נגב 16.06.23

"בכל מבוגר יש נפש של ילד". אביבית שקד

משהו קורא בנגב

לכתוב כדי לא לשכוח בספרה "בדרך אל האור" יסמין פרח מבאר–שבע כותבת על ההתמודדות של בנה אור עם מחלת הלוקמיה "אני כותבת כדי לא לשכוח. אני כותבת כדי שכשהבן שלי יגדל הוא יידע מה הוא עבר ומה אנחנו כמשפחה עברנו. יש משפחות שקשה להן ובוחרות להדחיק ולמחוק מהזיכרון חלקים כאלה ואחרים מחייהן, אבל אני חושבת, בשונה מהאחיות שלך, שיהיה לך עוד פרק בעבודת שורשים. אני רוצה שתדע שהיו אנשים רבים, חברים ובני משפחה, שעמדו שם לצידך, לצידנו, התפללו לשלומך ודאגו לך מאוד, אנשים שבמסירות רבה סייעו לכולנו סביב

עטיפת הספר

תגובת שרשרת ספרה של אביבית שקד, תושבת באר–שבע, "חרוז אחד שחיפש לו בית", עוסק במסע של חרוז קטן שמחפש את ייעודו "נכנס החרוז לשיעור חשבון. ילד מול חשבונייה ישב ליד החלון. עלה החרוז על השולחן, התגלגל ליד הילדון ושאל: האם דרוש לך חרוז נוסף לפ־ תרון?". ,)41 ספר הבכורה של אביבית שקד ( "חרוז אחד חיפש לו בית" (הוצאת "אוריון"), שיצא לאור לפני כשנה, עוסק במצב שרובנו מכירים וחווים לאורך החיים - החיפוש אחר ייעודנו ואחר המקום שבו יראו אותנו ויקבלו אותנו כמו שא־ נחנו. "זהו סיפור על חרוז שמחפש בית", מסבירה אביבית שקד, תו־ שנה, שחקנית 15 שבת באר־שבע, יוצרת עצמאית זה יותר מ־ ובמאית של קבוצת התיאטרון הבאר־שבעית "קבוצצה". "החרוז מנסה לחפש את מקומו בשרשרת, בקופסת השימורים של חרוזי זיתים, בחנות התכשיטים או על שמלת כלה אצל התופרת. החרוז עובר מסע שבסופו הוא מוצא את מקומו באחד השירים כחרוז באחד הבתים. יש כאן משחק מילים והמון משמעויות למושג 'חרוז'. משחקי מילים תמיד העסיקו אותי. סיקרן אותי מה לעשות עם המילה 'חרוז' והסקרנות הזו הובילה לכתיבת הספר". מה המסר של הספר? "זה ספר שהוא משל לכולנו, ילדים ומבוגרים כאחד, שמחפשים בית, שמחפשים שייכות. מחפשים שיראו אותנו. בכל מבוגר יש נפש של ילד כל אחד מאיתנו מחפש את עצמו, שיאהבו אותו ושיראו אותו". זה בכלל רלוונטי בעידן העכשווי שבו ילדים קוראים פחות ספרים? "ספרים צריכים להיות אינטראקטיביים ולגרום לילד להיות פעיל. בספר הזה הילד הוא משתתף פעיל בסיפור. הוא כמו שחקן בתוך הסיפור. המאיירת בוגה נס שזרה את איוריה בעלילה שמ־ פעילים את דמיונו של הילד שמשתתף באופן אקטיבי בספר. אין דבר כזה ספרי ילדים. יש ספרים לאנשים. בסופו של דבר כל אחד מאיתנו הוא ילד". "זה ספר שהוא משל לכולנו, ילדים ומבוגרים כאחד, שמחפשים בית, שמחפשים שייכות. מחפשים שיראו אותנו" עטיפת הספר

השעון בזמנים הלא פשוטים הללו".

- ליפול ולהפיל את כל בני המשפחה איתי או לה־ תנער ולקרוא תיגר על המציאות. זו התמודדות של פעם בחיים". מה המסר של הספר? "מהמנהרה החשוכה הזו אנחנו נצא בראש מורם ובתקווה גדולה. הרגשתי שזו דרך חשובה ביותר לבטא רגשות. לא בחרתי להדחיק אלא לתעד את הרגעים הקשים ומתוכם צמחתי לרגעים טובים יותר". יש בכלל מקום לספרים מודפסים בתקופה שלנו? "הייתה לי אפשרות להנפיק ספר דיגיטלי במקום ספר קונבנציונלי בעלות זולה בהרבה, אבל לי אין ספק שלהחזיק ספר מודפס יוצר יותר קשר בין הקו־ רא לעלילת הספר, והוא גם יותר משמעותי. זה נכון גם לגבי ילדים וגם לגבי מבוגרים. אין כמו לגעת בדפים המודפסים".

), תושבת באר־שבע, 42 כך כותבת יסמין פרח ( נשואה ואם לארבעה ילדים, רכזת ומדריכה בגני החינוך המיוחד בבאר־שבע, בספר הבכורה שלה, ), על אותם ימים 10 "בדרך אל האור" (הוצאת מדיה לבנים, כהגדרתה, שבהם ליוותה את בנה אור, כיום בן שש, שלקה בלוקמיה לפני כשלוש שנים. זה אולי לא ספר ילדים קלאסי והוא פונה יותר אל ההורים שחווים מציאות דומה, אך עלילתו היא על ילד ומשפחתו המתמודדים עם מציאות קשה שכזו. "הדרך אל האור לא הייתה דרך מוכרת בכלל", מספרת פרח. "מצד אחד היה אור ומהצד האחר האור שלא מצאנו בקצה המנהרה. לאור שלנו נתנו את כל כולנו מתוך אהבה שאינה תלויה בדבר, אך הדרך לקצה המנהרה נראתה ארוכה ולעתים בלתי אפשרית. כלואים במנהרת זמן שלא זז. כאשר אור חלה, התמוטטו השמיים ואני עמדתי בפני בחירה

"לא בחרתי להדחיק אלא לתעד את הרגעים הקשים ומתוכם צמחתי לרגעים טובים יותר"

"התמודדות של פעם בחיים". יסמין פרח

16.6.2023 ˆ ידיעות הנגב 46