. הגעתי עם אותם מי־ תוסים כמו שהרבה אנשים, גם אנשי טיפול וגם אנשי מקצוע, מגיעים איתם למרכזי סיוע. לא היה לנו הרבה ידע בתחום של פגיעות מיניות, היה ידע מאוד מוגבל ומאוד פרימיטיבי, הרבה האשמת הקורבן ולא חשוב מה המק־ צוע. כאן אין משמעות למקצוע, כאן צריכה להיות מישהי שתביא את האר־ גון להישגים. היא תלמד, אני אעזור לה ללמוד את התחום כמו שעזרו לי ללמוד. את תחום הפגיעות המיניות לא לומדים רק באוניברסיטה, לא רק בפסיכולוגיה, לא בעבודה סוציאלית, רווחה ורפואה, היום אנחנו כבר יודעים 25 הרבה יותר. גם לנהל את השיח לפני שנה היה הזוי, הייתי מתראיינת ברו־ סית, אני היחידה דוברת רוסית במרכזי סיוע, ואז הייתי צריכה להתראיין עבור כל מרכז הסיוע ארצי. האיומים שקיב־ לתי, קללות, בעלי היה מרים את הט־ לפון בלי להגיב ושומע 'כלבה', 'פמי־ ניסטית מסריחה', 'מלמדת את הנשים לפתוח רגליים', כל מה שאתה רוצה. עברנו גם את זה, הבנתי מאיפה זה בא, זה בא מבורות של אנשים". היה אירוע או מקרה שהתקשית לה־ תמודד איתו? "אחד הנושאים שהיה לי מאוד קשה איתו היה קשור למשה קצב. הייתי אז עולה חדשה ומאוד התלהבתי שהוא נבחר לנשיא המדינה. הייתי באחד ממרכזי הסיוע, ואז בהתלהבות אמר־ תי 'ואוו, איזה אדם, הוא מפשוטי העם,

"בעלי היה מרים את הטלפון בלי להגיב ושומע 'כלבה', 'פמיניסטית מסריחה', 'מלמדת את הנשים לפתוח רגליים'. עברנו גם את זה, הבנתי מאיפה זה בא, זה בא מבורות של אנשים" "אני ציונית ואני מאוד אוהבת את המדינה. אני בוכה כשאני רואה את העימותים בהפגנות, אני לא אוהבת שום קיצוניות, לא קיצוניות בשמאל ולא קיצוניות בימין, אבל אין לנו ארץ אחרת"

ניקולאיצ'וק. מקווה למצוא מחליפה ראויה לתפקיד

ליזה ניקולאיצ'וק. "אני יודעת מה המחיר שנפגעות משלמות על פתיחת הסוד"

תופעת המטוטלת כשפרשת קצב התפוצצה, ליווה מסל"ן את אחת המתלוננות, אור־ לי רביבו (א' מבית הנשיא), ובתחילת משפטו של קצב, הפגינו ניקולאיצ'וק ומתנדבות מסל"ן בפתח בית המשפט כשהן לבושות בחולצות ועליהן הכי־ תוב "א'". "עמדנו שם ופתאום נכנס קצב עם אשתו גילה וראיתי את העיניים של האישה הזאת. בשבילי היא קורבן לאלימות של האדם הזה, לא יכולתי לראות את העיניים, ראיתי הלם, ראיתי ידיים רועדות, והוא מושך אותה", היא מספרת. "ואז הייתה חוויה מאוד קשה

חמוד, הוא יהיה לנו נשיא מדינה'. יוש־ בת לידי אחת המתנדבות באותו מרכז סיוע, מבוגרת, מסתכלת עליי ואומרת: 'איזו נאיבית את, עדיין כעולה חדשה עוד תלמידי הרבה. האדם הזה פוגעני, הוא בעייתי בתחום שלנו'. ואז היא סי־ פרה 'אנחנו מלוות אישה צעירה שהוא פגע בה בקריית־מלאכי, שהוא ממש סילק את המשפחה', ואני מסתכלת ושואלת אותה 'ואתן שותקות?'. היא השיבה 'אין לנו מה לעשות עם הבחורה, אם היא לא מוכנה להתלונן', וזה לפני שהתפוצצה פרשת קצב".

אלף פניות בשנה למוקד מסל"ן 14 לפניות של נפגעי ונפגעות תקיפה 24/7 המתנדבים במסל"ן קשובים מינית ואלימות במשפחה. אלף שיחות ופניות בשנה, כאשר מדי 14 למוקד הטלפוני מגיעות כ־ פניות חדשות, מדובר במספרים עצומים 3,000 שנה מתווספות עוד כ־ ובהיקף גדול בנוגע לאלימות לסוגיה. 6,000 נתון מעניין נוסף: מרכז נפגעי ונפגעות מינית ואלימות מקיים כ־ סדנאות חינוך, מניעה והסברה. ראוי להדגיש כי בתקופת הקורונה מספר הפניות הלך וגדל מדי חודש. , חודש 986 , הגיע מספר הפניות ל־ 2020 כך לדוגמה, בחודש פבואר פניות, ובחודש אפריל באותה שנה 1,012 לאחר מכן נרשמה עלייה ל־ . 1,960 מספר הפניות קפץ ל־ יש לזכור כי מרכז הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית ואלימות הוא הגדול והיחיד בנגב ומשתרע מקריית־גת ועד אילת.

16.6.2023 ˆ ידיעות הנגב 42