נגב 16.12.22

רגעים? "פחד נוראי. התחושה קשה מאוד. אשתי עדיין בטראומה מכל הסיפור הזה. זה מפחיד. זה איום ונורא. אלה לא חיים במדינה עצמאית. אין משילות. יתרה מזאת, אם לא ימצאו את מי שפגע בנו, אנחנו נצטרך לשלם את ההשתתפות העצמית לחברת הביטוח בגין הנזק שנ ־ גרם לרכב שלנו. מדובר באלפי שקלים". פחד אלוהים גם יפעת (שם בדוי), תושבת אחד היישובים הסמוכים לבאר־שבע, חוותה לפני כמה ימים חוויה מאוד לא נעימה כשנסעה בשעות הערב באחד מכבישי האזור. "לפני ימים אחדים נהגתי ברכבי כשהייתי בדרכי מבאר־שבע לדימונה", היא מספרת השבוע. "הכביש מואר, דו־ נתיבי לכל צד עם הפרדה בין הנתיבים, לכאורה אין כל חשש לנהיגה בשעות הערב. הייתי לבדי ברכב כשאני נוהגת בצידו הימני של הכביש ולפתע, משום מקום, רכב שנסע בנתיב השמאלי של הכביש נצמד אל הרכב שלי ובשנייה האחרונה חתך אותי עד שכמעט והתנ ־ גשתי בו. בזווית עיניי קלטתי שמדובר בשני צעירים שהיו ברכב. לאור המ ־ ציאות האלימה בכבישים, אפילו לא עלתה בי המחשבה לצפור להם או להעיר להם על הנסיעה הפרועה שהייתה יכולה גם להיגמר בתאונה. במקרים כאלה, אתה רק חושב איך אתה יוצא מהסיטואציה המפחידה הזו בלי שתיפגע. לא חשבתי אפילו לרגע לצאת מהרכב ולהתעמת עם אותם צעירים. כבר הרצתי בראשי תסריט, שאם אצא מהרכב אני עוד עלו ־ לה ליפול קורבן לאלימות פיזית. נעלתי את דלתות הרכב וקפאתי על מקומי תוך שאני מתקשרת לבעלי ומספרת לו את מה שאני חווה תוך כדי נסיעה. שעת ערב ואתה לבד ברכב. מי יודע, אולי עוד כמה דקות יחלוף על פנייך רכב נוסף ויעשה לך את אותו תרגיל". "התחושה היא שאתה נמצא ברולטה רוסית", ממשיכה יפעת. "היום חותכים אותך, מחר יסנוורו אותך, מחרתיים ית ־ נגשו ברכב שלך וזה עוד עלול להתדר ־ דר במקרה קיצוני לעימות אלים באמצע הכביש כשמישהו ישלוף סכין או נשק תוך איומים על חייך. כבר היו דברים מעולם. פרק הזמן עד שהגעתי למחוז חפצי נראה לי כמו נצח. פחד אלוהים". זו תחושה של רולטה רוסית

צילום פרטי | "הנוסעים ברחו מהמקום". הרכב הפוגע בסמוך לצומת משאבים

רפ"ק זיוון פריידין, דובר משטרת מרחב הנגב: "המשטרה פועלת בכל הכלים העומדים לרשותה על מנת להיאבק בתופעה הזו ולהביא לדין את החשודים במעורבות בכל אותם מקרים"

צילום פרטי | משאבים

דקות". הרכב של משפחת גרוס מהתאונה בצומת 40 "השוטרים הגיעו לאחר

אחר שצופר בקול מחריש אוזניים ומאיץ בי להמשיך בנסיעה. באותו רגע הבנתי שנקלעתי לסיטואציה מאיימת. בראשי כבר חלפו אותן מחשבות אודות ויכוחים על מקום חנייה שהסתיימו ברצח או בתקיפה קשה של נהג שבסך הכל ביקש להחנות את רכבו בצורה מסודרת. אפילו לא העליתי בדעתי במציאות כזו לצאת מהרכב ולהעיר לאותו נהג ברכב שמאחוריי. לך תדע, מה תהיה תגובתו. זו יכולה להיות תגו ־ בה לא צפויה ואתה עוד עלול לשלם בחייך על ויכוח סתמי על מקום חנייה. עשיתי פרסה ויצאתי במהירות ממגרש החנייה כדי לחפש מקום חנייה חליפי. סיוט לא פשוט". טליה (שם בדוי), תושבת אחד היישובים הכפריים בנגב המערבי, נסעה באחד הע ־ רבים לפני כמה שבועות ממקום מגוריה ליישוב סמוך כדי לבקר את חברתה. את הנסיעה הזו היא לא תשכח עוד זמן רב. "נסעתי ברכב עם עוד שתי חברות שלי", היא מספרת, "הכביש היה חשוך. רובו של הכביש כלל לא מואר. לאחר מספר קילומטרים הגיח מאחורינו רכב שעוד קודם לכן קלטנו אותו במראה שהוא דוהר לעברנו במהירות גבוהה. בשנייה האחרונה הוא חתך אותנו תוך שהוא נצמד לרכב שלנו וזרק את הרכב שלנו לשולי הכביש. בנס לא התהפכנו עם הרכב. החסרנו פעימה. לפתע גם

סיוט במגרש החנייה

לאחד ממגרשי החנייה בעיר כדי לה ־ חנות את רכבי ולהמשיך משם למקום עבודתי", הוא מספר השבוע ל"ידיעות הנגב". "בעוד אני מחפש אחר מקום פנוי לחנייה, נצמד אליי מאחור רכב

ראובן (שם בדוי), תושב באר־שבע, חווה בריונות במגרש החנייה. "הגעתי

הג'ונגל החדש הפסיכותרפיסט דורון מגן סבור כי האלימות היא סימפטום למשבר עמוק יותר של פגיעה במנגנון המוסר והמצפון האישי והחברתי

צילום פרטי

דורון מגן

"האלימות בכבישי ישראל והתחושה שהכביש הפך לג'ונגל החדש, הפכה לתו ־ פעה בלתי נסבלת שאסור לנו להתעלם ממנה", אומר דורון מגן, פסיכותרפיסט ומאסטר בעבודה סוציאלית המטפל בפגיעות מיניות ואלימות. "אם נבחן את התופעה לרגע מזווית פסיכולוגית התנהגותית", מציין דורון מגן, "נוכל להבחין כי הינה סימפטום למשבר עמוק יותר של פגיעה במנגנון המוסר והמצפון האישי והחברתי בישראל. מאז ומעולם, המוסר והמצפון היו שומרי של החוסן החברתי אשר נקבע על ידי החוק, הנורמות החברתיות, השכל הישר והרגש כלפי הסביבה, בבחינת 'גבולות חיצוניים בונים גבולות פנימיים'. כיום, בתקופה של חוסר יציבות שלטונית, כלכלית וחברתית, ובהיעדר אכיפה וסדר תקינים, הגבולות נפרצים. במצב שכזה הרסן המצפוני והמוסרי משתחרר, כך שאין בלמים פנימיים שיעצרו את האלימות והבריונות". לדברי מגן, "האלימות בכבישים, כמו גם תופעת האלימות בקרב ילדים ובני נוער, הינן ביטוי לחוסר ויסות של המוסר והמצפון הבסיסיים שאמורים לאזן אותנו ולהבחין מתי נדרש באמת, רק בעת סכנה מוחשית, להפעיל כוח ומתי לא. האלימות בכביש היא ביטוי קיצוני לטעות בחשיבה המתפתחת בחברה הישרא ־ לית, לפיה ניתן להגיע לתוצאות והישגים רק באמצעות קשרים, כוח וסמכות. הדבר מחריף כשלוקחים בחשבון את תרבות ה'כאן ועכשיו' המתעצמת והשואפת להשיג דברים באופן מידי ללא התחשבות בסביבה".

16.12.2022 ˆ ידיעות הנגב 16